פרשת כי תשא

מאת: הרב אליהו בלום

קטגוריה: מ. פרשת כי תשא

 

בפרשת כי תשא אנו נתקלים באחד החטאים החמורים והמפליאים של עם ישראל במדבר שעליהם אמרו חז"ל "עלובה כלה שזינתה מתוך חופתה". ללמדנו שקשה מאד להבין ולהתמודד עם חטא זה של עם ישראל.

 

 

ענין זה צריך להיבחן בשני מישורים שונים:1. חטאם של העם –בעיקר של הערב רב.

                                                    2. חטאה של ההנהגה שלא הצליחה לעצור ולהתמודד עם גחמותיו של העם.

 בנושא הראשון כבר נשפך דיו רב ונשברו קולמוסים רבים בהבנת חטאו של העם. בראש המסנגרים על עם ישראל ניצב ריה"ל  [מאמר א,פה] שמאמץ גישה פרשנית  [ששורשיה עוד בדברי חז"ל] ומדגיש דוקא את הפסוק :

" קום עשה לנו אלוהים כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" כלומר הדגשת המגמה של חיפוש תחליף למשה רבינו ולא לקודשא בריך הוא וממילא הגדרת החטא לא כעבודה זרה גמורה אלא חוסר הבנה באיסור עשיית פסל ותמונה. בעקבותיו הלך הרמב"ן [שמות לב,א] ועוד מפרשים אשר הפרשה מתבארת לפיהם באור מסוים ועקרוני ואכמ"ל.

אך בנושא השני נראה שיש לברר ולהוסיף, ודוקא על רקע ההסתכלות דלעיל, מדוע לא הצליח אהרון, שהיה מנהיג ותיק בעם עוד קודם תקופת משה[1] להתמודד עם העם ,במיוחד שפרק הזמן שנדרש ממנו היה קצר וכפי שמעידים דבריו כשאמר לעם "חג לה' מחר" וכוונתו היתה קודש מתוך אמונה שאכן משה עתיד לחזור במהרה.[2]

ואמנם התמודדות של דחיה יש כאן שהרי האמין אהרון שעתיד משה לחזור קודם שיעבדו את העגל אך נראה שאין כאן התמודדות של מנהיגות שאמורה לעצור את כוונתם של העם. אכן חז"ל מספרים לנו  ש"וירא אהרון"- ראה את חור זבוח לעיניו. כלומר שהיה יסוד סביר לנסיון לדחות ולא להתנגש עם העם.

ענין זה מקבל משנה תוקף על רקע הפירוש לעיל שאהרון ידע שאין כוונתם לעבודה זרה ממש אלא לתחליף למנהיגותו של משה רבינו. וכדברי הרמב"ן [שמות לב,א]:

"אבל הענין כמו שאמרתי, שלא בקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה, וקבלו עבודת אלהותו עליהם, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם. וזהו התנצלותו של אהרן, טען כי לא אמרו לי רק שאעשה להם אלהים אשר ילכו לפניהם במקומך אדני, שלא ידעו מה היה לך, ואם תשוב אם לא, ולכן הם היו צריכין למי שיורה להם דרכם כל זמן שלא תהיה אתה עמהם, ואם אולי תשוב יעזבוהו וילכו אחריך כבראשונה."

אך עדיין מחוירה תגובתו של אהרון נוכח תגובת משה כשירד מן ההר ואכן התורה עצמה אומרת: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם" [שמות לב,כה] .

ונראה לומר שאכן התורה מלמדת אותנו שיש כאן איבוד מנהיגות. המפרשים כאן מאירים את עינינו בכיוון זה :

האבן עזרא במקום אומר: "וירא משה את העם כי פרע הואכמו באין חזון יפרע עם (משלי כט, יח)"

והרמב"ן כאן גם מוסיף ומפרש: כי פרעה אהרן - ובטל מהם כל עצה ומוסר, והנה הם כצאן הנפוצים על ההרים (מ"א כב יז) בלא יועץ ומדריך. ואמר זה מפני שהיו הם חושבים שהעגל מורה להם הדרך, והנה הם כאלו אין להם עצה ולא ידעו הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון, כי מהם חשבוהו לטובה, כפי סברתם, ומהם לרעה גמורה, וכל אחד מהם פונה לדרכו:

איבוד הדרך של העם המתואר בדברי הרמב"ן יכול להיעצר רק ע"י מנהיגות בוטחת וחד משמעית ביודעת את הדרך.

שני צדדים במנהיגות: 1. מנהיג שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד[3] . עובדה זו מתקיימת באהרון שעליו נאמר במשנה "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.[4]

                           2. מנהיג שמסוגל להוליך לקראת יעד ברור שמראה לעם "את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון". ובדורו בשל משה ואהרון זה היה תפקידו של משה רבינו שמהשמים הראו לו את הדרך. וכאשר משה בושש לבא, היה ערפל מסוים על המשך הדרך ואהרון חש שאינו מסוגל לפוגג ערפל זה. אמנם משה בא אליו בבקורת מסותרת שהרי אהרון אינו חור ותגובה תקיפה מצידו לא היתה נתפסת בהכרח כמעשה קנאות שעליו העם היה מכלה בו זעמו. אך לנו ברור שהלקח העיקרי למנהיגות בדור הזה הוא השילוב הנדרש ממנהיגות בין תכונת משה לתכונת אהרון הכהן.  החזון והאהבה לעמנו.  

 


 

[1] עד שהיה צריך הקב"ה להרגיע את משה כששלחו בתחילה אל העם,לגבי תגובת אהרון "וראך ושמח בליבו" ועיין בדברי האבן עזרא שמות פרק ד פסוק יג : "והטעם שישלח זה השליחות ביד אהרן אחיו, שהוא איש דברים, כי איננו כבד לשון, והוא רגיל להנבא לישראל. וכתוב ביחזקאל (כ, ה), כי השם שלח נביא בישראל לפני בא משה אדונינו, וכתיב ויאמר ד' אל אהרן לך לקראת משה המדברה (שמות ד, כז)."

 

[2] דברי חז"ל במדרש ויקרא רבה פרשה י ד"ה ר' ברכיה:

שאני בונה אותו אני בונה אותו לשמו שלהקב"ה, ויקרא אהרן ויאמר חג לי"י מחר (שמות לב, ה). לעגל מחר אין כת' כאן אלא לי"י מחר.

 

 

...ד"א וירא אהרן, מה ראה, אם בונין הן אותו זה מביא צרור וזה אבן ונמצאת מלאכתן כלה בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו אני מתעצל במלאכתו ורבינו משה יורד והעבודה לעבודה זרה מתוך שאני בונה אותו אני בונה אותו לשמו שלהקב"ה, ויקרא אהרן ויאמר חג לי"י מחר (שמות לב, ה). לעגל מחר אין כת' כאן אלא לי"י מחר.

 

[3]חז"ל [ספרי במדבר ס' קמ]  מפרשים את דברי ה' למשה על בחירת יהושע כממשיך דרכו "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו"- שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד:

 

[4] ועיין באבות דרבי נתן נוסחא א פרק יב ד"ה אוהב שלום:

לכך נאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל (במדבר כ' כ"ט): דבר אחר מפני מה בכו ישראל את אהרן שלשים יום מפני שדן אהרן דין אמת לאמתו מנין לא אמר לאיש שסרחת ולא לאשה שסרחת לכך נאמר ויבכו אותו כל בית ישראל. אבל משה שמוכיחן בדברים קשים נאמר ויבכו בני ישראל את משה (דברים ל"ד ח').