פרשת יתרו - את נפשי כתבתי ונתתי

matan_toraמרכזה של פרשת יתרו ומבחינה מסוימת של התורה כולה הם אותם עשרת הדיברות המתווים את הכיוון הכללי של התורה כולה וכוללים בתוכם לפי הרס"ג את כל תרי"ג מצוות התורה.
הסברים רבים ניתנו לשאלה מדוע הדיבר הראשון מתוך העשרה פתח במילה אנוכי ומה משמעות מילה זו ונבאר אחד מהם. 

 

בגמרא בפרק הבונה (שבת ק"ה א) נאמר כך: ר' יוחנן אמר "אנכי" נוטריקון: אנא נפשי כתבית יהבית. כלומר ראשי התיבות של המילה אנכי הם "אנא נפשי כתבית יהבית". הפירוש המילולי של מילים אלה הוא "אני (את) נפשי כתבתי נתתי".

בהתבוננות מעמיקה בגילוי זה שמגלה לנו האמורא ר' יוחנן אנו נתקלים בגילוי עוצמתי שאין דומה לו הניתן דרכו לחדור למטרת נתינת התורה לעם ישראל.
ידוע שאחד משמותיו של הקב"ה הוא "אין סוף" - ומדוע? כמובן משום שהקב"ה הוא אין סופי. אך אם נתבונן בגילוי זה אנו נתקלים באחת השאלות הקשות ביותר וכמעט שאינן ניתנות לפתרון והיא כיצד אנו בני אדם קרוצי חומר שיש להם תחילה וסוף יכולים בכלל לנסות להכיל בתוכנו את אין סופיותו  של הקב"ה? אנו נדרשים כחלק מרכזי ועיקרי בעבודת ה' להתקרב אליו עד כמה שניתן ולנסות להבין את מהותו ואת דרכיו וכיצד ניתן לעשות זאת כאשר אנו נמצאים בכלל במישור אחר לגמרי מהמישור האלוקי?

אמנם ידוע שבכול יהודי קיימת נשמת אלוקים החצובה מתחת לכסא הכבוד אשר דרכה אנו יכולים לתקשר בתקשורת רוחנית עם העולמות הרוחניים הסובבים אותנו אך עדיין נשאלת השאלה האם דבר זה מספיק בשביל לגשר על הפער האין סופי והאדיר הקיים בינינו ובין ריבון כל עלמין?
על שאלה זו מנסה ר' יוחנן לענות לנו בפירושו למילה "אנכי". "אנא נפשית כתבית יהבית" אומר לנו הקב"ה: אני את נפשי כתבתי ונתתי בתוך התורה הקדושה!

 הדרך היחידה של כל יהודי הרוצה לנסות להתחבר למהותו של הקב"ה ולעצמותו היא דרך לימוד תורתו הקדושה של הקב"ה שהוא גילה לנו שאת עצמו הוא כתב בתוכה. וככל שאדם יעיין יותר בלימוד התורה על כל חלקיה ידבק דרכה יותר ויותר במי שכתב את עצמו בתוכה הלא הוא הקב"ה בעצמו.
חסד גדול עשה עמנו הקב"ה שצמצם את עצמו בתוך התורה הקדושה בשביל שאנו בני אדם שרוב מאוויינו בעוונותינו הרבים אינם תמיד לקדושה ולקרבת אלוקים נוכל דרכה להדבק בו ולהתענג על ה' את העונג הגדול ביותר שניתן להתענג עלי אדמות.
"והלוחות מעשה אלוקים המה והמכתב מכתב אלוקי הוא..." כהמשך לדברינו ניתן להבין מדוע גילוי עשרת הדברות על הלוחות מתואר בתורה כמעשה אלוקים וכתיבתם כמכתב אלוקי - זאת משום שגילוי אדיר זה לא ירד לעולם כדרך כל שאר הדברים היורדים לעולם בדרך המקובלת דרך העולמות אלא בירידה ישירה. הרב עדין אבן ישראל בביאורו לספר התניא מסביר דברים אלה כך: בקודש הקודשים, בארון ובלוחות שבו, ישנה כביכול קפיצה, כמו קו הפורץ ועובר מלמעלה מעלה דרך מציאות כל העולמות ומתגלה בתוך העולם הגשמי... זו נקודה בעולם שאיננה שייכת כלל לעולם, שהיא מפולשת לעבר המציאות האלוקית העליונה.

ומתוך דברים אלה אפשר להבין את כל הניסים שהיו בכתיבת הלוחות כגון מה שנאמר בגמרא במסכת שבת קד ע"א שהמ"ם והסמ"ך שהיו בלוחות בנס היו עומדים (שהרי לאות מ"ם וסמ"ך יש חומר בתוכם, והוא צריך היה לעמוד באויר). וכן מה שכתוב "כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים" כלומר שהיה ניתן לקרוא את הכתב מכל כיוון שהיו מסתכלים עליו. כמו כן נאמר על הארון במסכת מגילה דף י ע"ב: "ואמר רבי לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה... אלא לאו שמע מינה בנס היה עומד". כלומר כל הוויית הלוחות והארון אינה בכלל חלק מהמציאות של העולם הזה אלא התגלות בודדה ויחידה שלא הייתה כמוה וגם לא תהיה.
ומתוך דברים אלה אולי ניתן להבין שחלק ממטרת נתינת התורה היא בשביל לתת לנו את האפשרות לצמצם את אותו פער בינינו לבין הקב"ה.

יהי רצון שנזכה להגות בתורה הקדושה יומם וליל ומתוכה ודרכה להתחבר ולהדבק בקב"ה עד כמה שרק ניתן. שבת שלום.