פרשת בהר - "במידה שאדם מודד בה מודדים לו"

אומרת לנו התורה: "ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע וישבתם לבטח עליה וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית... וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש שנים…"

 

הקשה בספר "באר מים חיים" שממשמעות לשון הפס' נראה כאילו ה' מתנה את הברכה בכך שיאמרו בנ"י "מה נאכל בשנה השביעית" וזה דבר תמוה וכי דווקא מי שנפגמה במקצת אמונתו בקב"ה שהוא שואל שאלות על דרכיו, רק לו מגיעה הברכה בשדות?  וכי אם לא ישאלו, לא יתברכו הלא אז הם במעלה גדולה יותר?  וכן יש לשאול: למה ישאלו מה נאכל בשנה השביעית הלא ה' מצווה את הברכה בשדה בשנה השישית והם רואים מול עינהם עוד לפני שנת השמיטה אז למה להם לשאול שאלות ?

נקדים ונאמר- שישנם שני אופנים בהם הקב"ה מעניק ברכה לאדם: יש שהוא מעניק לו ע"י טורח, שרק לאחר שעמל במעשיו הוא זוכה לברכת ה', ויש שאינו צריך לנקוף אצבע כדי להתברך, אלא הקב"ה מזמין את הברכה ממש לידיו, בלי שום פעולה מצידו.
וכך גם בעיננו: יש מי שיזרע ותוציא לו השדה בבת אחת כדרך שרגילה להוציא בשלוש שנים, ואותו אדם אומנם יכול להתעשר מהפירות עושר רב, אך הדבר כרוך בטורח גדול, שעליו לקצור ולאסוף פי כמה מבכל שנה. ויש כאלו ששדותיהם מוציאים פירות כבכל שנה, אלא שלאחר שקוצרים את הפירות ומכניסים אותם לאוצרות התבואה- שם מתרבים הפירות ומספיקים לכל שלושת השנים. ואותם אנשים אין להם שום טורח בברכת ה', שהם לא הוסיפו כל עבודה יותר מהשנים שעברו, רק התבואה מתרבה מעצמה באוצרותיהם.

ומי הם אותם אלו שזוכים לברכת ה' גם בלי טורח? אפשר לומר שאלו ששמים את מבטחם בקב"ה ללא סייג ואינם שואלים שאלות, להם נותן הקב"ה את הברכה כעל מגש של כסף, בלי שום טירחה מצידם, ועל זה נאמר "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עימה" (משלי י'). אך אלה שביטחונם בקב"ה אינו מוצק כראוי, ואף שהם שומרים את המצוות ולא עובדים בקרקע בשמיטה, בכל זאת הם שואלים שאלות והם הקב"ה מודד באותה מידה, והגם שמפרנס אותם מערב להם גם צער ודאגה איך הם יקצרו כמות כ"כ גדולה? וזוהי מידת הקב"ה במידה שאדם מודד בה- מודדים לו.

גם הספורנו הסביר כך: אם תבטחו בהשי"ת ולא תשאלו מה נאכל בשנה השביעית אז "ונתנה הארץ פריה" כרגיל בכל שנה ואעפ"כ "תאכלו לשובע"- כיוון שתואכלו קמעא ויתברך המזון במעיכם, הברכה תהיה באיכות. ולא תצטרכו כלל לעמול יותר מכל השנים, גם בשנה השישית. אולם אם תסתפקו ותאמרו מה נאכל? , "ועשת התבואה לשלוש שנים",  כלומר תהיה הברכה בכמות ולא באיכות וזה מפני חוסר בטחון וממילא תצטרכו לקצור בשנה אחת הרבה תבואה של שלוש שנים בפעם אחת, ויהיה לכם טירחה מרובה.

אמר הגה"צ ר' אליהו לאפיאן זצ"ל: אכן כן הוא הנהגת השי"ת בעולם לאו דווקא בשביעית, אלא בכל יום ויום ובכל אדם בפרט, כמידת בטחונו בהשי"ת כן הקב"ה מתנהג עימו, כמו שנאמר:" ה' צילך על יד ימינך" מה הצל אתה מראה לו אצבע הוא מראה לך אצבע, מראה לו שתי אצבעות אף הוא מראה לך שתי אצבעות, וכך הקב"ה כמידת הביטחון של האדם, במידה זו עוזר לו.

מכאן נלמד מוסר חשוב אלינו להתחזק במידת הביטחון שלנו בעז"ה להגיע ולשאוף לדרגה זו שלהאמין בלב שלם בלא שאלות,

ונזכה שהקב"ה יחזיר לנו באותה מידה.