פרשת כי תשא - מה קטורת ?!

מאת: אביחי רוזנבאום

קטגוריה: מ. פרשת כי תשא

על הפסוק "וכי ימכור איש את בתו לאמה, לא תצא כצאת העבדים..." בפרשת משפטים, מסביר ה"נועם אלימלך" שהפסוק מדבר על הקב"ה שהוציא לגלות את השכינה, ומסביר שהיא לא תצא משם כדרך שאר העבדים, אלא בסימנים. ומהם אותם סימנים? התורה - ש"אמר רב חסדא אין התורה נקנית אלא בסימנין" (עירובין נ"ד ע"ב) וסימני הקטורת, המפורטים בפרשתינו. 

 

 

על חשיבות התורה ותפקידה בגאולת ישראל אין צורך להאריך. אין דבר שעומד בפני התורה, כמו שאומר ר' מנחם בר יוסי בסוטה כ"א ע"א: "... ואת התורה באור לומר לך מה אור מאיר לעולם אף תורה מגינה לעולם", ובהמשך "עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה" וכו'. ומלבד הערך לפרט שעוסק בתורה, התורה מחזקת את כל עם ישראל ומקרבת את כולו לשלמות שתביא לגאולה: "כשלומדים תורה לשמה עושים חסד עם כנסת ישראל... כן כח החיים הולך ומתגלה על ידו ונותן להאומה כח ושמחת חיים להתעורר ולקום..." (הרב קוק באורות התורה ב', ה').
אך מה כל כך חשוב בקטורת? ובכלל, איך אפשר לשים את הקטורת והתורה יחד, האם בכלל אפשר להשוות משהו לתורה?
אלא שהתורה עצמה שלומד כל אחד אינה מספיקה. אמנם, כמו שראינו, יש לה מעלות עצומות שאי אפשר להגיע אליהם בשום דרך אחרת אלא על ידי הלימוד, אך ידועים דברי הגמרא: "למה נמשלו דברי תורה כאש שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' לומר לך מה אש אינו דולק יחידי אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי", ואחר כך - "מאי דכתיב חרב אל הבדים ונאלו חרב על שונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בד בבד בתורה..." (תענית ז' ע"א). כלומר, כל עוד אין אחדות - המצב עדיין לא מושלם, ויותר מזה - "ולא עוד אלא שמטפשין שנאמר ונאלו ולא עוד אלא שחוטאין..." (שם).
הקטורת מסמלת בדיוק את הענין הזה - האחדות.
מצד אחד, את האחדות שלנו עם הקב"ה, כמו שמסביר באריכות המדרש תנחומא בפרשה הקודמת (תנחומא, תצוה י"ד - ט"ו), שהקטורת היא החביבה על הקב"ה יותר מכל הקרבנות כולם ולכן מזבח הקטורת נמצא בפנים, וביום הכיפורים השכינה באה דוקא בענן הקטורת ("כי בענן אראה על הכפורת"), וסימן לכפרת העוונות הוא על ידי ענן הקטורת שמיתמר ועולה, וכן בבנית המשכן, השכינה ירדה רק אחרי הקטרת הקטורת.
ומצד שני, היא מסמלת את האחדות בתוך עם ישראל, כך מסביר רש"י בפרשה על צרוף החלבנה לסממנים (שמות ל', ל"ד ד"ה "חלבנה"): "...ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפילותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנים עמנו". 
כלומר, אנחנו רואים שהאחדות היא לא רק עצה טובה לחיים טובים אלא היא תנאי הכרחי לגאולה, וכמו שהשפחה יוצאת במה שיגיע קודם - השמיטה או הסימנים - הכל בידינו, שכן השמיטה כבר הגיעה (כלו כל הקיצין, כדברי רב בסנהדרין צ"ז ע"ב, וגם לדעת שמואל שם - הזמן תלוי ברצונו של הקב"ה ואין לו תאריך מוגדר) אך בגלל עוונותינו לא נגאלנו עדיין, ועכשיו הכל תלוי בנו, בסימנים שיש לנו שליטה עליהם.
ברוך ה' זכינו, בתור בני ישיבה, לשבת בבית ה' וללמוד תורה. אך עדין לא זכינו להשלים את סימן האחדות. דווקא בתקופה הזו של אתחלתא דגאולה, אנחנו צריכים להתחזק באחדות ישראל, כולנו יחד עם כל פושעי ישראל - בין בגופם ובין ברוחם ומחשבתם. 
יהי רצון שנזכה כולנו יחד לגאולה קרובה, ולהקטיר את הקטורת בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן.