פרשת תצוה - והייתם נקיים מה' ומישראל

coins"כהן גדול משמש בשמונה כלים וההדיוט בארבעה: בכתונת ומכנסים מצנפת ואבנט, מוסיף עליו כה"ג חשן ואפוד מצנפת ואבנט" (משנה ביומא דף עא ע"ב). כתונת זו חולצה ששרווליה עד הידיים. מכנסיים – ממתנים עד ירכים (מכנסי זלמן) עם שנצים בסופם, ועשוים כשמלה סקוטית סגורה מלמטה (רמב"ם הל' כלי המקדש פרק ח הלכה יח). מצנפת על הראש שש עשרה אמה ארכה (רמב"ם שם הלכה י"ט), האבנט זו חגורה רחבה (כשלש אצבעות = 6 ס"מ) ואורכה שלושים ושתיים אמה, ומלפפו סביבו.

 
מוסף עליהם כה"ג – מעיל, לרש"י כעין סוודר גולף, כשהצוארון מוסב פנימה ופתוח ממתנים ולמטה, לרמב"ם (שם פרק ט הלכה ג') קשור רק בצוארון ומשתפל (כגלימת מלך).

בהבטה מדוקדקת יותר נגלה כי כל הבגדים משל ציבור היו (רמב"ם, כלי המקדש פרק ח הלכה ז'), וכולם מעשה אורג ולא תפירה כלומר לא היתה מכפלת בקצות הבגדים כתופרים כיום. וכל כך היו מקפידים שלא יהא חוצץ בין בשרו לבגד, שלא היו עושים כיסים, ואפילו – "צריך להזהר בשעה שלובש שלא יהיה אבק בין בגדו לבשרו, ולא כינה ואע"פ שהיא בחיים, ושלא תכנס הרוח בשעת העבודה בין בשרו לבגדו" (שם פרק י הלכה ז'). וכל כך כדי שיקויים בהם והייתם נקיים מאלקים ומאדם.

המשנה מזכירה לגנאי את בית גרמו שלא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים, ואת בית אבטינס שלא רצו ללמד על מעשה הקטורת (יומא דף לח ע"א), אבל באותה נשימה כותבת שם הגמרא: "ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח: מעולם לא נמצאת פת נקיה ביד בניהם, שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים זה ניזונין וכו', מעולם לא יצאה כלה מבושמת מבתיהן. וכשנושאין אישה ממקום אחר מתנין עימה שלא תתבסם, שלא יאמרו ממעשה הקטורת מתבסמין, לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל". לכן "גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק, פורטין מעותיהם לאחרים ואין פורטין לעצמן. גבאי תמחויי שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמם משום שנאמר: והייתם נקיים מה' ומישראל" (פסחים דף יג ע"א). לכן "התורם את הלשכה אינו נכנס בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע, שמא יעני ויאמרו מעוון לשכה העני, או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר, שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל" (שקלים פרק ב' משנה ב'). לכן היו כל בגדי הכהנים ואפילו של כהן גדול, ללא מכפלות, ללא כיסים, משל ציבור ולא פרטיים שיוכל להתקין בו ביטנה כפולה.

לנו כיום הדבר נראה כצביעות: מאי חשיבא דעתו של הזולת? (=מה חשובה דעתו של הזולת?) אם נקי אני בעיני בורא העולם – דַי! ובכ"ז מלמדת אותנו התורה כי אדם הנמצא בעמדה בה יש לו נגישות לכספים אין זה מספיק שהקב"ה והוא יודעים שהכל כשורה: גם השכן והחבר צריכים לראות זאת. תלמיד שלא הגיע לתפילה או לסדר הלימוד, לא מספיק שהקב"ה והוא יודעים שקם בזמן אך נאנס! צריכים לומר זאת גם לשכן, לחברותא, לקיים והייתם נקיים מה' ומישראל, וזהו בכלל שתהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות (כתובות דף יז ע"א). לכן אמרה חנה (ברכות דף לא ע"ב) – "יין ושכר לא שתיתי, אמר ר"א מכאן לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו".

אוצרות רבים טמונים היו בבית המקדש. במלכים א' פרק ו פס' ב: כתוב שגובה המקדש ל' אמה היה, אבל בדברי הימים ב' פרק ג' פס' ד' נאמר שגובהו 120 אמה! ומסביר רש"י שם שג' עליות היו על גבי הקומה הראשונה (ד' עליות כנגד ד' עולמות אבי"ע) וכולם מלאים אוצרות וכלי מקדש ישנים (שעשויים מזהב), וגם בתאים ובלשכות שהיו בצידי האולם וקודש הקודשים דברים יקרים היו. ובכל זאת, וכי תעלה על דעתך שהכהן הגדול, האיש הקדוש ביותר, ביום הקדוש ביותר (כשאין כהן בכל הבנין) במקום הקדוש ביותר עסוק בגניבה יהיה? אלא – והייתם נקיים מה' – ומאדם.

זהו לקח גדול שיש לנו ללמוד מבגדי הכהנים והכהן הגדול: אפילו ברגעים הגדולים ביותר, הקדושים ביותר – תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, ולא יחשדוהו בדבר שאין בו.