פרשת מצורע - עניין צרעת הבתים

tzarat_habatimהפרשה האחרונה שעוסקת בענייני צרעת בפרשתינו היא פרשת צרעת הבית. פתיחתה של פרשה זו היא: "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" חז"ל מתמודדים עם השאלה: לכאורה פתיחה זו מפוארת היא מדי לפרשה העוסקת בחליים ונגעים!

 
תני ר' חייא וכי בשורה היא להם שנגעים באים עליהם? [ויקרא רבה יז,ו]

ועל כך עונה רשב"י תשובה מעניינת:  "תני רבי שמעון בן יוחאי כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות אמר הקדוש ב"ה אני הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב שנאמר (דברים ו) ובתים מלאים כל טוב מה הקב"ה עושה מגרה נגעים בביתו והוא סותרו ומצא בו סימא... [ויקרא רבה, שם]".
הוי אומר הפתיחה נאמרת בלשון בשורה כיון שאכן יש כאן בשורה לישראל ומטרת נגעי הבתים היא להעשיר את ישראל.
כמובן שהבנה זו היא על דרך הדרש.

בגמרא במסכת יומא דף יא ע"ב אנו מוצאים שיש כאן מעין תיקון חברתי ואולי על דרך זו ניתן להבין שזו לשון הבשורה שבה פותחת הפרשה: "אמר קרא: (ויקרא יד) בבית ארץ אחזתכם. - אלא לו למה לי? - מי שמייחד ביתו לו, שאינו רוצה להשאיל כליו, ואומר שאין לו, הקדוש ברוך הוא מפרסמו, כשמפנה את ביתו, פרט למשאיל כליו לאחרים."
כלומר מי שמנהיג את עצמו בצורה אנוכית עד כדי שקר ודחיית החבר הנצרך סופו שביתו יפתח בע"כ וקלונו יגלה ברבים.

הרמב"ן על התורה מוליכנו בדרך אחרת:
"והבגד כי יהיה בו נגע צרעת - זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם, וכן נגעי הבתים, אבל בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועון יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי השם סר מעליו. ולכך אמר הכתוב (להלן יד לד) ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, כי היא מכת השם בבית ההוא. והנה איננו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה', כמו שאמר (שם) כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע, אבל מפני שלא יבא הענין ההוא אלא בארץ הנבחרת אשר השם הנכבד שוכן בתוכה. [רמב"ן ויקרא פרק יג ,מז]"

הוי אומר דוקא בארץ הקודש המדדים הם רוחניים וכן גם המסרים האלוקיים הניתנים בבית ,בבגד ובאדם.(1הרמב"ן הולך בדרך זו לשיטתו שהרי בכמה מקומות מדגיש הרמב"ן שיחודה של ארץ הקודש היא בקשר המיוחד והבלתי אמצעי שנוצר בין האדם לקונו.

אחד ממקומות אלו הוא בפרשת עקב, שם אומרת התורה [דברים יא,י]: "(י) כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: (יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: (יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה: " 

ומסביר רש"י שם:
" (י) לא כארץ מצרים הוא - אלא טובה הימנה. ונאמרה הבטחה זו לישראל ביציאתם ממצרים, שהיו אומרים שמא לא נבוא אל ארץ טובה ויפה כזו..."

ובהמשך דבריו, אנו עומדים על כוונתו:
"והשקית ברגלך - ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משנתך ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה. אבל זו (פסוק יא) למטר השמים תשתה מים אתה ישן על מטתך, והקב"ה משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי, כאחת"

אך הרמב"ן שם מבאר אחרת:
"ופשוטו של מקרא בדרך האזהרות נאמר, שאמר להם ושמרתם את כל המצוה וירשתם ארץ זבת חלב ודבש כי ה' יתן מטר ארצכם בעתו והארץ תתן יבולה, אבל דעו לכם שאינה כארץ מצרים להשקות אותה ברגל מן היאורים ומן האגמים כגן הירק רק היא ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים לא בענין אחר, וצריכה שידרוש ה' אותה תמיד במטר, כי היא ארץ צמאה מאד וצריכה מטר כל השנה, ואם תעברו על רצון ה' ולא ידרוש אותה בגשמי רצון הנה היא רעה מאד לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב בהריה. ויחזור ויפרש כל זה בפרשה השניה (להלן פסוקים יג - יז), כי אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש תמיד, ואם לא תשמעו ועצר את השמים וגו' ואבדתם מהרה ברעב מעל הארץ הטובה, שלא תוכלו לחיות בה בלא מטר"

הוי אומר ארץ ישראל יכולה להיות טובה מארץ מצרים ורעה הימנה, כי בארץ ישראל הכל תלוי ועומד יום יום בהשגחת והנהגת הבורא,ואם חלילה איננו ראויים הרי התגובה היא מיידית שנת בצורת ולהפך ומרובה מדה טובה ממדת פורענות.

