פרשת תרומה - תפקיד המשכן והמקדש

beithamikdashפרשת תרומה פותחת סידרת פרשות העוסקות במשכן; בכלי המשכן, בניית המשכן בגדי הכהנים ועוד, ועל אף הפירוט הרב בו התורה מוסרת דינים אלו היא חוזרת עליהם בפרשות ויקהל פקודי. ולאחר סיום ספר שמות, ספר הכנתו והכשרתו של העם לפעול כעם קדוש היה מקום להמשיך אל ספר במדבר (ספר שמות ברובו עוסק בשנה הראשונה להליכת בנ"י במדבר וספר במדבר פותח בשנה השנית להליכתם במדבר). לשם מה? מה תכלית המשכן והמקדש? איזה צורך ממלא המשכן שהוא כה חשוב שהוקדש לו כמעט ספר וחצי מתוך התורה! 

 
במקום זה ישנו ספר שלם, ספר ויקרא, שזמן התרחשותו ימים ספורים בשנה השניה להליכתם במדבר, שרובו הגדול הוא הדרכות לאופן העבודה במשכן ולימים במקדש שיבנה. תחילה נשים מגמתנו לתשובת התורה עצמה לשאלה הנ"ל, "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כ"ה, ח'), כלומר מטרת המשכן ואחר כך המקדש - להיות מקום השראת שכינה שבאמצעותו העם יוצר קשר עם הקב"ה. כך גם עולה מהמשך הכתובים בסוף פרשת תצוה "... אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם: וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי: ... וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקִים: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיהֶם ..." (שמות כ"ט, מ"ב - מ"ו).

מיד צצות ועולות השאלות: וכי ה' זקוק למקום כדי להשרות שכינתו? וכי אפשר לה לשכינה להתכנס במקום אחד? איזו תועלת יש בהשראת שכינה במקום מסוים?
את מנגינת השאלות הנ"ל שמענו כבר בדברי התוכחה של הנביא ישעיהו "כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי" (ישעיהו ס"ו, א'), ואף יותר במפורש בתפילת שלמה ביום חנוכת המקדש! "כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי" (מלכים א' ח', כ"ז).

בפתרון הענין מצאנו שתי גישות בראשונים. הרמב"ם בתחילת הל' בית הבחירה כותב: "מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש" (פ"א ה"א), כלומר אכן הקב"ה לא מצמצם את שכינתו לבית, מחשבה זו יש בה הגשמת הקב"ה, ולדעת הרמב"ם ענין הבית הוא אמצעי לנו בני האדם לעבוד את הבורא. ללא מקום שניתן לבא אליו ולעבוד בו את ה' - הופך רעיון השראת השכינה לדבר מופשט מדי, ואינו קונה אחיזה בלבו של האדם. הוא נדחק לפינה מפני עיסוקים מעשיים יותר הממלאים את זמננו, ובסופו של דבר הופך להיות בלתי רלבנטי.

בדומה לכך כתב הרס"ג "ושמא יתפלא על מעשה המשכן ויאמר, ומה לו לבורא למשכן ופרוכת ונרות דולקים וכלי זמר וקטורת נקטרת וריח טוב ומנחות מן החטים והיין והשמן והפירות וכל הדומה לכך, אנו אומרים בעזרת ה', שכל אלו סוגי עבודה לא שיש לו צורך לכך, לפי השכל מחייב שאינו צריך למאומה. ... יגלה להם הנבואה מאותו המקום, כמו שאמר על המשכן ונועדתי שמה לבני ישראל, וכן יהיה מקום שיענה לתפלת האומה בכל צרה שלא תבוא עליהם, כמו שמנה שלמה כאשר בנה את הבית מסוגי הענייה, ואמר לו ה' שמעתי את תפלתך ואת תחנתך אשר התחננת לפני" (אמונות ודעות - מאמר שלישי - אות י'), בעצם לפי הרמב"ם ורס"ג מצוות בנין המקדש נועדה לתת מענה לצורך טכני ואף רוחני אנושי, שיהיה מקום שבו אדם יכול לעבוד את בוראו. ואכן שיטה זו יש לה ראיה כפי שכבר כתב הרס"ג מתוך דברי שלמה שאת תחילת דבריו הבאנו לעיל: "לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה: וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ" (מלכים א' ח', כ"ט - ל').

וכן כותב הרד"ק על הפסוקים הנ"ל: "שישב אלהים עם האדם בארץ זה לא יתכן להאמין כי אתה תתברך ותתעלה על הכל אין לך מקום שיכילך כי אתה מקום העולם ואין העולם מקומך אם כן מה שבניתי הבית לך אינו אלא על דרך משל שיהיה רצונך וכבודך נמצא בבית הזה לשמוע אל התפלה אשר יתפללו במקום הזה ואע"פ שבכל המקומות הוא רצונו אל הצועק אליו בלב שלם לשמוע אל תפלתו בקש שלמה מהאל שיהיה המקום הזה הנבחר מסייע המתפלל בתפלתו כאילו הבית הזה היה מלאך מליץ ותשמע תפלת כל המתפלל בבית הזה בקרוב יותר משיתפלל במקום אחר".

