פרשת משפטים

מאת: רה"י הרב אליהו בלום

קטגוריה: מ. פרשת משפטים

 

פרשת משפטים ,כשמה כן היא , עמוסה בדינים ומשפטים.

סמיכות פרשה זו לפרשיות שלפניה אומרת דרשני ואכן חז"ל נדרשו באופנים שונים לסמיכות זו.

" ואלה המשפטים, א"ר אבהו בכל מקום שכתוב ואלה מוסיף על הראשונים, ובכל מקום שכתוב אלה פוסל את הראשוני'... אף כאן ואלה המשפטים מוסיף על הראשונים, מה שכתוב למעלה (שמות טו) שם שם לו חוק ומשפט,

ד"א ואלה המשפטים מה כתיב למעלה מן הפרשה (שם /שמות/ יח) ושפטו את העם בכל עת ואמר כאן ואלה המשפטים והדברות באמצע, משל למטרונה שהיתה מהלכת הזין מכאן והזין מכאן והיא באמצע, כך התורה דינין מלפניה ודינין מאחריה והיא באמצע, וכן הוא אומר (משלי ח) באורח צדקה אהלך, התורה אומרת באיזה נתיב אני מהלכת אהלך בדרכן של עושי צדקה, בתוך נתיבות משפט התורה באמצע ודינין מלפניה ודינין מאחריה, מלפניה שנא' שם שם לו חוק ומשפט, ודינין מאחריה שנאמר ואלה המשפטים. "  [שמות רבה (וילנא) פרשה ל,ג ]

 

 

שתי גישות מובעות במדרש. האחת מדגישה דוקא הסמיכות של פרשה זו לחוק ומשפט הניתן במרה וכאילו מתעלמת ממתן תורה שמופיע בתווך בין שניהם.

השניה דוקא מדגישה ששתי פרשיות המשפטים מלוות את מתן תורה מלפניה ומאחריה כמעין מטרונה שהולכת ולפניה ולאחריה המלווים השונים.

 

ואכן ניתן לראות כאן שתי גישות עקרוניות ביחס שבין המשפטים לבין העקרונות המרכזיים שעליהם מושתת התורה:

 

א.   ניתן לחלק ולומר שיש כאן מעין פירמידה שבסיסה עומד החוק והמשפט. מבחינה זו אנו יודעים שאף לאומות העולם יש את מערכות החוק והמשפט שלהם ושאותם אף אנו נאלצנו לקבל בהיותנו תחת שלטון האומות בקביעה ההלכתית ש"דינא דמלכותא דינא". אף בשבע מצוות בני נח אנו מוצאים את הדינים שחומרתן רבה היא ולדעת הרמב"ם מי שאינו מקיימן  מבין בני נח חייב מיתה.

ולפי תפיסה זו ההבדל המרכזי שבינינו לבין אומות העולם, הוא דווקא בפן הנוסף שמבדיל בינינו והוא המצוות שבין האדם לאלוקיו.

מי שמדגיש נקודה זו הוא ריה"ל בספרו הכוזרי במאמר השני [אות מח]:

 

אמר החבר: אלה והדומה להם הם החקים השכליים, והם הקדמות והצעות לתורה האלהית, קודמות לה בטבע ובזמן, אי אפשר בלעדיהם בהנהגת איזו קהלה שתהיה מבני אדם, עד שקהל הלסטים אי אפשר שלא יקבלו הצדק ביניהם, ואם לא, לא היתה מתמדת חברתם...

 כי התורות האלהיות לא תשלמנה אלא אחר השלמת התורות המנהגיות והשכליות, ובתורות השכליות קבלת הצדק וההודאה בטוב הבורא, ומי שלא החזיק באלה איך מחזיק בקרבנות ובשבת והמילה וזולתם, ממה שאין השכל מחייבו ולא מרחיקו, והם התורות אשר בהם התיחדו בני ישראל תוספת על השכליות, ובהם היה להם יתרון הענין האלהי. ולא ידעו איך יתחייבו אלו התורות, כאשר לא ידעו, איך ירד כבוד ה' ביניהם ואש ה' על קרבנותם, ואיך שמעו דבור האל, ואיך אירע להם כל מה שאירע, ממה שאין הדעות מקבלות אותו לולא המעמדות וראות העין אשר אין בו מדחה. ועל הדרך הזה נאמר להם: +דברים י' י"ב+ "ומה ה' דורש ממך", "ועולותיכם ספו על זבחיכם" +ירמיהו ז' כ"א+ וזולת זה ממה שדומה לו. היתכן שיחזוק הישראלי בעשות משפט ואהבת חסד, ויעזוב המילה והשבת ותורות הפסח ושאר התורות, ויצליח.

