פרשת האזינו

skyשירת האזינו היא אמצעי ההתראה האלוקי שחייב לעמוד קבוע לנגד עינינו להזכיר לנו את יעודנו ומטרותינו בחיים. הפסוק: "ועתה כתבו לכם את דברי השירה הזאת" שנאמר ספציפית על שירת האזינו , היוה בעיני חז"ל בגמרא בסנהדרין כא: מקור למצות כתיבת ספר תורה. לא בכדי הוא שהרי השירה הזו שאמורה לשמש כעד לבני ישראל על עיקרי אמונתם ויעודם בעולם ,היא אכן תמצית המסר האלוקי בתורה שאמורה לכוון אותנו ולהנחותינו בדרך הישר.

 
רש"י על הפסוק הפותח של פרשתינו "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" אומר את הפירוש המפורסם שמבוסס על דברי המדרש:
האזינו השמים - שאני מתרה בהם בישראל ותהיו אתם עדים בדבר שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים וכן ותשמע הארץ ולמה העיד בהם שמים וארץ אמר משה אני בשר ודם למחר אני מת אם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם לפיכך העיד בהם שמים וארץ עדים שהם קיימים לעולם ועוד שאם יזכו יבואו העדים ויתנו שכרם הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה והשמים יתנו טלם ואם יתחייבו תהיה בהם יד העדים תחלה ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואח"כ ואבדתם מהרה על ידי העובדי כוכבים:

 

שתי נקודות מעיר כאן רש"י:
1. השמים והארץ הם עדים נאמנים ונצחיים.
2. בידיהם היכולת גם לתגמל את העם.

 הפירוש הראשון מבוסס על נצחיותם של השמים לעומת ארעיותנו. והפירוש השני מעמיד את השמים והארץ במעמד של נותנים ואותנו במעמד של מקבל. אך יתכן שמאחורי הדברים מקופלת כאן משמעות נסתרת. שמגדירה באופן נוסף ,שונה ומהותי את מעמדנו.

הפרק בתהילים ח מדבר על האדם: (א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם: (ג) מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם: (ד) כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה: (ה) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ: (ו) *וַתְּחַסְּרֵהוּ* מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ: (ז) תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו: (ח) צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי: (ט) צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים: (י) ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ:

מצד אחד מודגשת כאן אפסותו של האדם ומזעריותו ביחס לגרמי השמים "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה: מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ:"
ומצד שני אנו מוצאים כאן את כוחו של האדם כנזר הבריאה ומנהיגה "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ: תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו:"
אמנם הרמב"ם מחלק בין מציאותו של האדם עלי אדמות לבין מציאותו מול גורמי השמים, אך יתכן שההשוואה והשניות גדולות יותר.

הפסוק בירמיהו לג, כה: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי"- כלומר שדוקא קיומם של השמים והארץ מותנה בקיומנו ובמעשינו ומרכז העולם מבחינה רוחנית הוא דווקא האדם.

ישנו סיפור במסכת ע"ז דף יז על יהודי בשם אלעזר בן דורדיא שחטא מאוד בגיל צעיר. אמרה לו אותה זונה עימה שהה בשעת הרגל דבר, שאלעזר בן דורדיא אין מקבלים אותו בתשובה.
במהלך הסיפור שם בגמרא אנו רואים שהוא מבקש מההרים והגבעות שיבקשו עליו רחמים וכן משאר גורמי שמים. וכשהם עונים לו "עד שנבקש עליך ,נבקש על עצמנו וכו', מתברר שקיומם אינו כל כך יציב עד שלבסוף הוא חוזר בעצמו בתשובה שמוציאה את נשמתו. ומסקנה זו  המובעת במילים "אין הדבר תלוי אלא בי" מכילה את עומק רעיון התשובה "שובו אלי ואשובה אליכם".

המסקנה העולה מהדברים שם היא שהאדם הוא הציר שעליו הבריאה מסתובבת. ברצונו הוא מצדיק את קיומה וברצונו הורסה. ומשמעות הדברים שהשמים והארץ ש"קיימים לעולם" כעדים מזכירים לנו השכם והערב במסר סמוי להיטיב את דרכנו מצד האחריות שלנו לבריאה כולה.

 הדבר מזכיר לנו את דברי הרמב"ם בהל' תשובה (ג, ד) המבוססים על הגמרא בקידושין:
"...לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה שנאמר וצדיק יסוד עולם זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו, ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום."

שנזכה ונהיה ראויים להנהיג את עם ישראל והעולם כלו על פי דברי השירה-שירת האזינו- ולהוליך את המציאות לעולם שבו מלכותו בכל משלה.