פרשת ויקרא - על קורבנך תקריב מלח

saltחומש "ויקרא" עוסק בתחילתו בענייני הקרבנות, בימים אלו אנו עוסקים בהכנות לקראת חג הפסח ולומדים בעניין קורבן הפסח מתוך תקווה שבקרוב נאכל אותו "ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים".

 
אחד התנאים בהקרבת הקרבן הוא שימוש במלח, "על כל קרבנך תקריב מלח" כ"כ גם בליל הסדר אנו מטבילים במי מלח את הכרפס ואת הביצה הקשה.
נשאלת השאלה מה הסיבה לכך, ומה הסמליות בדבר?

א.       המלח הוא המאכל היחיד שאינו מתקלקל כלל גם לאחר זמן רב, והסמליות בעניין הקורבנות וחג הפסח הוא "ברית במלח" הכרותה בין הקב"ה ועם ישראל שאינה "מתקלקלת" לעולם ותשאר לנצח.

ב.       המלח הוא מוצר המאחד בתוכו ניגודים- מחד מוצאו מן המים, ולאחר שהמים התאדו- נוצר המלח, מאידך, יש בו כח האש, שהרי כדי להכשיר בשר ולהוציא מתוכו את הדם משתמשים באש (כמו בכבד) או במלח. כמו כן, כדי להסיר כתם שמן מבגד מפזרים עליו מלח שיש בו כח "לשרוף" ולנקות את הכתם.

ישנו עוד ניגוד הקיים במלח, מחד הוא מסמל את מידת החסד שנאמר בדברי חז"ל "מלח חסר"- כדי לשמר את הממון צריך לתת צדקה כמו שמעט מלח משמר את המאכל ומאידך המלח מסמל את מידת הדין שהרי אשת לוט נהפכה לנציב מלח.
כך אנו מאמינים בה' שהוא אחד למרות שיש ניגודים: בורא יום ובורא לילה, עושה מלחמות כמו איש צעיר "ה' איש מלחמה" ומאידך יושב על כס המשפט "המלך המשפט" כמו אדם מבוגר "זקנה ביום ובחרות ביום קרב"(מתוך אנעים זמירות).
הוא גואל ישראל והוא עושה גם את מה שנראה לנו עיכובים בגאולה.

ואנו מתפללים ובטוחים כי יראה לנו את הגאולה השלמה לעיננו בקרוב "כי בא מועד".