ניתן לחזק מהלך זה אם נבחן כמה פתיחות שפותחת התורה בלשון דומה:

  • הפסוקים  בויקרא פרק יט, שעוסקים במצות ערלה ונטע רבעי שמצליחות להפוך מציאות גשמית לקודש הילולים וקשר לבורא עולם:
    "(כג) וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל: (כד) וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַיקֹוָק: (כה) וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:"
  • הפסוקים בויקרא פרק כג בענין מצות הבאת העומר:
    "(י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן:"
  • -ויקרא פרק כה –בענין השמיטה
    "(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיקֹוָק:"
  • במדבר פרק י- חובת התפילה והזעקה בעת צרה ומצוקה
    "(ט) וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם:"
  • במדבר פרק טו –פרשת הנסכים
    "(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם: (ג) וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֹלָה אוֹ זֶבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן:"
  • במדבר פרק טו- בענין חלה "(יח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה: (יט) וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַיקֹוָק: (כ) רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ: (כא) מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַיקֹוָק תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם: "
  • דברים פרק כו –בענין הביכורים "(א) וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: (ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:"

ולסיכום
: כל אותן פרשות מוכיחות בעליל את גישת הרמב"ן ובעל התולדות, שמבינים שהנהגה מיוחדת רמוזה כאן, הנהגת הקב"ה את עמו בארצו. שיש בה קשיים ודרישות, אך היא סופנת בחובה אור גדול של התקשרות לבורא עולם וחיים רוחניים ברמה אחרת.

שבת שלום!

 


[1] אף בעל התולדות בדברים נפלאים מרחיב גישה זו של הרמב"ן והנה דבריו :  
"כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם  יש להקשות מה בשורות הם אלו, ואמרו חז"ל [ויק"ר יז ו] לפי שהכנעניים עשו מטמוניות תחת כותלי הבית, לכן אמר הקב"ה שהבית שיהיה בה מטמוניות יתן בה הקב"ה צרעת, ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו, וזה דרך דרש, שהרי צוה ונתץ הבית את אבניו ואל עציו ואת כל עפר הבית, והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא, ולמה לא יחזור לבנות הבית בעציו ואבניו. אבל הכוונה שבכל הדברים שנעשה צריך להזכיר בתחלתם שיהיה לשם יי', כדי שיחול בו רוח הקדש ויהיה מחלק השי"ת, והגוים מזכירין שם עבודה זרה שלהם על כל מה שעושים וחל בו רוח טומאה, והכנעניים היו עובדין ע"ז ומתדבקים ברוח טומאה, והיו בונים בתיהם לשם טינופיהם וכשמתחילין לבנות הבית היו אומרים בשם ע"ז שלהם כמו שעושים עוד היום הגוים, וכשהיו מזכירין שם ע"ז בפיהם על הבית שורה עליה רוח טומאה, וכשבאו ישראל לארץ הקדושה רצה הקב"ה לזכותינו ולהקדיש ארצו, לפנות הארץ לשכינה שלא יהיה בה טומאה. ולפיכך צוה שיהיו נותצין הבית ועפר אחר יקח להעביר רוח הטומאה ויתקדש עתה לשרות שכינתו, וכן צריך מי שמתחיל שום מלאכה להזכיר שלעבודת השי"ת עושה, שנאמר [ירמיה כב יג] הוי בונה ביתו בלא צדק, ואז שכינה שורה עליו שהקב"ה משרה קדושתו עליו וקורא עליו שלום, שנאמר [איוב ה כד] וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא, פירוש תפקיד ביתך לשי"ת כשתבנהו ואז לא תחטא, ואם אינו מפקידו לשי"ת, מוכן מיד לשרות עליו רוח טומאה"
[תולדות יצחק ויקרא פרק יד,לד]