פרשת ויקהל - בניסן עתידין להיגאל

מאת: אלי הולנדר וגלעד נגר

קטגוריה: מ. פרשת ויקהל

המפקד: או, סוף סוף אתם מגיעים בחזרה בזמן אחרי התפילה.

החיילים: כן, עכשיו חודש ניסן, התפילה קצרה יותר, לא אומרים תחנון.

המפקד: למה לא אומרים תחנון?

 

 

            אז למה באמת לא אומרים תחנון בכל חודש ניסן?

            התשובה הידועה על כך היא תשובת הבית יוסף שכיון שעבר רוב החודש בקדושה, מוציאים את כל החודש בקדושה. ב-12 ימים ראשונים לא אומרים תחנון כי הנשיאים הביאו את קרבנם. ב-י"ג בניסן היה איסרו חג שלהם. י"ד בניסן, ערב חג פסח, הוא יום הקרבת קרבן פסח, ואחר כך שבעת ימי הפסח, ואסרו חג של פסח. ומאז כיון שעבר רוב החודש בקדושה מוציאים את כל החודש בקדושה.

            וקצת לא ברור, מדוע כיון שעבר רוב החודש בקדושה צריך להמשיכו בקדושה? האם יש דין של רובו ככולו באמירת תחנון? האם יש בכך דין של "מיעוטא כמאן דליתא"? וכי בתערובות עסקינן?!

            ועוד קשה, מדוע בתשרי לא אומרים "כיון שעבר רוב החודש בקדושה, הרי גם אז ברוב ימי תשרי לא אומרים תחנון, מיו"כ עד סוף החודש, אז מדוע שלא נרחיב זאת לשאר החודש ולא נומר תחנון גם בעשרת ימי תשובה?

            אפשר אמנם לתרץ שאומרים "כיון שעבר רוב החודש בקדושה" רק כדי להמשיך באי אמירת תחנון בהמשך החודש, אך לא כדי להפסיק מאמירת תחנון בגלל שבהמשך החודש לא יאמרו. וכן אפשר לתרץ שבעשרת ימי תשובה לא רצו לבטל אמירת תחנון.

            אך עדיין קשה, ואם מזדמן שבבית הכנסת יש חתן במשך שבוע ולא אומרים תחנון, ועוד חתן במשך שבוע ולא אומרים תחנון, ולמחרת ברית, ולמחרת עוד ברית או כד' ועבר רוב החודש בקדושה, האם בהמשך החודש לא יאמרו תחנון?

            גם פה אפשר אולי לתרץ שדוקא על ימים שלא אומרים בהם תחנון בגלל עצם היום אומרים "כיון שעבר רוב החודש בקדושה..." ולא על ימים שב"מקרה" לא אומרים בהם תחנון בגלל ארועים מזדמנים.

            אך מכל מקום יש הסבר נוסף, מדוע לא אומרים תחנון בכל החודש: מקור הדין נמצא במסכת סופרים כ"א א' – "ולמה אין מתענין אותן בחודש ניסן? מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן, וי"ב נשיאים הקריבו קרבנם לי"ב יום, יום לכל שבט ושבט, וכל א' היה עושה ביומו יו"ט. וכן לעתיד לבא עתיד המקדש להבנות בניסן." אפשר, אם כן, להבין מהמסכת סופרים שהטעם שלא אומרים תחנון אף בהמשך החודש הוא משום ש"כן לעתיד לבא עתיד המקדש להבנות בניסן."

            וזאת אפשר להבין ב-2 אופנים: המעשה רוקח (ריש פסחים) מסביר שלעתיד לבוא בית המקדש ייבנה בט"ו בניסן. על פי זה מסביר המעשה רוקח את הגמרא בראש השנה דף ל' שאומרת על בית המקדש השלישי "דאיבני בחימיסר". לכאורה הגמרא שם מתכוונת שיתכן והוא ייבנה אז, אך המעשה רוקח מסביר שהגמרא נקטה תאריך זה בדוקא, זה התאריך שבו עתיד בית המקדש להיבנות בס"ד.

            על כן את שבעת ימי השמחה לחנוכת המקדש לא נעשה בפסח כיון ש"אין מערבין שמחה בשמחה", כפי שבימי שלמה שבעת ימי חנוכת המקדש נדחו מסוכות לאחר סוכות מסיבה זו (מועד קטן ט'). ואם כן, לעתיד לבוא שבעת ימי המשתה לחנוכת בית המקדש השלישי יהיו בימים שלאחר הפסח עד סוף החודש. נמצא כל החודש "בקדושה", תחילת החודש בגלל חנוכת המשכן, אחר כך פסח, ואחר כך ימי שמחת חנוכת ביהמ"ק השלישי שייבנה במהרה בימינו אמן, שבהם איננו אומרים תחנון, כיון שימים אלו הם הימים שבהם תהיה שמחת המקדש בס"ד.

            ונראה שאפשר גם להבין בדרך נוספת: בית המקדש השלישי ייבנה בניסן, לאו דוקא בט"ו בניסן, אלא מתי שהוא בחודש ניסן. על כן, אף שאיננו יודעים מתי בחודש ניסן הוא ייבנה, בכל יום ויום בחודש ניסן איננו יכולים לומר תחנון כיון שאנו בטוחים שהיום ייבנה המקדש. לא רק בגלל שיום זה יהיה בעתיד לבוא יום שמחת הקמת המקדש, אלא בכל יום ויום אנו בטוחים שהיום ממש עדיין ייבנה המקדש ולכן לא שייך שנומר בו תחנון.

            על כן נאמר במסכת ראש השנה דף י"א, "בניסן עתידין להגאל".

            ועל כן נקרא חג הפסח בספר דניאל (ב', י"ז) "מועד מועדים" ברבים, כי הוא גם המועד של הגאולה העתידית. ולכן נאמר "כימי צאתך בארץ מצרים אראנו נפלאות" – "כימי", באותם ימים שיצאת ממצרים, בחודש האביב, אלו יהיו הימים ש"אראנו נפלאות" בגאולה העתידה בס"ד. ("פירוש קדמון" – עמוד פ' בהגדת "תורת חיים" של מוסד הרב קוק).

            בית המקדש ייבנה בחודש ניסן, וגם תחיית המתים תהיה בחודש ניסן בס"ד, כך מופיע בטור או"ח סימן ת"צ בשם רב האי גאון, וזו הסיבה שקוראים בשבת חול המועד פסח את חזון העצמות היבשות.

            שנזכה בס"ד לראיית הנפלאות כבר בחודש הניסן הזה, ולגאולה העתידה, ונראה בעין את טעם אי השייכות של התחנון לימים אלו. אמן.