פרשת משפטים - לבנת הספיר גורל ויעוד

sapphire_stone(ט) וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל: (י) וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר: 
העיון בפסוק י' (פרק כ"ד), מעלה שאלות רבות, אולם עצם המושגים  "רגלי ה'", "ראית ה'" ועוד, כבר מבהירה כי לפנינו נמצאים דברים נשגבים, וכלשונו של הרש"ר הירש בבואו לבאר את הפסוק, הוא פותח במילים: "מי ירהיב עוז בנפשו ויגש לדייק בביאור המראה הזה!"

 
מובן כי הנעלם בפסוק זה רב על נגלהו, אולם נלך נא בעקבות רבותינו שחשפו מעט מאורותיו של הפסוק. הראשונים נחלקו על אופן ראיה זו - מהי מהותה. אומר הראב"ע:
ויראו - במראה נבואה. (טעמו ברור: התורה מעידה "כי לא יראני האדם וחי".)

 

לעומתו מפרש רשב"ם  כי הראיה היתה ראיה בעין, וסעד וסמך לו מההתגלות למשה - וראית את אחורי. לפי דברי רשב"ם, זקני ישראל מגיעים במעמד נשגב זה להשגת מלכות ה' בדרגתו של משה רבינו.

אולם - מה בדיוק הם ראו? המילה "לבנת" נגזרת המילה לבנה. כך מבאר בעל הטורים. הזקנים רואים תחת רגליו של הקב"ה כמין לבנה העשויה מספיר. על איזו לבנה מדובר? מבאר החזקוני, על פי מדרש חז"ל: "אמר ר' עקיבא עבדי פרעה היו דוחקין ומכין את ישראל כדי לעשות להם תוכן לבנים בכפל, שנאמר "תוכן לבנים תתנו", והמצרים לא היו נותנים להם תבן והיו צריכים לקושש קש במדבר. ואותו קש היה מלא קוצים וברקנים, והיה הקש נוקב את עקביהם, והיה הדם מתבוסס ומתערב בטיט. ורחל בת בנו של מתושלח היתה הרה ללדת ורומסת בטיט עם בעלה עד שיצא הולד ממעיה ונתערב עם המלבן, והיתה צועקת על בנה, ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד וירד מיכאל ונטלהו והעלהו לפני כסא הכבוד ועשה אותו מלבן, ונתנו למטה מרגליו של הקב"ה, הוא שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. פירוש לבנה שנעשית משפיר היולדת."

נורא ואיום! תחת רגליו של הקב"ה אותו תינוק שמת בעקבות השעבוד! מה המשמעות של זה? ישנה הלכה בהלכות קבורה, על אדם שנהרג בעקבות היותו יהודי (בית יוסף יורה דעה סימן שסד): כתבו הגהות מיימון בסוף הלכות אבל (דפוס קושטא פי"ד הכ"א) שבימי רבינו אפרים הביאו הרוג וביקשו קרוביו לחלוץ מנעליו ומיחה בהם מלעשות בו שום דבר אך כאשר נמצא כך אמר שיקברוהו בלא תכריכין.

הסיבה לכך היא בכדי להעלות חימה ונקם לפני רבונו של עולם, שאויבי ישראל הם אויביו, ובנפול ישראל ח"ו מתחלל שמו של הקב"ה בעולם. נראה, כי מסיבה זו מניח מיכאל, סניגורם של ישראל, את אותו לבנה עם אותו תינוק תחת רגליו של הקב"ה, בכדי להזכיר לפניו את שיעבודם של ישראל, לעורר את חמתו על רודפיהם, ולגואלם מצרותיהם.

הרש"ר הירש מסביר את המראה באופן אחר, והוא עומד על ההבדל בין תקופת שעבוד מצרים, לחירות העליונה הבאה לידי ביטוי במעמד הר סיני:
את הכנת הלבנים מבטא הכתוב בלשון "עשה": "ולבנים אומרים לנו עשו" (שמות ה,ט). נמצא פירוש "כמעשה לבנת הספיר": כעשית לבנה מעשה ספיר...הם ראו, אפוא, ש"תחת רגליו", דהיינו לשם בניית כסא כבודו, הונחה לבנה אחת על ידי הברית הזאת. כאשר היו עבדי פרעה, היה עליהם לעשות לבנים לצורך בניין עוצמת ממלכת פרעה, ואילו עתה כשהם עבדי ה', הם עושים "לבנים" לצורך בניין מלכות שמים עלי אדמות, ו"נעשה ונשמע" שאמרו כאחד - זאת היתה הלבנה הראשונה לבניין הברית הזאת.
זקני ישראל רואים, בחוש או במראה נבואי, כי במעמד הר סיני מתחילה מלכות ה' לבוא לידי ביטוי בעולם. הקיום של התורה ומצוותיה הוא זה שיביא בסופו של דבר לתכלית שלשמה נברא העולם - המלכת ה' על העולם הזה.

אם כי נראה כי ישנו הבדל ניכר בין פירוש החזקוני, המדבר על הלבנה כסבלם של ישראל, לבין פירושו של הרש"ר הירש  המדבר על תחילת בניינה של מלכות ה', ניתן להסביר כי ישנו קו המחבר בין השתים.

ידועים דבריו של הגרי"ד סולוביצ'יק המדבר על העם היהודי כעם יעודי - עם שאמור להפוך את גורלו הקשה, שבא לידי ביטוי בגלויות ורדיפות, לאתגר למימוש התפקיד שלו בעולם כממלכת כהנים וגוי קדוש.

הוא הדין בענייננו: דווקא מתוך אותו סבל נוראה של שעבוד מצרים, יכול להוולד עם ישראל המיוחד בתפקידו וייחודו. מצרים היא כור הברזל, בו ניתך ומתהווה עם ישראל כעם, "הנה עם בני ישראל וכו'", נעשה המעבר מיחידים לגוף גדול אחד. כידוע לכולנו, אחד מהדברים שדוחפים אנשים להתגבש הוא שותפות הצרה. השעבוד הנורא במצרים מבהיר כי כולם "באותה סירה", וכנראה יש להם משהו משותף. הסבל הנורא של מצרים, שבא לידי ביטוי במותו הנורא של אותו תינוק, הוא זה שנותן לעם ישראל את הכח לצעוק ביחד "נעשה ונשמע!"
אנחנו עם עם מסלול חיים אחר, מסלול אותו התחילו האבות כיחידים, ואנחנו כעם נשלים את התהליך.