פרשת אמור - אלה מועדי ה'

(ב): "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי
(ג): ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש...
(ד): "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם"

ישנן מס' שאלות על הפסוקים:
פסוקים ב- ו ד' נראים כחוזרים על עצמם, ועוד מדוע שבת נכנסת בין המועדים, ואף אם נאמר ששבת היא מועד מדוע ישנה שוב חזרה בפס' ד' על ענין המועדות?

 

 

רש"י כותב – כל המחלל את המועדות מעלין עליו כאילו חילל את השבתות... (רש"י על הפס' ג'). כלומר שבת נכנסת לכאן כדי להראות את הדמיון של שבת למועד בעניין החומרא, ומוסיף רש"י (פס' ד', ד"ה "אלה מועדי ה'") שבפס' הראשון התורה דיברה על עיבור שנה ואילו בפס' ד' דיברה על קידוש החודש.
אולם הרמב"ן בניגוד לרש"י מציין דווקא שהתורה רוצה להראות את ההבדל בין שבת למועד – שבמועד מותר לעשות מלאכת אוכל נפש ואילו בשבת אף זה אסור.
ישנו קושי מסויים על רש"י שהרי ידוע שלהלכה שבת חמורה ממועד שכן אדם שעבר על איסור מלאכה במועד במזיד והתראה ענשו מלקות ואילו בשבת עונשו כרת. לכן בשו"ת הרדב"ז (בנוגע לקראים) מפרש את הפס' כך: "כל המחלל את המועדות מעלין עליו בי"ד של מעלה כאילו חילל את השבת וכל המקיים את המועדות מעלין עליו כאילו קיים את כל השבתות" כלומר כל המחלל את המועדות שנוי לפי ריבונו של עולם באותה מידה כאילו חילל את השבתות (ולכן אסור להתחתן בקראים – שהרי אינם מקיימים את המועדות) וכופר בתורה כולה.

הכלי יקר מפרש בכוון אחר בדומה לרמב"ן: השבת מצד אחד קלה ממועד מצד שני חמורה, עדים מחללים את השבת  בעדותם על הירח ולכן בפס' ב' העוסק בקידוש הירח ובעיבור השנה קודם לפס' ג' העוסק בשבת – ע"פ הכלל שרש"י משתמש ש"כל מקום מצוה מוקדמת דוחה את המאוחרת" אולם לאחר השבת שוב חוזרת התורה למועדות לומר שאין בי"ד מודיעים על קידוש החודש בשבת קודש.
אור החיים הקדוש מסביר שלאחר שהצטוונו בפס' ב' על קידוש החודש ועיבור השנה היה יכול לעלות על ליבנו שאף את זמן השבת אנו יכולים לקבוע מתי שנוח לנו, לכן בא ההמשך (פס' ב-ג): "אלה מועדי ששת ימים" – כלומר "אלה" – שבתות, "מועדי" – אינן ניתנין לשינוי אולם (פס' ד): "אלה מועדי ה'" הם עלו המועדים שניתנו לכם לקבוע את זמנם.