אך בל נטעה בשיטה זו, לומר שאין שום קדושה במקום, אלא מאחר שיש לברואי הקב"ה צורך במשכן אזי מצמצם הקב"ה את שכינתו ומגלה אותה בבית זה. וכבר רמוז ענין זה במדרש "אמר רבי יהודה בר סימון בשם רבי יוחנן זה אחד משלשה דברים ששמע משה מפי הגבורה והרתיע לאחוריו, בשעה שאמר ליה ועשו לי מקדש אמר משה הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי ... ואנו יכולין לעשות לו מקדש, א"ל הקב"ה איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן" (תנחומא נשא סי' י"א).

שיטה שניה, היא שיטת הרמב"ן (מראשוני המקובלים) "ואמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, והנה הם קדושים ראוים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם ולכן צוה תחלה על דבר המשכן שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו, ושם ידבר עם משה ויצוה את בני ישראל והנה עקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת. וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר. ... והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם יבין סוד המשכן ובית המקדש, ויוכל להתבונן בו ממה שאמר שלמה בחכמתו בתפלתו בבית המקדש ה' אלהי ישראל, כמו שאמר בהר סיני ויראו את אלהי ישראל" (שמות כ"ה, א'). הרמב"ן א"כ רואה את המשכן כבית לשכינת ה', אותה שכינה שנתגלתה לעם ישראל על הר סיני ממשיכה עם העם בהמשך דרכו במשכן. כלומר המשכן ואח"כ המקדש הופכים למעין 'הר סיני' מתמשך, ואכן לרמב"ן צרור ראיות מהפסוקים מהם ניתן לראות דמיון רב בין השראת שכינה על הר סיני לבין השראת השכינה במשכן.

ניתן להציע גישה שלישית, שהיא מעין מיצוע ומיזוג בין השיטות הנ"ל, וזה הסבר הנלמד מספרי החסידות. מחד, ודאי שהקב"ה כבורא עולם אינו מתכנס לבית, כך מפורש בדברי שלמה שהבאנו לעיל. אך מאידך, הקב"ה מופיע בעולם בדרכים שונות, ושיא הופעתו היתה במעמד הר סיני שבו נגלה הקב"ה כמלך ישראל ולא רק כבורא עולם. עשרת הדברות פותחות בדיבור 'אנוכי' שבא להדגיש את ההכרה שהקב"ה פדה את ישראל ממצרים והקימם לעם, וממילא הוא מלכם, המתהלך בתוכם, מצווה אותם ומגן עליהם, לוחם את מלחמתם ומנחילם ארץ חמדה, והוא המוביל אותם על במת ההיסטוריה.

וכך כותב ר' צדוק הכהן מלובלין: "וכתיב מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך ובמכילתא איתא שמקדש של מטה מכוון נגד כסא הכבוד. ואף שלא היה עוד אז משכן ומקדש רק כיון שקבלו עול מלכותו והמליכוהו עליהם נעשה לב ישראל משכן לשכינה ונקרא מקדש אדני כוננו ידיך. ובגמרא (כתובות ה'.) שעל ידי מעשיהן של צדיקים נעשה מקדש ואז נעשה הקדוש ברוך הוא מלך יושב על כסא כמו שנאמר מכון לשבתך פעלת ה' וכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי. והארץ, היינו מקום המקדש וקודם שנבנה המקדש אז נקראו ישראל שקיבלו עול מלכותו בבחינת כנסת ישראל שמכונה גם כן בשם ארץ נקרא הלב ישראל הארץ הדום רגלי" (פרי צדיק פרשת עקב - אות ז').

אם כן, אך טבעי הוא הדבר שיש צורך לבנות ארמון כדי ליצור מלכות שלמה בעולם הזה. מסתבר א"כ לפי פירוש זה שאמנם אין צמצום של השכינה לבית, אך הבית אינו רק אמצעי לתפילה ועבודת קורבנות, אלא הוא קודם כל ארמון מלכות עם מסר ואמירה שמנהיגה את עם ישראל. יושם לב שמתחת לארמון המקדש ובצילו בנוי ארמון מלכי בית דוד, לאמור שהמלך האמיתי והמנהיג את האומה הוא מלך מלכי המלכים, ואכן שםבחצר המקדש ממוקם הסנהדרין!

ונסיים בתפילה לבורא עולם שיחזיר שכינתו להר קדשו ויבנה בית המקדש במהרה ומתוך כך יקבלו כולם את עול מלכות ה'.