פרשת וירא - פרשת המלאכים

יותר מכל פרשיות התורה, משופעת פרשתנו במלאכים. אמנם מלאכים מופיעים בפרשות נוספות במפורש כבפרשת ויצא שפותחת ומסיימת במלאכים (1), אך שיא שיתוף מלאכים במפגשים עם בני אדם בסיפורי התנ"ך נמצא בפרשתנו. המפגשים בפרשתנו הם: פרשת אירוח המלאכים ע"י אברהם (2), לוט והפיכת סדום (3), לקיחת שרה ע"י אבימלך (4), הגר (5) והעקידה (6).

הכיצד אפשר לבני אדם בשר ודם לראות לדבר או לשמוע מלאך א- להים חיים? הכיצד יושג ה"שכל הנבדל" ע"י חושי האדם? (7)
לפי שיטתו הידועה של הרמב"ם אכן אי אפשר לבן תמותה לדבר עם מלאכי א-להים חיים:
"ודע כי מי שבא בו כתוב שדבר עמו מלאך או באהו דבר מהשם, שזה לא יהיה בשום פנים אלא בחלום או במראה הנבואה" (8) ,"כי כל מקום שנזכר בו ראיית מלאך או דבורו, שזה אמנם הוא במראה הנבואה או בחלום... ואין הפרש בין שיכתוב תחלה שהוא ראה המלאך, או יהיה הנראה מן המאמר תחלה שהוא חשבו איש מבני אדם ואחר כן בסוף הענין התבאר לו שהוא מלאך, אחר שתמצא סוף הענין כי זה אשר ראה ודבר היה מלאך תדע ותתאמת שמתחלת הענין היה מראה הנבואה או חלום של נבואה... ולזה העיקר הגדול נטה אחד מן החכמים וגדול מגדוליהם והוא רבי חייא הגדול, בלשון התורה, וירא אליו ד' באלוני ממרא וגו', כי כאשר הקדים כלל והוא שהשם נראה אליו, התחיל לבאר איך היתה צורת ההראות ההוא, ואמר שתחלה ראה שלשה אנשים ורץ ואמר מאמר אליהם, ואמר זה אשר פירש זה הפירוש שמאמר אברהם ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך, שהוא ג"כ ספור מה שאמר במראה הנבואה לאחד מהם, ואמר לגדול שבהם אמר, והבן הענין הזה עוד בסוד מן הסודות, וכן אמר עוד בענין יעקב, אמרו ויאבק איש עמו, שהוא בצורת הנבואה... וזה ההתאבקות והדבור כלו במראה הנבואה. וכן ענין בלעם כלו בדרך ודברי האתון הכל במראה הנבואה (9).

 

על שיטה זו הקשו ראשונים רבים:
"ואם במראה, לא נראו אליו רק אנשים אוכלים בשר, איך אמר "וירא אליו ה' ", כי הנה לא נראה לו השם לא במראה ולא במחשבה, וככה לא נמצא בכל הנבואות, והנה לדבריו לא לשה שרה עוגות, ולא עשה אברהם בן בקר, וגם לא צחקה שרה, רק הכל מראה, ואם כן בא החלום הזה ברוב ענין כחלומות השקר, כי מה תועלת להראות לו כל זה, וכן אמר (שם) בענין "ויאבק איש עמו" (להלן לב כה) שהכל מראה הנבואה. ולא ידעתי למה היה צולע על ירכו בהקיץ, ולמה אמר (להלן לב לא) כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי, כי הנביאים לא יפחדו שימותו מפני מראות הנבואה... והנה לפי דעתו זאת יצטרך לומר כן בענין לוט, כי לא באו המלאכים אל ביתו, ולא אפה להם מצות ויאכלו, אבל הכל היה מראה. ואם יעלה את לוט למעלת מראה הנבואה איך יהיו אנשי סדום הרעים והחטאים נביאים, כי מי הגיד להם שבאו אנשים אל ביתו. ואם הכל מראות נבואתו של לוט, יהיה "ויאיצו המלאכים וגו' קום קח את אשתך", "ויאמר המלט על נפשך" (להלן יט טו יז), "והנה נשאתי פניך" (שם כא), וכל הפרשה כלה מראה, וישאר לוט בסדום. אבל יחשוב שהיו המעשים נעשים מאליהם, והמאמרים בכל דבר ודבר מראה, ואלה דברים סותרים הכתוב, אסור לשומעם אף כי להאמין בהם [רמב"ן על התורה, בראשית פרק יח, א].

