פרשת ניצבים - בחירה נכונה

V-ICONבסוף פרשת נצבים, לאחר שהתורה מלמדת אותנו על הקירבה שקיימת ביכולת שלנו לקיים את המצוות, התורה מעודדת אותנו לבחור בבחירה נכונה:

"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע" (דברים ל, טו)

 

הקדוש ברוך הוא מעיד שהוא נותן לנו כל האפשריות לפנינו. ומה שנשאר לנו היא לבחור בטוב. ברם, כמה פסוקים לאחר מכן, הדברים נראים אחרת. בהמשך כתוב:

"הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל, יט).

שם, חוץ מלהציג לפנינו מה נתון לפניך, התורה אומרת לנו מה לבחור. ויש לשאול: למה לא מוזכר מה לבחור בפעם ראשונה ומה הצורך לחזור על מה שהקב"ה נתן? בנוסף, בפסוק הראשון כתוב ביחד חיים, מוות ורע לעומת הפסוק השני שמוזכר בו ברכה וקללה?
כדי לתרץ את הקושיא עלינו להבין מה ההבדל בין חיים לטוב ומות לרע. הרי הגמרא אומרת שיצר הרע ומלאך המות הם אותו מלאך?!

בבריאת העולם ה' ברא בתוך גן עדן שני אילנות המיוחדים בשמותם. הראשון – עץ החיים שפירותיו מותרים באכילה לאדם והשני – עץ הדעת טוב ורע שהיתה אסורה באכילה. הקדוש ברוך הוא מזהיר את האדם "...מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, טז - יז).

יש לשאול: אם אדם לא מבין בין טוב ורע למה שיחשוש מהמוות אם אינו יודע שהוא דבר רע? ובמיוחד בעקבות דברי המפרשים בפרשתנו שמסבירים שהטוב והרע היינו החיים והמוות. שוב, אם לדעת טוב ורע הוא דבר חיובי למה ה' מצוה אותו לא לאכול? וכשאכל אדם ממנו למה באמת נפתח עיניו כמי ששאל רבינו בחיי בפירושו על בראשית שם "כיצד חוטא נשכר"?

כדי להבין איזו דעת רצה ה' למנוע מאדם הסבירו שם המפרשים (רש"י, רמב"ן, ספורנו ועוד) שלדעת בין טוב לרע היא לא ידיעה מצד שכלי אלא מתוך תאווה. הם לא ידעו שיש להיזהר ממנו כדי שהתאוות הרעות, היצר הרע, לא ישלטו באדם. כאן אנחנו גם לומדים שהקדוש ברוך לא אִפשר לאדם ליפול בחטא, לדעת רע בלי לתת לו גם ידיעת הטוב שזהו כיצד להימנע מליפול במלכודת של היצר הרע. מכאן ניתן לומר שמבחנו של האדם הראשון לפני החטא היה נסיון שכלי ולכן הנחש היה צריך לשכנע את חוה לפני שאכלה מעץ הדעת ולא הסתפק לעורר את התאווה לבדה. מה שאין כן אחרי החטא היצר הרע יכול להכשיל אותנו מתוך תאווה בלי להתיחס להבנה של הדברים שאדם עושה. וניתן לומר שאם נזכה שהשכל שלנו ישלוט על תאוותינו נחזור למצב שהוא מעין המצב שלפני החטא.

אצלנו בפרשת נצבים הקדוש ברוך אומר שהוא נותן לנו בחירה חופשית בשני מישורים גם במישור השכלי וגם בשליטה על תאוותינו. וזה מה שמוזכר בפעם הראשונה החיים והמוות והטוב והרע. ברם, אנחנו מצליחים לשלוט כשמגיעים למצב דומה לפני החטא, שהשכל שולט על התאוות עד שהם לא באים בחשבון. כשהקדוש ברוך מעיד בנו על השמים והארץ שהם תמיד קיימים גם לפני החטא וגם יתקיימו עד לעתיד לבוא שנתקן את החטא ונזכה לימות המשיח, תהיה בגלל שמה שאנחה מתמודדים איתו כבר לא טוב ורע או חיים ומות התוצאה של הבחירה מתוארת בלשון ברכה וקללה שאנחנו מוצאים לפני החטא כשהקדוש ברוך הוא מברך את בריותיו בזמן בריאתם.

מכאן אנחנו לומדים את המתכונת להצלחה נגד היצר, ואת ההדרכה לבחירה נכונה. קודם יש לדעת שקיימת האפשרות לנצח את הרע גם בזמן שיש כוח המשכה לרועץ. אחר כך יש לחזק את השכל על ידי לימוד התורה שהוא עץ החיים של היום כמו שכתוב "עץ חיים היא למחזיקים בה". ובזכות החזקה בתורה נזכה שלא תבוא שום תאווה לעשות רע בעיני ה'. אנחנו חייבים לפעול כ"עם חכם ונבון" ולא לתת להרגשות הלא טובות לשמוך אותנו מעבדת הבורא.
שנתחזק בלימוד התורה בזמן אלול ונזכה להגיע למדרגת הבחירה בין החיים והמות ובעזרת ה' נבחר בחיים.