פרשת לך לך - מה בין נח לאברהם

"למה נסמכה פרשת נח לפרשת לך לך" ?

בפירוש רש"י על תחילת פרשת נח מובא ש"יש הדורשים אותו לשבח" מפני שמאוד קשה להיות צדיק בדור שכולו מלא במרושעים. לעומתם, "יש שדורשים אותו לגנאי" - שדווקא יחסית לדורו היה צדיק אך אילו היה בדורו של אברהם אבינו לא היה נחשב שם לצדיק.

רבותינו ראו סיבה טובה להשוות בין פרשת נח לפרשת לך לך. כאמרם "עשרה דורות מאדם עד נח ועשרה דורות מנח ועד אברהם". הכתובים, באופן מקביל, מתארים לנו את השתלשלות הדורות בפירוט רב. ומתוך כך מובלט יותר השוני המיוחד שיש לתחילת סיפור אברהם ביחס לתחילת סיפורו של נח. כבר לפני התחלת פרשת נח מגיע אקורד סיום צורם מאוד המתאר את דור המבול כאכזבה גמורה. לעומת זאת, באקורד פתיחה מרהיב, מתנוצצת נקודת אור יחידה – הכתוב קורא על נח שהוא מצא חן לפני בורא העולם. והכתוב רק מתחיל לגולל את תולדות נח ואומר הכתוב איזה צדיק, הוא היה צדיק תמים, תמיד התהלך את האלוקים.

 

אחרי פירוט עשרת הדורות עד אברהם אבינו אין שום זכר של צדיק לברכה. כביכול יש לנו סתם איזה דמות פשוטה שהולכת מפה לשם.
מה פשר היחס הזה לאברהם אבינו העברי. מה עם קצת כבוד משפחתי? למה התורה לא מזכירה לנו שיש לנו כאן צדיק אמיתי, בעל חסד, עושה נפשות, משיב לב בנים אל אביהם שבשמים, גדול המאמנים לאמונה, יחיד בדרא. הרי אם נשווה את אברהם אבינו לנח נראה בעליל שנח לא היה מחזיר-בתשובה גדול כמו אברהם אבינו שהפך עולמות למען השם.

לדעתי, במילים אלו ואחרות נוסחה השאלה הנסתרת של המדרש.
מקור דברי רבותינו, שדרשו את צדיקות נח לגנאי, נשען על ההשוואה הניגודית הזו. נח הוא "זצ"ל", אברהם הוא "אבינו". ממילא מובן כאן שכשהתורה מציינת מלכתחילה אצל נח תואר צדיק היא אינה באה ממש לתאר את דמותו אלא רק לציין את הניגודיות שהייתה ביחס לדור הרשעים. אם כך, אז זה כבר באמת לא תואר כבוד גדול להחשב "צדיק בסדום". מתוך הבירור הספרותי הזה אנו לומדים תכלס שאצל אברהם אבינו, שבוודאי היה דמות מיוחדת במינה, אצלו- כבר לא צריך ציונים לשבח. העובדות יספרו בעד עצמן. פשוט לקרוא ולהווכח.

אז כך פני הדברים - אברהם בוודאי לא יוכל להיות נדרש לגנאי. הרי מתואר בפירוט בכתובים עמידתו האיתנה בכל הנסיונות הנוראיים. אברהם אבינו דווקא מתגלה לפנינו כדמות שבאמת לא צריכה שום תואר מיוחד, שום אקורד פתיחה, הוא אברהם אבינו שיתגלה אח"כ כדמות הפותחת של ההיסטוריה העברית. על גדולתו בוודאי אין עוררין.
נלמד מכך גם מסר לחיים: - לעולם לא ניתן לדון, שום אדם, באמת מה ערכו העצמי.

הואיל ויש לנו רק עיני בשר ודם - קרנית ורשתית אז אנו מסוגלים לראות רק את הצדיקות שמצליחה לצוף מעל פני הרשעות הסביבתית ברקע. אנו לא מסוגלים לבחון צדיקות של שום אדם כשלעצמו. וממילא אין לנו שום יכולת בעצמנו להעריך באמת מי גדול ממי. אם היינו בדורו של אברהם אבינו היינו עשויים לכתוב עליו דברים לא טובים חלילה. כגון "הבטיחו לו תפקיד ציבורי במקום אחר אז הוא עזב את כל המשפחה שלו". וכו'.

עכשיו גם אפשר להבין יותר טוב מה הנסיון שהוטל על אברהם אבינו ללכת למקום אחר. דווקא מפני שהתנהגותו באופן זה עלולה היתה להיראות כמידה של אנוכיות- לכן מובן איך לאור מדריגתו המרוממת- היה לאברהם אבינו נסיון קשה מאין כמוהו לעזוב את כל מפעל חייו וללכת בשליחות הבורא ברוך הוא, אל הלא נודע.
כדאי לנו אפוא לשים לב שלפעמים אנו מחשיבים צדיק את מי שהוא רק "אב לארם" ומתעלמים מכך שיש צדיקים נסתרים שהם בבחינת "אב המון גויים" .

שנזכה כולנו בעז"ה לראות בגאולה העתידה לבוא עלינו לטובה את אור האמונה מופץ בכל העולם.