פרשת אמור - קדושת עם ישראל

מאת: מיכאל מרקוביץ

קטגוריה: מ. פרשת אמור

 בפרק כ"ב פס' ל"ב כתוב: "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם:
השפת אמת אומר על הפסוק "אני ה' מקדשכם" שבעצם את עיקר הקדושה מקבלים מה' בשלושת הרגלים כאשר עולים לבית המקדש ורואים את פני ה' שם. ואת הקדושה הזאת יוכלו לקבל רק כאשר יהיו קדושים בעצמותם וזאת על ידי נכונותם למסור את הנפש  בשמירת שלושת האיסורים - ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים - ואלו האיסורים היחידים שלא דוחים פיקוח נפש וחייבים למות בשבילם על קידוש ה'!

 
בזה שבנ"י נמנעים בצורה מוחלטת מאיסורים אלו הם בעצם מקדשים עצמם, כמו שאומר רש"י בפרשת קדושים על הפס': "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם" - רש"י במקום: "קדושים תהיוהיו פרושים מן העריות ומן העברה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה". – כלומר לפי רש"י קדושה מתגלית כאשר מתרחקים מאיסורי עריות. וכאשר בנ"י עושים חיץ מוחלט ומוכנים למות על קידוש ה' עבור אלו האיסורים אז יש להם קדושה. כלומר המנעות מוחלטת מאיסורים אלו זוהי קדושה!

דבר דומה אנו מוצאים בביטול יצר הע"ז.
במסכת יומא (1) מסופר שעשו תענית 30 ימים ולילות כדי לבטל את יצר ע"ז ואז היצר נגלה כאריה של אש ואותו אריה יצא מקודש הקודשים. לכאורה דבר תמוה? איך ייתכן שדבר כה טמא ימצא בשיא הקדושה במקום הכי קדוש?
התשובה לכך היא שכאשר נמנעים מהע"ז לחלוטין אז האמונה איתנה וחזקה ובכך מתקדשים. כלומר על ידי עשיית ההפך מהע"ז מקבלים את הקדושה. והיציאה של האריה מקודש הקודשים מראה את הניגודיות החזקה הזאת.

אם מישהו כבר נקלע לעבירות אלו, איך באמת יכול לצאת מהם?

א) ע"ז - נובעת מחוסר אמונה לכן ע"י חיזוק האמונה שוברים את הרצון לעבוד ע"ז.
ב) גילוי עריות - נובע מתאוה לכן כאשר אדם ירסן עצמו יוכל להמנע מכך.
ג) שפיכות דמים - נובעת ממידות רעות כלומר כאשר אדם כועס, לא שולט על עצמו יכול להגיע לידי שפיכות דמים, ולכן עליו להחזיק עצמו ולהמנע מכך לגמרי.

אבל ישנו עוד פתרון: ע"י לימוד תורה שהוא מקור האור יוכל לחזור למוטב ולצאת מאותם איסורים חמורים.

בעניין "בן סורר ומורה" ישנו דין מוזר: מצווים אנו לסקול אותו ולכאורה מה פשע? אכל קצת בשר ושתה קצת יין?
הגמרא בסנהדרין מסבירה שבן סורר ומורה: "נהרג על שם סופו" - כלומר בגלל שבעתיד הוא יגיע לפשעים חמורים - נהרוג אותו כבר עכשיו כדי: "שימות זכאי ולא ימות חייב".

עדיין נראה תמוה, ואם בכ"ז הוא יחזור בתשובה?

בירושלמי בסנהדרין (2) כתוב:
"והורג את הנפשות וסופו לשכח את תלמודו".
על זה כותב הרב דסלר במכתב לאליהו: שכל עוד שהוא דבק בתלמוד תורה יש לו תקווה אבל כאשר איבד תלמודו אבד הכל!
וכן בירושלמי חגיגה (3) כתוב: "נמצאנו שויתר הקב"ה לישראל על ע"ז ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל מאסם בתורה לא ויתר".

איך ייתכן שבעיני הקב"ה ביטול תורה חמור יותר מאשר ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים?

החפץ חיים מסביר זאת כך: הדבר דומה ל- 2 צבאות שנלחמים אחד בשני, פעם אחת צבא זה מנצח ופעם הצבא השני מנצח, והמלחמה לא הוכרעה עדיין. אך מתי המלחמה מוכרעת? רק כאשר צבא אחד מצליח להשתלט על התחמושת של האויב שלו.
ולכן, כאשר האדם חוטא בשלוש החטאים הנוראים האלו: ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים, אז יש לו בעיות כבדות באמונתו, ובאי שליטה על תאוותיו ועל מידותיו הרעות. - אבל אם עדיין עוסק בתורה יש אפשרות שהתורה שהיא כולה אור, תחזירו למוטב (והמלחמה עדיין לא תמה), אך כאשר יפסיק ללמוד, לא יהיה לו יותר תחמושת כנגד אותם חטאים והמלחמה הוכרעה לגמרי. ולכן כאשר עדיין האדם עוסק בתורה יש לו אפשרות למנוע ולהפסיק חטאים אלו. וכך גם לגבי בן סורר ומורה- שכאשר נופל לרמה שמשכח תלמודו, תקוותו אבדה וצריך לסקלו - כדי "שימות זכאי ולא ימות חייב".

בעז"ה שנזכה להגיע לרמה של מסירות נפש לקב"ה ונוכל ונזכה לעלות לרגל קדושים וטהורים לביהמ"ק שיבנה במהרה בימינו.

 

 


 

[1] מסכת יומא דף סט:
[2] ירושלמי סנהדרין  דף מג:
[3] ירושלמי חגיגה דף ו: