פרשת אמור - אל תתמודד, תחנך!

shotכאשר אנו מסתכלים בתורה על סוגי העונשים השונים שקיימים אנו מוצאים שהעונשים מתחלקים לשלשה סוגים עיקריים:
א. מיתה - ארבע מיתות בי"ד (סקילה שריפה הרג וחנק)
ב. מלקות.
ג. תשלום כספי - תשלומי נזק, קנסות.

 

 
ספר ויקרא פרק כד:
(י) "ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי: (יא) ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אתו אל משה ושם אמו שלמית בת דברי למטה דן: (יב) ויניחהו במשמר לפרש להם על פי ידוד: (יג) וידבר ידוד אל משה לאמר: (יד) "הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה וסמכו כל השמעים את ידיהם על ראשו ורגמו אתו כל העדה":
בפרשתנו בני ישראל מתמודדים עם חטא שהם אינם יודעים מה עונשו. מה עושים לאדם שמקלל את ה'? בסופו של דבר הקב"ה מחדש להם את ההלכה אבל עד אז מחוסר ידיעה - יניחוהו במשמר לפרש להם על פי ה'".

 

אנו מוצאים בתורה שני מקרים נוספים בהם השתמשו בני ישראל בכלי הזה של מאסר:

 א. נבואתם של אלדד ומידדבמדבר פרק יא: (כו) "וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עלהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה: (כז) וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה: (כח) ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה כלאם(כט) ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם ידוד נביאים כי יתן ידוד את רוחו עליהם:"

 ב. מקושש העציםבמדבר פרק טו: (לב) "ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקשש עצים ביום השבת: (לג) ויקריבו אתו המצאים אתו מקשש עצים אל משה ואל אהרן ואל כל העדה: (לד) ויניחו אתו במשמר כי לא פרש מה יעשה לו: (לה) ויאמר ידוד אל משה מות יומת האיש רגום אתו באבנים כל העדה מחוץ למחנה:"

 המשותף לכל שלושת המקומות הללו הוא שעונש המאסר לא בא בתור עונש על חטאו של האדם, אלא ככלי זמני עד אשר ידעו מה לעשות על מנת לפתור את הבעיה שנוצרה. לגבי המקושש והמקלל התורה מדגישה במפורש שהכלא הוא זמני עד שיידעו מה לעשות. וגם את ההצעה של יהושע "אדוני משה כלאם" ניתן לפרש כך, כי כרגע יש בעיה שאלדד ומידד אומרים דברים שאסור לישראל לשמוע (משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ עפ"י רש"י שם) וכרגע חייבים לעצור את זה ולמנוע מעם ישראל לשמוע את הדברים האלה ולכן מציע יהושע להכניסם לכלא אבל לא בתור עונש על מה שאמרו, אלא בתור פתרון זמני כדי לעצור עכשיו את הנבואה.

 בעולם הנאור של היום פעמים רבות משתמשים במאסר כעונש על חטאיו של האדם ובכך מנסים לפתור את הבעיה. 
מלמדת אותנו התורה שבעיות לא מעלימים אלא פותרים מהשרש. אדם שמוכנס לכלא לא יכול טכנית לפשוע, אבל בטבעו הוא נשאר פושע. הכלא לא משנה את טבעו של האדם מרע לטוב אלא מסלק אותו מן הציבור לתקופת זמן מסוימת. העונשים בתורה מטרתם לחנך את האדם ולהסביר לו איך צריך להתנהג ולא רק לנטרל אותו זמנית.

נביא שתי דוגמאות לכך:

א. העונש החינוכי של האנס:
דברים פרק כב: 
(כח) "כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא ארשה ותפשה ושכב עמה ונמצאו: (כט) ונתן האיש השכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו."

איך מטפלים באנסים עפ"י התורה? מחייבים את האנס להתחתן עם האישה אותה הוא אנס (בתנאי שהאישה עצמה רוצה בכך) מדוע זה הפתרון?  האם האנס מקבל פרס על עונשו?
אלא שהתורה מנסה לחנך את האנס. התורה מבינה שהמניע של האדם לאונס הוא התפיסה של אי מחויבות וחוסר אחריות למעשיו. הרי היה יכול לשאת אישה ולעשות זאת בהיתר אך האדם חושב שבחיים הוא לא צריך להתחייב ולקבל אחריות על מעשיו, הוא חושב שאם הוא רוצה משהו הוא יכול לקחת אותו  להשתמש בו וכאשר הוא אינו  זקוק לו עוד הוא פשוט  ייפטר ממנו. מלמדת אותו התורה שנשים אינן הפקר ובחיים אדם צריך להתחייב ולהיות אחראי למעשיו. (כמובן שהפתרון הנ"ל מסייע גם לאישה עצמה כי לולי זה יקשה עליה למצוא שידוך כי לא כל אדם ירצה לשאת נערה שאיננה בתולה, אך מה עם העונש לאנס עצמו? הוא לא היה בסדר וצריך לטפל גם בו ולכן נראה שהעונש של "לא יוכל שלחה כל חייו" הוא עונש חינוכי גם לאנס עצמו ולא רק פתרון טכני לאישה)
יותר מכך לאדם רגיל יש אפשרות לגרש את אישתו אך הוא "לא יוכל לשלחה כל ימיו" התורה מחייבת אותו להתמודד עם מחויבות ארוכת טווח ללא אפשרות להתחמק ממנה. התורה מטפלת בנקודה הכי בעייתית אצלו הוא לא רצה לקחת אחריות וכעת מאלצים אותו לקחת אחריות לתמיד.

ב. העונש החינוכי של הגנב:
שמות פרק כא: (לז) "כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה:"

עונשו של אדם הגונב שלא הודה בגניבה (אם הודה מחזיר את הגניבה בלבד) הוא לשלם כפל ואם טבח או מכר משלם ארבעה וחמשה. התורה לא מסתפקת בלחייב את הגנב לתקן את אשר עשה אלא אף מחייבת אותו להוסיף ולפצות את הנגנב ביותר ממה שהזיקו.
התורה מבינה שהמניע של גנב היא תפישה של זלזול בממונם של אחרים ואי הסתפקות במה שהקב"ה נתן לו. אדם שגונב רוצה לקבל יותר ממה שקבע הקב"ה שיהיה לו. הוא לא מתחשב בנזק ובצער שגורם לחברו ולא מפריע לו שהוא מרוויח על חשבון אדם אחר.  תפקיד התורה  הוא לחנך אותו כך שיהיה רגיש יותר ואכפתי יותר כלפי רכושו של האדם. מטרת התורה היא למנוע ממנו להתייחס בזלזול לממון חברו ובכך למנוע ממנו גניבות נוספות.
לכן היא פוגעת בו בדיוק בנקודה שהוא לא מבין. הוא לא התייחס ברגישות מספיקה לממונו של אדם ולכן התורה פוגעת בממונו שלו. היא גורמת לו להפסיד סכום כסף כפול או פי חמשה משווי הנזק (תלוי ברמת החוצפה והזלזול של הגנב) וכך גורמת לו להרגיש את אותה ההרגשה שהרגיש חברו כאשר גנב ממנו.  בתקווה שההרגשה תיחקק בליבו של הגנב ומעתה ואילך הוא יתייחס לממונו של חברו בצורה אכפתית ומכובדת יותר.
בנוסף מלמדת התורה את הגנב, שאדם שכל רצונו הוא תאווה לממון ורוצה שיהיה לו כמה שיותר בסופו של דבר הוא מפסיד מזה. כל מה שיש לאדם הגיע אליו בזכות ה' ברצונו נתן לו וברצונו לקח ממנו. ולכן אל תנסה להשיג יותר, תעריך את מה שקבלת ותסתפק בו.

הקב"ה לא משתמש בעונש של מאסר כדי לחנך פושעים אלא בתור אמצעי זמני בלבד. כי כלא, פותר את הבעיה רק בצורה טכנית, אך לא פותר אותה מהשרש. זהו ההבדל המהותי בין משפט התורה למשפטי הגויים. התורה לא מתמודדת עם הבעיה בכך שהיא מעלימה אותה על ידי ניתוק של הפושע מהציבור אלא מחנכת את הפושע להמשיך בחיים הרגילים שלו אבל בצורה מתוקנת ונכונה.

הקב"ה מלמד את עם ישראל באמצעות המשפטים  שעם פושעים לא ניתן "להתמודד" באמצעות כלא אלא רק ע"י חינוך מחדש.