פרשת תרומה - "זהירות חומר מסוכן"

hammerפרשת השבוע היא אחת הפרשות הקשות בתורה. קל לנו למצוא את המשמעות בסיפורי האבות, קל להתרגש מהתוודעות יוסף ואחיו, קל להתחבר לחבלי הלידה של העם במדבר והשחרור שלו מהעבדות הרוחנית, קל לחוות את תיאורי מעמד הר סיני ותיאוריו הקולחים. קשה לנו להתעסק בתיאור מבנה בית המקדש, כלי המקדש ובגדי כהונה כי אנו רואים בהם פרטים טכניים.

 

 
למה משנה לי האם יש ווים לארון?! מה זה משנה ממה עשויים הקרסים?! למה מעניין אותי אורך הקרשים?! כיצד התיאור של הפרוכת והמסך נוגעים לחיי היומיום שלי?! הגדילו לעשות משרד החינוך שהגדירו את הפרקים הללו בהגדרה הלא מחמיאה "פרקי בקיאות" שמשמעותו שלא לומדים לעומק את הפרקים הללו (גם בכיתות הגבוהות) כי אין שם הרבה משמעות. יש פסוקים חשובים יותר ויש חשובים פחות. התורה של בראשית, חצי שמות, קטעים מבמדבר ודברים רלוונטית יותר מלנסות ולהבין את משמעות צורתו של בית מקדשנו, להבין את משמעות דיני טומאה וטהרה, טבילת כלים ושאר פרקי "בקיאות" שתלמידי מערכת החינוך לא יזכו להכיר לעומק. אבל חובה עלינו להעמיק ולהתחבר גם לפרשות האלו.

בטח יהיה מי שיאמר שלא שייך כאן רלוונטיות ועניין. אנו צריכים לדעת כיצד נראים כלי המקדש כדי שנדע כיצד לעשות אותם כשיבנה. אבל דא עקא שהמשכן ממש לא דומה למקדש, המשכן נועד להיות נייד וצורת הבניה היא שונה בתכלית. ועוד אנו מאמינים שבורא עולם לא ציווה על כל הפרטים הללו סתם, בהכרח יש משמעות לפרטי התיאורים ואם אין אז למה לכתוב אותם. נותרנו עם השאלה, כיצד תיאור המקדש נוגע לחיי?

דרך אחת מרכזית עלתה לי איך להפוך פרשה זו לרלוונטית. הדרך היא אמנם ארוכה אך בסופו של דבר היא היחידה שתוביל אותנו לחיבור לפרשיות הללו. הדרך היא לפרק את כלי המשכן ומבנהו לגורמים ולנסות להבין כל פרט ופרט, להעמיק במשמעותם וכך לנסות לגעת בחיי היומיום שלנו. הפרטים הם ארוכים ולכן אני אתן כיוון אחד ואידך זיל גמור.

שולחן לחם הפנים אמתיים אורכו, אמה רוחבו ואמה וחצי קומתו, הוא מצופה זהב טהור יש לו זר זהב סביב ויש לו מסגרת סביב. למה הוא צריך מסגרת? מה היעוד של השולחן? מה המשמעות של המידות שלו? אומר האדמו"ר מסוכוטשוב בספרו "שם משמואל" שמטרת המסגרת של השולחן היא להגביל אותנו שלא נגלוש יותר מידי אל תוך תחושת השובע בבחינת "פן אשבע וכיחשתי". היופי ביהדות היא שהיא מכניסה את הצורך שלכאורה נמוך לתוך היכל הקודש שלה. התורה שלנו רוצה להעלות את הצורך הזה למעלת קדושה ולכן השלב הראשוני הוא המסגרת.
כדי להעלות את היצר צריך קודם כל להכניס אותו למסגרת ולכן יש לשולחן מסגרת.
הזר הוא השלב הבא - מטרתו היא לומר לך שקודם כל לפני שאתה ניגש להתמודדות עם עולם החומר אתה צריך לגשת עם זר זהב על ראשך. "הזר מורה על כתר מלכות" מלמד אותנו האדמו"ר מסוכוטשוב, וכאשר האדם יודע שיש לו כתר על ראשו, שהוא מלך, שיש לו נשמה אלוקית בקרבו הוא יודע לשמור על דיסטנס (=מרחק), הוא יודע שלא להתקרב לדברים החיצוניים לו.
הנקודה השלישית היא מידות השולחן. גם להם יש משמעות. אמתיים אורך, אמה רוחב ואמה וחצי גובה הם לא בכדי. השטח של המידות הללו זהה לשטח המקווה ויש לדמיון הזה משמעות חשובה. כדי להתמודד עם עולם החומר בצורה נכונה ובריאה, באופן בו לא תשפיע עכירות החומר על חיי הרוח של האדם חייב האדם לטהר את עצמו. חייב לגשת אל העולם הזה מתוך מקווה, מתוך הנקודה הבראשיתית של האדם, שכידוע נמשל האדם הטובל במקווה לתינוק שנולד. הטבילה במים מחזירה את האדם לראשוניות שהייתה לו כאשר היה תינוק. אלו שלושת הדרכים שכולם יחד נתיב אחד שמוביל אותנו להתמודדות עם עולם החומר.

צריך לגשת אל החומר תוך כדי טהרה, צריך לגשת מתוך זכירת הציץ זהב שיש על ראשנו – הנשמה האלוהית שבנו ולראות את החומר כחיצוני לנו ומחייב מסגרת ברורה כדי שלא נגלוש לביב שופכין של עולם החומר. 
 
זהו שיעור קטן של תורתנו כיצד מתמודדים עם החומר וכיצד מחיים את המקדש לחיי היומיום שלנו , שנזכה לאידך זיל גמור.