פרשת ויקהל - ובלב כל חכם נתתי חכמה

brainפרשתנו "ויקהל –פקודי" עוסקת בעשיית המשכן וכליו ובהקמתו. אחד הדברים המעניינים בפרשתנו היא שמשימת בניית המשכן הוטלה על  "חכמי  לב". "וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' " [לה,י] . ענין זה מקבל משנה חשיבות לאור העובדה שביטוי זה מופיע בתורה  רק חמש פעמים וכולם בפרשתינו ובפרשת כי תשא ביחס לעבודת המשכן.

 
ויש מקום לבחון מה פירוש ביטוי זה ומדוע הוא מופיע דוקא בפרשתנו.

 

ניתן להבין שחכמת לב נוגעת דוקא בדברים מעשיים כבניה וכד'  וכיון שבניית המשכן היא מלאכת מחשבת, היא דורשת חכמת לב. כך אכן מבין הרמב"ם במו"נ [ג,נד] בהגדירו את ארבעת שמושי החכמה: ונופל על ידיעת המלאכות, איזו מלאכה שתהיה, "וכל חכם לב בכם", "וכל אשה חכמת לב".

אך הבטוי "חכם לב" נראה הרבה יותר ייחודי ופנימי מאשר חכמת העשיה ובמיוחד שהוא נמצא בתנ"ך בעוד הקשר של קיום מצוות  "חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט" [משלי י,ח] ושם לא עסקינן בעשית מלאכות פיזיות בדוקא. ר' יהודה הלוי  בספרו "הכוזרי" [מאמר שני ,ל] דן בתורת התארים  [בשמות שאנו מכנים את בורא העולם] ושם אומר הוא כך: "והננו קוראים לאלוה בשם חכם לב כי השכל הוא עצמותו והוא הוא השכל, לא השכל תאר לו".

כלומר, לדעת ריה"ל, הבטוי חכם לב מבטא שלמות ואחדות בין החכמה לבין הנושא אותה. יסוד זה קיים באופן טבעי באלוקות, אך האדם מגיע למעין זו אחרי השתוקקות לה' ושאיפה להיות כלי  להמלכתו בעולמנו.
הרמב"ן מבין שביטוי זה מבטא שילוב מיוחד של החכמה ושל האמונה והרצון וזאת בהשתמשו בפסוק מפרשתנו - " וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה" [שמות לא,ו]  כבסיס להבנת סתרי תורה:

 "כשתאמין שהתורה עמוקה עד מאד ופנימית בחדרי משכיותיה, לעולם תהיה משתוקק וכוסף ותואב אחריה ...ועל זה נאמר 'והיה אם שמוע תשמע', כלומר אם אתה שומע ומאמין שיש בה סתרים גדולים ותעלומות שראויים לכל שלם לשמען תזכה ותשמע. אם יפנה לבבך ולא תשמע, לא תזכה לעד לשמוע להשיג דבר מסתריה, וזהו סוד יהב חכמתא לחכימין [דניאל ב,כא]  , ובלב כל חכם לב נתתי חכמה." [רמב"ן/מאמר על פנימיות התורה] 
הוי אומר,אמונה בעומק התורה ושאיפה להשגתה היא מפתח להבנת סתריה. השמוש בפסוק זה  בהקשר הנ"ל מראה שחכמת לב היא ביטוי לאמונה פנימית המאפשרת קבלת חכמה משמים.

 בספר "תורת משה" [שמות לה/ו], ביחס לפסוק זה, מצינו את רעיון הדבקות וההתעוררות של הלב כבסיס לקבלת שפע משמים: "כי בזכות מה שיתעוררו וינשאו לבם לבא לעשות במלאכה, על ידי התעוררות ושכר פסיעות הביאה לעשות, אשפיע בהם שפע שיעשו".
כלומר, ניתן לראות בביטוי זה שילוב בין חכמה לבין הנקודה הפנימית באדם שהיא הלב, שמבטא גם רצון ומסירות נפש. חכמה כזו, ראשיתה רצון הנשמה, ובה האדם מביא את כל ישותו לידי ביטוי. מעניין הדבר שביטוי זה בצורתו ההפוכה- "לב חכם"- שבפשטות מבטא אותו ענין, נאמר בספר מלכים לגבי שלמה המלך החכם מכל אדם.

כשפונה הקב"ה לשלמה בתחילת מלכותו ושואל  "שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ" [מלכים א,ג] ושלמה עונה לו תשובה שבמרכזה עומד הפסוק  "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה".

ותשובת האלוקים: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט: הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ".

הוי אומר כששלמה ביקש מהקב"ה "לב שומע לשפוט..." -כלומר הבנה פנימית ועמוקה במשפט המבטאת רצון עז לנהל נכון את ענייני עמו-, הוא מקבל מבורא עולם "לב חכם ונבון"- שלמות של חכמה. במשפט שלמה המפורסם אנו נחשפים לחכמה אדירה שבוקעת מלב רגיש, וזו דוגמא לחכמת לב שראשיתה יראת ה',דבקות ואהבת עם ישראל. וניתן על רקע זאת לומר שהחכמה הנדרשת לבנין המשכן בדוקא, אינה חכמה רגילה. זו אמורה להיות חכמה שתהיה מסוגלת לתרגם תוכנית אלוקית למציאות אנושית שתגע בלבותיהם של עם ישראל ותקשר ביניהם לבין אביהם שבשמים. 
כידוע, ריה"ל מדמה את המשכן ואת ארון ברית ה' ללב. הרעיון הוא שהמשכן מהווה את מרכז החיות של עם ישראל, מרכז רוחני, מרכז לאומי ומרכז שממנו יוצאת הוראה לישראל. [אורים ותומים וסנהדרין שישבה בלשכת הגזית בבית המקדש].

כדי ליצור מרכז כזה שבמרכזו נמצאת השכינה האלוקית, צריך חכמה שיש בה לב, חכמה שמביאה לידי בטוי את פסגת הנשמה היהודית והשתוקקותה לאלוקיה, חכמה שהיא תוצאה של קשר האדם לאלוקיו,לכן ביטוי זה מופיע פעמים כה רבות ביחס למשכן ולצוות מקימיו.