פרשת ניצבים - שתי בגידות עם תוצאות שונות

מאת: הרב יעקב סלקמון

קטגוריה: מ. פרשת ניצבים

 

פרשת נצבים ממשיכה את ברית ערבות מואב, שנכרתת עם עם ישראל לפני כניסתו לארץ, כחידוש ברית סיני לעם הנכנס לארץ כדברי הפסוק "אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב" (דברים כח/סט).

 

 

ברית זו מורכבת משני חלקים, החלק המעשי הכולל בתוכו את הצווי לבניית האבנים לאחר מעבר הירדן וכתיבת דברי התורה על האבנים(כז/ א-ד) [לחז"ל (סוטה לב.) המצוה לכתוב את כל התורה בשבעים לשון ולרס"ג רק את מניין המצוות] וכן את הציווי לבנות מזבח אבנים וכן את הקרבת קרבנות העולה והשלמים, המזכירים מאוד את הברית שהיתה במעמד הר סיני. גם שם יש בנית מזבח וגם שם יש הקרבת עולות ושלמים. 

החלק השני של הברית הוא החלק של חתימת החוזה הכולל בתוכו את פרשת הארורים [העוסקת בעבירות נסתרות של האדם הפרטי (עיין ברשב"ם דברים כז/טו) ובהמשך את רשת הברכות והקללות, שבפרשת כי תבא, קללות העוסקת בברית של הכלל , בין ה' ובין עם ישראל, כאחראים על אכיפת החוק בדברים הנגלים  וכפי שמסכמת פרשתנו: "הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱ-לֹקינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים כט/כח).

פרשתנו מסכמת את המעמד בכריתת ברית: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ... לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹקים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ..."  (דברים כט/ט-יב).

בפרשה זו יש איומים על מי שיסטה מהדרך ויעבור על הברית, הלשונות בהם התורה משתמשת כלפי האדם העובר על הברית, הנכרתת בפרשתנו, מזכירים מאוד את הנאמר בעניין סוטה (בבמדבר ז) העוברת על הברית בינה ובין בעלה, נציין מספר דוגמאות הן לקשר לשוני והן לקשר עניני.

א. דוגמאות לקשר לשוני: בשתי הפרשות עומדים "לפני ה'" , בשתי הפרשות יש קנאה, בשתי הפרשות יש אלה, בשתי הפרשות יש ספר שלאורו הקללות , בשתי הפרשות מוזכרת המלה "ומחה". 

ב. דוגמאות לקשר עניני: בשתי הפרשיות מוזכר החטא בדמות משקה מר, בפרשתנו: לענה (ו"ספות הרוה את הצמאה") 

ובסוטה מים ללא טעם מהמקדש (עם מעט דיו מהפרשיה שנמחתה לתוכם ועפר מהמקדש) שאם חטאה יהפכו למים מרים מאררים [מלשון ארור].

בשתי הפרשיות יש אזכור של החטא שקדם לעונש על ידי האנשים שרואים את החוטא בעונשו. בפרשת סוטה נאמר: "וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ" (במדבר ה/כז). ובפרשתנו נאמר: "וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה..." (דברים כט/ כג).

בסמיכות לשתי הפרשיות מוזכרים "יין ושכר" ארבעה פסוקים לפני פרשת נצבים מופיע הפסוק "לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם (דברים כט/ה ועיין ברמב"ן שנותן הסבר שונה.) ובסמיכות לפרשת סוטה מובא דינו של הנזיר האסור בשתיית יין ושכר (במדבר ו/ג) "הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" (ברכות סג.)

גם בפרשת סוטה מצאנו שהתורה יוצרת קישור בין מעילת הסוטה בבעלה לבין מעילת החוטא [מול ה' (שם מדובר על גזלן שנשבע לשקר)] על ידי לשון מיוחדת וסמיכות פרשיות באופן הבא: בפרשה לפני פרשת סוטה מדברת התורה על חטא המוגדר כ"כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה' וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא (במדבר ה/ו). ובפרשת סוטה הסמוכה לה נאמר: "אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל" (במדבר ה/יב').

נראה כי בסמיכות זו מנסה התורה לקשר בין הברית בין איש ואשתו לבין הברית בין ה' לעמו, וכן ליצור זיקה בין החומרה שבבגידה המשפחתית לבגידה בה'.

אך אם נעמיק יותר נראה שבענישה יש הבדל רב בין האשה הסוטה לאדם הסוטה מדרך ה'.

בעוד שגורלה של האשה הסוטה הוכרע ברגע המעשה והמים רק באים לבדקה ולבצע את פעולתם, אם עברה סופה למות מיתה משונה ואם לא עברה "ונקתה ונזרעה זרע".

הרי שגורלו של האדם החוטא, למרות מעשה החטא, טרם הוכרע. ועדיין, גם לאחר החטא, גורלו בידו אם יעשה תשובה יחיה ויזכה גם לזרעו ואם  לא יעשה תשובה ימות.

וכך מופיע בפרשת התשובה החותמת את המעמד: "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל/יט). וכן "וְהוֹתִירְךָ ה' אֱ-לֹקיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב יְקֹוָק לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ" (שם פס' ט').

העמקה נוספת של החידוש שיש בתשובה מופיע בפסוק "ולדבקה בו" (דברים ל/כ) המופיע בסוף פרשתנו שתי פרשיות לאחר פרשת התשובה כהמשך לפרשיה זו [יש סתימת פרשיות באמצע -דבר שמרמז על קשר בין הפרשיות ].

הברית בין האיש לאשתו מתחילה ב"ודבק באשתו" זהו שורש הברית והוא נגדע בזמן הבגידה ומכאן אין דרך לחדשו. לעומת זאת מחדשת התורה כי אדם השב יכול לשוב ולדבוק בה' כלומר כח התשובה אינו מסתכם בכך שאין עונש אלא אין גם משקעים וקלקולים וניתן לחזור לנקודת הראשית של "ולדבקה בו" .

דבר נוסף המתבלט בסמיכות פרשת סוטה לקרבן שלפניה: בפרשת סוטה אין תיקון למעילה ובפרשת הקרבן התיקון פשוט "והתודו את חטאתם... והשיב...וחמישתו..." (במדבר ה' ז).

נראה שדבר זה נרמז בהפטרת פרשת תשובה "שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעונך...קחו עמכם דברים" (הושע יד/ ב).

בפסוק זה שני חידושים בעניין התשובה: האחד שדיבור מבטל מעשה כלומר התשובה שהיא "קחו עמכם דברים" יכולה להסיר את העוון "כל תשא עון"  כמו כן בכחה לקרבנו שוב לנקודת הראשית "שובה ישראל עד ה' אלוקיך"  [אולי רמז למילות הברית הראשונות ,במעמד הקידושין של עם ישראל - עשרת הדברות, "אנכי ה' אלוקיך..."]