פרשת אמור - קידוש וחילול השם

rabbiakivaבפרשתנו, פרשת אמור, מופיע הציווי "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי ונִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (ויקרא כ"ב, ל"ב), ואכן מפה למד הרמב"ם ובעקבותיו שאר הפוסקים: "כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, ומוזהרין שלא לחללו שנאמר ולא תחללו את שם קדשי" (הל' יסודי התורה פ"ה, ה"א).

 

אך ישנו דין מענין בהגדרה מה זה "חילול השם", והוא נובע ממהות מצוה זו. מהות הענין הוא לקדש את שמו של הקב"ה, וממילא כאשר אדם עושה פעולה שגורמת זלזול כלפי הקב"ה ותורתו, יש בכך חילול השם.

נלך צעד אחד קדימה, ובעצם פעולות שגורמות לחברה ולסובבים לתגובות שליליות מגדירות את הפעולה כמיותרת, אסורה כיון שהיא גורמת "חילול השם".
ואז יאמר האומר "וכי אני צריך למדוד את מעשי לפי תגובת הסביבה? האין זה יותר ראוי שאני אעשה את הדבר שאני חושב לראוי מבלי להתיחס לדעת הקהל?"

ואנו נשיב לו ע"פ הנ"ל כדברי המשנה במסכת שקלים: "שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לב) וִהְיִיתֶם נְקִיִים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל, ואוֹמֵר (משלי ג) וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם" (פ"ג מ"ב). וכן נשנו הדברים במסכת אבות: "רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם" (ב', א').

 ונסיים בעוד משנה מפורסמת מפרקי אבות (ג', ט'):
"כֹּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. 
וְכֹל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ"