פרשת בלק - עבר הווה ועתיד

מאת: עזריאל לאופר

קטגוריה: מ. פרשת בלק

 

בפרשת השבוע אנו קוראים על הקללות שניסה בלעם לקלל את עם ישראל ואשר נהפכו לברכות. אחת מהברכות היא: "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלוקיו עמו ותרועת מלך בו". הגמרא במסכת ר"ה (דף ל"ב ע"ב) מביאה פסוק זה כאחד מפסוקי המלכויות, הכתובים בתורה, שנאמרים בתפילת ראש השנה:

"אלא מלכיות תלת הוא דהויין (במדבר כג) ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו (דברים לג) ויהי בישורון מלך (שמות טו) ה' ימלוך לעולם ועד"

 

 

ניתן לראות שהפסוקים לא הובאו בגמרא כפי הסדר הכרונולוגי שלהם במקרא אלא בסדר שונה. ר' מאיר שמחה מדווינסק בפירושו "משך חכמה" מביא את דעת רבנו האי גאון שהגמרא לא נקטה סדר זה בדווקא ולמעשה אומרים את הפסוקים בתפילה על פי סדרם במקרא[1]. אולם, לדעתו של ה"משך חכמה" עצמו, הגמרא בכוונה נקטה את הפסוקים בסדר הנ"ל והם מקבילים לאמירה: "ה' מֶלֶך ה' מָלָך ה' ימלוך לעולם ועד". כלומר, קודם כל מתחילים עם ההווה, ממשיכים עם העבר ומסיימים עם העתיד. ה' אלוקיו עמו ותרועת מלך בו מוסב על ההווה, ויהי בישורון מלך מדבר על העבר (אולי ניתן לראות זאת מאונקלוס אשר מתרגם: "והוה בישראל מלכא") וה' ימלוך לעולם ועד מוסב על העתיד. מהי הסיבה לסדר של: הווה – עבר – עתיד? מסביר ה"משך חכמה" שבהווה האדם יכול להשיג את הקב"ה בכח המבט המוחשי, כלומר, הוא רואה או מרגיש את השגחתו של הקב"ה. לעומת העבר, בו השגת הקב"ה היא רק ע"י הזכרון אשר מצייר בשכלנו את מה שהיה כבר, ולעומת העתיד אשר אינו מוגדר ומדויק כמו העבר אלא הוא משוער ומושפע בעיקר ע"י כח הדמיון, ההווה הוא ההשגה הכי מוחשית של הקב"ה.

כלומר, הסיבה לכך שהפסוקים הם בסדר של הווה – עבר – עתיד היא בכך שמצידנו השגת הקב"ה בהווה היא חזקה יותר מבעבר ובעבר היא יותר חזקה מאשר ההשגה ביחס לעתיד.
אולם, מצידו של הקב"ה הדבר איננו כן. אצל הקב"ה אין מושג של תלות בזמן, הקב"ה בעצמו ברא את הזמן. וכמו כן, אין אצל הקב"ה הבדל בהשגה (כפי שהזכרנו אצל בני האדם) מפני שעצמות הקב"ה ודעתו הם אחד. לכן, אצל הקב"ה הסדר הוא שונה: עבר – עתיד – הווה וכפי שאומר הקב"ה בנביא (ישעיה מ"ד): "כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאו-ת אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוקים". "אני ראשון" – מוסב על העבר מפני שהקב"ה קדמון ואין ראשית לראשיתו ואפשר להגיד שמה שהיא הוא שיהיה, "ואני אחרון" – מוסב על העתיד, הסיבה דומה לעבר, הקב"ה הוא נצחי ולכן אפשר לומר שמה שיהיה הוא מה שהיה. "ומבלעדי אין אלוקים" – מוסב על ההווה. ההווה במקרה זה בא אחרון מפני שההווה הוא נקודה קטנה וסופית על ציר הזמן ובניגוד לעבר ולעתיד איננו נצחי.

אני רוצה לקחת את החילוק שהביא המשך חכמה למקום אחר. אחד מחכמינו[2]  אמר: "העבר אין, העתיד עדיין וההווה כהרף עין, דאגה מניין?". כאשר אני רואה משפט זה הוא נקשר בעייני לגמרא האומרת שכל דעביד רחמנא לטב עביד – כל מה שהקב"ה עושה הינו לטובה ולכן אין סיבה לדאגה בעולם.
ע"פ החילוק שהבאנו קודם ניתן אולי לומר שהמשפט האומר "דאגה מנין?" נכון רק מצידו של הקב"ה. כלומר, באמת אין משמעות לזמנים בחיים מפני שבעצם העניין הכל לטובה ולכן "דאגה מניין?". אולם, מצידו של האדםההווה הוא העיקרי. אדם לא יכול לומר "הכל לטובה" ולשבת בחיבוק ידיים. הוא צריך לפעול בעולם הזה, לקבל החלטות ולשאת באחריות הבחירה החופשית שנתן לו הקב"ה. מבחינתנו, כבני אדם אשר פועלים לפי שיקול דעת, כן יכולה להיות דאגה[3]  מפני שבנקודה הקטנה שנקראת הווה אנו נקראים לבא ולהחליט, ובכוחנו גם להתגבר על הדאגה ע"י שיקול דעת נכון. כלומר, הכל לטובה צריך להיות בתודעה שלנו מפני שזו הדרך בה הקב"ה מנהל את העולם וזו ההסתכלות האמיתית מצידו ב"ה. אך מצידנו, אנו צריכים ללמוד מטעויות ולבחור בהווה את הבחירות הנכונות. ניתן לחדד את העניין ע"י כך שנבין שהקב"ה מסתכל על המציאות כספקטרום רחב, ומכלול המציאות הוא טוב, ולכן מצידו יתברך הכל לטובה ואין מקום לדאגה. לעומת זאת, אנחנו רואים נקודה (או מקטע) קטנה בספקטרום הרחב הזה ולכן נגד עינינו יכולה להיוולד דאגה ומוטל עלינו להתמודד איתה (על משקל "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות").

כמובן שאין בדברים אלו על מנת להכניסנו בייאוש ח"ו. אדרבא, עצם הידיעה שהכל לטובה היא היא המכניסה בליבנו בטחון בקב"ה ועוזרת לנו לנהל את חיינו ע"י הבחירה החופשית לאורה של 
תורת ה'!

 


 

1. הובא בר"ן על הגמרא בר"ה שם, וכן כתב בטור סי' תקצא ושם בב"י.
2. יש אומרים שהוגה משפט זה הינו ר' אברהם אבן עזרא ויש כאלו שאומרים שזהו ר' ידעיה הפניני (וכך סובר הגרי"ד סולוויצ'יק בספרו "על התשובה").
3. ואם דאגה זו הינה על ענייני עבודת ה' ולא על ענייני העולם הזה הרי שהיא גם משובחת כפי שכותב בארחות-צדיקים (שער הדאגה) על חכם אחד שראה אדם אחד דואג ואמר לו: "אם דאגתך על עולם זה – ימעט השם יתעלה דאגתך, ואם דאגתך על עולם הבא – יוסיף השם ברוך הוא דאגה על דאגתך".