פרשת עקב - הקשר עם אלוקים בארץ ישראל

מאת: יוני וורמסר

קטגוריה: מ. פרשת עקב

 

בפרשתינו מופיעים שבחים רבים של ארץ ישראל. להלן נעסוק באחד מהם:

"כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק:

וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:"

 

 

ומפרש רש"י:

"לא כארץ מצרים הוא - אלא טובה הימנה. ונאמרה הבטחה זו לישראל ביציאתם ממצרים, שהיו אומרים שמא לא נבוא אל ארץ טובה ויפה כזו...

והשקית ברגלך - ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משנתך ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה. אבל זו למטר השמים תשתה מים אתה ישן על מטתך, והקב"ה משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי, כאחת:"

 

לפי הנ"ל, השבח הוא בכך שבארץ ישראל יורדים גשמים ולכן אין צורך לטרוח ולהשקות את השדות. אך ניתן גם לקרוא את הפסוקים אחרת. הרי כמות הגשמים בארץ ישראל משתנה, ופעמים, כמו שאנו מכירים היטב, הכמות אינה מספיקה וישנה בצורת. לפי זה, לכאורה, ארץ ישראל יוצאת מן ההשוואה וידה על התחתונה, שהרי במצרים כמות המים היא קבועה ואין בעיות מסוג כזה! רש"י גם כן היה מודע לאפשרות הבנה כזו, ודחה אותה:

 

"יכול בגנותה הכתוב מדבר, וכך אמר להם, לא כארץ מצרים היא, אלא רעה הימנה, תלמוד לומר (במדבר יג, כב) וחברון שבע שנים נבנתה וגו', אדם אחד בנאן, וחם בנה צוען למצרים בנו, וחברון לכנען. דרך ארץ אדם בונה את הנאה ואחר כך בונה את הכעור שפסולתו של ראשון, הוא נותן בשני. ובכל מקום, החביב קודם. הא למדת שחברון יפה מצוען, ומצרים משובחת מכל הארצות, שנאמר (בראשית יג, י) כגן ה' כארץ מצרים, וצוען שבח מצרים היא, שהיתה מקום מלכות, שכן הוא אומר (ישעיה ל, ד) כי היו בצוען שריו. וחברון פסולתה של ארץ ישראל, לכך הקצוה לקבורת מתים, ואף על פי כן היא יפה מצוען. ובמסכת כתובות (קיב א) דרשו בענין אחר, אפשר אדם בונה בית לבנו הקטן ואחר כך לבנו הגדול, אלא שמבונה על אחד משבעה בצוען:"

 

אך מפרשים אחרים הבינו שאכן מצרים עדיפה על ארץ ישראל בנושא זה. כך היא למשל הבנת הרמב"ן:

 

"ופשוטו של מקרא בדרך האזהרות נאמר, שאמר להם ושמרתם את כל המצוה וירשתם ארץ זבת חלב ודבש כי ה' יתן מטר ארצכם בעתו והארץ תתן יבולה, אבל דעו לכם שאינה כארץ מצרים להשקות אותה ברגל מן היאורים ומן האגמים כגן הירק רק היא ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים לא בענין אחר, וצריכה שידרוש ה' אותה תמיד במטר, כי היא ארץ צמאה מאד וצריכה מטר כל השנה, ואם תעברו על רצון ה' ולא ידרוש אותה בגשמי רצון הנה היא רעה מאד לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב בהריה. ויחזור ויפרש כל זה בפרשה השניה (להלן פסוקים יג - יז), כי אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש תמיד, ואם לא תשמעו ועצר את השמים וגו' ואבדתם מהרה ברעב מעל הארץ הטובה, שלא תוכלו לחיות בה בלא מטר:"

 

האומנם בשל כך נכון יהיה לומר שמצרים טובה יותר מארץ ישראל? ננסה לברר זאת עפ"י פירוש הרשב"ם, הקרוב להבנת הרמב"ן, אך מציג אותה מזוית שונה:

"כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים [היא] - כן שיטת פרשיות הללו. צריכים אתם לשמור את מצוות י"י אלהיכם, כי הארץ הזאת טובה מארץ מצרים לשומרי מצוות, ורעה מכל הארצות ללא שומרים, כי הארץ אשר אתה בא שמה אינה כארץ מצרים שאין צריכים למטר ובין טובים ובין חטאים בטורח השקאת שדותיהם יש להם לחם, אבל ארץ ישראל אם אתם שומרים מצוות עיני י"י אלהיך בה להשקותה במטר השמים מרשית השנה ועד אחרית (ה)שנה

לתת מטר בעת הצורך."

 

לפי האמור, אם כן, המצב המתואר הוא ייחודי לעם שמחוייב בשמירת מצוות, וההטבה מותנית בשמירת המצוות. אם ישמרו את המצוות, יהיו גשמים ולא יצטרכו לטרוח ולהשקות. אך אם לא ישמרו, תהיה בצורת ולא יהיה מהיכן להשקות – מצב הגרוע ממצבה של ארץ מצרים, לה תמיד יש מקור השקייה. דברי הרשב"ם מזכירים את ההבדל בין ברכת יצחק ליעקב, לבין ברכתו לעשו, כמו שמפרש רש"י בפרשת תולדות:

 

"ויתן לך האלהים - מהו האלהים? בדין: אם ראוי לך יתן לך, ואם לאו לא יתן לך. אבל לעשו אמר משמני הארץ יהיה מושבך, בין צדיק בין רשע יתן לך, וממנו למד שלמה כשעשה הבית וסידר תפלתו, ישראל שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו את הדין לא יקרא עליך תגר, לפיכך (מ"א ח לט) ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו, אבל נכרי מחוסר אמנה, לפיכך אמר (שם שם מג) ואתה תשמע השמים וגו' ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו, כדי שלא יקרא עליך תגר:"

 

התפילה היא המקשרת בין האדם לבוראו. הצורך להתפלל הוא זכות, מכיוון שעל ידו ניתנת לאדם הזדמנות, מעין "מקפצה", לבקש מהקב"ה ולהתקרב אליו. לכן היו האמהות עקרות , משום שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים (יבמות סד.) ונותן להם הזדמנויות להתקדמות רוחנית. ההזדמנויות האלו נשללות מן הרשעים, מה שנראה כמו "רשע וטוב לו", אך למעשה זהו בדיוק עונשם.