פרשת משפטים - שקלים

מאת: אלי הולנדר וגלעד נגר

קטגוריה: מ. פרשת משפטים

 

בדרך כלל אנשים "מתחברים" יותר ל-3 הפרשיות האחרונות, מבין 4 הפרשיות, ופחות לפרשיה הראשונה של 4 הפרשיות – פרשת שקלים.

שבת זכור – מחיית עמלק, יש "אקשן", מצות הקריאה היא מן התורה, מקפידים לא לפספס, לא לדבר, קוראים כמנהג כל העדות.

 

 

שבת פרה – פרה אדומה, "זאת חוקת התורה", החוק ה"מפורסם" ביותר, מטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים.

שבת החודש – המצוה הראשונה שעם ישראל נצטוה, "החודש הזה לכם ראש חדשים", הכנות לקראת חג הפסח.

ורק שבת פרשת שקלים עוברת יחסית בשקט, ב"התעלמות". אנשים חושבים שזה דין שקשור לקרבנות, לבית המקדש, כבר לא נוהג בימינו.

אך האמת היא שפרשת שקלים היא רלוונטית ביותר, וטמון בה דבר מרכזי ביותר לאדם גם בימינו. כך שמענו מהרב יעקב רוזנטל שליט"א, כשהיתה הישיבה אצלו בשיעור, סמוך לפרשת שקלים, באחת השנים הקודמות. נביא את תמצית הדברים:

רואים בש"ס שר' יהודה הנשיא לא הכניס את מסכת שקלים בסדר קדשים, אלא בסדר מועד. וכן רואים ברמב"ם שלא הביא את הלכות שקלים בספר קרבנות או כד', אלא בספר זמנים.

ובתחילת הלכות שקלים (א', א') כותב הרמב"ם: "מצות עשה מן התורה ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה ושנה...". הרמב"ם כלל לא מזכיר שמן השקלים מביאים קרבנות, לא בהלכה א' ולא בכל ההלכות הראשונות, לא בפרק א' ולא בכל הפרקים הראשונים. רק בפרק ד' כותב הרמב"ם מה יעשו עם הכסף: "לוקחין ממנה תמידין של כל יום והמוספין וכל קרבנות הציבור...". משמע שנתינת השקלים איננה רק אמצעי עבור הקרבנות אלא המצוה היא עצם הנתינה, "ליתן", זה עיקר המצוה. אחרי שהצטבר הכסף – מהכסף לוקחים קרבנות. ממילא אין זה דין בהלכות קדשים אלא דין הנוגע לכל אדם, בכל שנה – לתת. 

וכיון שעיקר המצוה הוא לא הכסף המצטבר, אלא עצם הנתינה, לכן גם עני צריך לתת. (רמב"ם שם שקלים א', א'): "אפילו עני המתפרנס מן הצדקה, אפילו שואל מאחרים או מוכר כסותו... ונותן מחצית השקל. שנאמר 'העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט'." העיקר שיתנו.

אמנם הברנטורה (שקלים ח' ח') סובר שמחצית השקל היא לצורך קרבנות, וזו הסיבה שאינה נוהגת שלא בזמן הבית. אך הסמ"ג (מצוה מ"ד) סובר שאינה נוהגת בזמן הבית מגזירת הכתוב בלבד, ויתכן שלדעתו מצוה זו איננה דוקא לקרבנות, אלא העיקר הנתינה, וכאמור כך נראה לפי הרמב"ם.

וכך נראה שסובר השאילתות (שאילתא ס"ד): "בזמן שהיה בית המקדש קיים היו ישראל מביאים שקלים ולוקחין בהם תמידין... עכשיו אם עושים צדקה מוטב..." נראה מכך שהשקלים אינם דוקא לקרבנות, אלא העיקר הנתינה, לקרבנות, לצדקה, או כד'. וכך הסביר הנצי"ב.

וכך נראה גם מהרמב"ן והרטב"א: הגמרא בבבא בתרא ט' מדברת על עניני צדקה ומביאה דין ש"לעולם אל ימנע אדם עצמו מלתת שלישית השקל בשנה". על פי הפסוק בנחמיה י'. הרטב"א שם והרמב"ן על התורה מסבירים ששלישית השקל היא מחצית השקל, אלא שהשער השתנה. ומכך שהגמרא, אם כן, לומדת מפסוק זה למצות צדקה, רואים שמחצית השקל היא לאו דוקא לקרבנות, אלא אף לצדקה וחסד, ולמצוות.

אמנם האבן עזרא חולק (בנחמיה שם) וסובר ששלישית השקל שגבו היא בנוסף למחצית השקל. והיא לא מחצית השקל. ולדעתו נראה שמחצית השקל היא דוקא לקרבנות וכדעת הברטנורה הנ"ל.

אם כן, לקראת חודש אדר, לקראת חג פורים, חג של "משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים", מעוררת אותנו פרשת שקלים לדבר מרכזי ביותר. לתת. נתינה. "משמיעין על השקלים". חלק מרכזי בחיי האדם צריך להיות הנתינה.

וסיים הרב רוזנטל שלכן נותנים מחצית השקל, לא שלם אלא חצי, שכל אחד ירגיש את עצמו חצי. הוא לא הכל, יש אחרים שצריך לתת להם, הוא רק חצי. ומה עם החצי השני?