 

הוי אומר שעקרונות המשפט הם בסיס ויסוד לכל קהילה באשר היא ורק על בסיסם ניתן לבנות את היסוד המרכזי שבו אנו מתאפיינים כעם, והוא החוקים האלוקיים שמבדילים בינינו לבין העמים.

 

ב.   אך ניתן גם ללכת בכיוון השני המובע במדרש ולומר שהסמיכות שבין פרשת משפטים לבין מתן תורה היא עקרונית והיא הדגש האמיתי. וממילא גם פרשה זו וגם ה"חק ומשפט" שניתנו במרה הם דינים שמלווים את התורה-המטרונה מלפניה ומאחריה.

ומשמעותם של דברים היא שהמשפטים העוסקים במציאות האנושית ובהתנהלות בני האדם אלו עם אלו, הם הצינורות הראשונים שנבחרו להעביר את המסר האלוקי ולחברו למציאות האנושית היומיומית.

רק בעזרתם אפשר להעביר את העקרונות האלוקיים שקיבלנו בעשרת הדיברות, ולהופכם למערכת מחייבת שעל פיה מתנהלת החברה האנושית.

המציאות כיום במדינת ישראל  הינה "מציאות קטיעא" שמבטאת היטב את החסר האדיר שיש לחברה שלא מתנהלת ע"פ דרכה של תורה.  עובדה זו שבתי המשפט שעוסקים בענייני ממונות –חושן משפט- אינם עושים זאת ע"פ דרכה של תורה, היא בעלת השפעה עצומה על הוויתו של עמנו והתנהלותה של החברה הישראלית.

ואכן ענין זה אינו מקרי שהרי "מלך במשפט יעמיד ארץ" [משלי כט]  כלומר יסודות החברה האנושית תלויים במשפט. אמנם ניתן להבין זאת כענין טכני –מעין העקרון של "דינא דמלכותא דינא" המובע במשנה באבות "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו", אך ניתן להבין זאת גם כאמירה מכוננת של החברה האנושית. כלומר הדרך להעביר את העקרונות האלוקיים למציאות האנושית היא באמצעות הכלי של המשפט, או של הפסיקה הרבנית בתחומים כאורח חיים ,יורה דעה וכו'.

מטרתה של תורה היא להוות את היסוד שעליו מושתתת המציאות. [שהרי תורה קדמה לעולם –פסחים נד.] כך היא מסוגלת לרומם את המציאות ולהפוך את עולמנו לעולם שבו הקב"ה "מתהלך בגן לרוח היום" כלומר שבו השכינה שורה בתוכנו –"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". וכיון ש"גדול לימוד ממביא לידי מעשה" [קידושין מ.] אין דרך לעשות זאת אלא ע"י הלימוד שך התורה הקדושה והדין שנעשה על פיה.

וכמובן שהיחס הוא דו סטרי, ברור שהמטרונה מתחזקת ומתגברת מכוח החילות שהולכים לפניה ולאחריה. אך ברור שגם החילות מתהללים בכך שהם שומרים על המטרונה. וביחס לנמשל, ברור שגם המשפטים מתברכים ומקבלים מימד שונה ואלוקי מכוח היותם מחוברים לשורשים האלוקיים . ואכן הדיינים השופטים את העם מגלים את שכינתו של בורא עולם "אלוקים ניצב בעדת אל".

דרכו הפרשנית של רש"י שמבין שפרשת משפטים נמצאת בתווך בין מתן תורה לבין תיאור נוסף, מכוון אחר, של המעמד המתואר בסוף פרשת משפטים- "ברית האגנות", מחזקת ומעגנת כיוון זה. שהרי איזה ענין היה לתאר את ברית האגנות שאירעה לדעת רש"י בה' בסיון לקראת מתן תורה, ולכתבה בתורה לאחר המשפטים?

אלא, על כרחנו, מיקומה של פרשת משפטים בתווך בין שני מעמדים חשובים אלו של כריתת ברית עם בורא עולם, מסמלת יותר מכל את מה שאמרנו לעיל.  אין אלו רק דינים טכניים שעל פיהם אפשר לחיות ולתפקד כפי שקיבלו שאר אומות העולם בשבע מצוות בני נח. אלו  הםקישורים של הוויתנו האנושית לבורא עולם שרוצה שהחיים שלנו עולמו יבטאו את שמו הגדול ואת אחדותו –"כי המשפט לאלוקים הוא".

"הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' אלוקיך דורש מעמך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך [מיכה ו].