פרשת משפטים - אבנים בלב

מאת: אסף אזולאי

קטגוריה: מ. פרשת משפטים

מייד אחרי מעמד הר סיני, מגיעה פרשתנו, שמפרנסת בערך חצי ש"ס (לפחות כל סדר נזיקין) בכל פרטי הלכותיה ודיוקיה. בסוף התואר במשפטים שמקבל מי ששורד עד "מפטיר", מספר המקרא על ציוויו של ה':
 "... עלה אלי ההרה והיה שם, ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם..." הפירוט, הלכאורה מיותר בפסוק מעלה חשדות מסויימים. ראשית, מהו תיאור לוחות האבן, מישהו חשב להתבלבל עם הלוחות מנירוסטה או מפלקל שהתורה לא סיפרה לנו עליהם?! ועכשיו ברצינות! התורה לא כותבת אף מילה מיותרת. לכן פשוט, שחייבים לדרוש מזה משהו. שאלה נוספת על מה מוטה "אשר כתבתי להורותם" האם גם על התורה, וגם על המצווה וגם על הלוחות? ואם כן, מה יש להורות בלוחות אבן?! הרי כל הציווים הכתובים על הלוחות כתובים גם בתורה!

 

הגמרא שואלת שאלה דומה גם כן, בברכות (ה.) : "וא"ר לוי בר חמא, א"ר שמעון בן לקיש מאי דכתיב 'ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורתם'? לוחות אלו עשרת הדברות, תורה זה מקרא, והמצווה זה משנה, אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים, להורותם זה גמרא. מלמד שכולם נתנו למשה מסיני".
הגמרא דורשת פסוק זה להנהגה ציבורית ללמד שכולם נתנו למשה מסיני. זה מסביר את הפירוט הגדול בפסוק, אך עדיין סוגיית האבן נותרה לא פתורה! לשם כך, עלינו להבין מהי מהות לוחות הברית. הרי מה הצורך הגדול במונומנט יפה (שאפילו בא בסוף בשני עותקים), שיהיה סתם קבור בקדש הקדשים?! ובכלל, רשומות בו רק עשר מצוות!

על זה, מסביר הרב זצ"ל בעין איה על הגמרא בברכות: "האבן היא החומר שעליו היה חרות מכתב אלוקים. והנה, המשנים את התורה ברשעת דעותיהם יאמרו, כי צריך לשמור רק את רוח התורה וכוונתה בכללה, אך המעשים, הוא חומר התורה, הם משנים לפי רוח הזמן. כדי להוציא דעות נכזבות כאלה, נתן הקב"ה את עשרת הדברות, שהם אות ברית על כל התורה כולה, כחומר אבן, חומר קשה שאין שום שינוי יכול לשלוט בו...".

פסוק זה, מסביר הרב זצ"ל, הוא כנגד ה"מאמינים שבלב". אלו שלועגים למצוות התורה ולחוקיה, ואינם מבינים מדוע העובדה שהם כאלה, סותרת את עובדת היותם מאמינם בה' ובכך שאנו העם הנבחר.
אמונה שבלב היא חשובה, ובכלל אמונה הוא דבר המסור ללב. אבל האבן של לוחות הברית, אבן קשה שאין שום שינוי יכול לשלוט בה, האבן שנשברה רק בגזרת ה' בחטא העגל "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם..." – היא זו שצריכה לייצג את תוקף אמונתנו בצורת המעשה. שהרי אמונה שהיא רק בלב היא מעין רגש. ורגשות – כמו שאנו יודעים משתנים. יותר מזה, בא הפסוק לחזק ולהעיד על הלועגים על התורה שבע"פ – שטוענים כנגדנו, והם משנים את התורה! כנגדם, בא המדרש ואומר: "והמצווה" זו משנה, "להורותם" זו גמרא! מלמד שכולם נתנו למשה מסיני! 
יהי רצון שנבסס את אמונתנו בלב בצורה יציבה וחזקה כאבן.