חלק מהראשונים נקטו כדעת הרמב"ם העקרונית שאי אפשר לבן אנוש לחוש המלאכים, ושלושת האנשים שבאו לבשר את שרה ולהפוך את סדום אנשים נביאים היו (10), ונקראו מלאכים (בהפיכת סדום) לא על שם יצורי עליון אלא בשם התואר שליחים= מלאכים. אך רוב המדרשים והפרשנים רואים באנשים מלאכים ממש:
"מאן נינהו שלשה אנשים - מיכאל וגבריאל ורפאל. מיכאל - שבא לבשר את שרה, רפאל - שבא לרפא את אברהם, גבריאל - אזל למהפכיה לסדום" [בבלי, בבא מציעא פו ע"ב].
ואולם לשיטתם קמה השאלה שוב: הכיצד יכול המלאך "להיתפס" בחושי האדם?

במדרש משמע שדרך נס הוא, פעמים מעצב הקב"ה מלאכיו כרצונו, ונראין לעיני בשר ודם: "ר' סימון בשם ר' אליעזר פתח וה' אלהי הצבאות ה' זכרו (הושע יב)... שהוא עושה צביונו במלאכיו, כשהוא מבקש הוא עושה אותם יושבים שנאמר (שופטים ו) ויבא מלאך ה' וישב תחת האלה, ופעמים עושה אותן עומדים שנאמר (ישעיה ו) שרפים עומדים, וכתיב (זכריה ג) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, ופעמים עושה אותן בדמות נשים שנאמר (שם /זכריה/ ה) והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם, ופעמים בדמות אנשים שנאמר (בראשית יח) והנה שלשה אנשים, ופעמים עושה אותן רוחות שנאמר (תהלים קד) עושה מלאכיו רוחות, ופעמים אש שנאמר (שם /תהלים ק"ד/) משרתיו אש לוהט [שמות רבה פרשה כה: ב].

שתי גישות מצאנו בראשונים: יש המסבירים כי אדם יכול לחוש מלאך בשתי דרכים: כאשר התורה קוראת למלאכים "אנשים" מצביע הכתוב על "התלבשות" המלאכים בלבוש גשמי אוורירי כלשהוא, וכאשר נקראים המלאכים "מלאכים" פירושו שהאדם אכן חווה שלא ע"י חמשת חושיו הרגילים את המלאך: אין זו נבואה כשיטתו של הרמב"ם אלא השגה גבוהה של האדם:

ראיית המלאך איננה נבואה ואין הרואים מלאכים והמדברים עמם מכלל הנביאים ... אבל היא מראה, תקרא "גלוי עינים", כמו ויגל השם את עיני בלעם וירא את מלאך ה' (במדבר כב לא), וכן ויתפלל אלישע ויאמר ה' פקח נא את עיניו ויראה (מ"ב ו יז),
אבל במקום אשר יזכיר המלאכים בשם "אנשים" כענין הפרשה הזאת ופרשת לוט, וכן ויאבק איש עמו (להלן לב כה), וכן וימצאהו איש (שם לז טו), על דעת רבותינו (תנחומא וישב ב) הוא כבוד נברא במלאכים, יקרא אצל היודעים "מלבוש", יושג לעיני בשר בזכי הנפשות כחסידים ובני הנביאים. ולא אוכל לפרש [רמב"ן, בראשית יח,ב] (11).

"כבוד נברא במלאכים נקרא לחכמי האמת מלבוש כי גם במלאכים מדרגות מדרגות, יש שמשתנים אלו מאלו וכבר רמזו זה רז"ל במלאכים שנבראו ביום שני וביום חמישי והמלאכים הנקראים בשם אנשים הם המתלבשים בגוף אוירי דק נראה לחסידים וזכי הנפשות ובני הנביאים וזה תמיד בלי שום הכנה אחרת שיצטרכו לה החסידים ההם, ואם יקשה אנשי סדום רעים וחטאים איך ישיגו המלאכים או יראום, ויתכן לומר שלא ראום כלל אלא שמעו כי אנשים ארחים באו אל לוט, ועוד אמרו מקצת החכמים כי מה שיראו לזכי הנפשות זהו תדיר תדיר, אך פעם או פעמים יראו לכל אדם זו היא קבלת הרמב"ן ז"ל בהשגת המלאכים וראייתם בשלש מדרגות האלה, וכן היא קבלת המאור הקדוש רשב"י ע"ה ... כי יש מהמלאכים שנראים לבני אדם כמראה אדם ממש וזה כלל השתי מדרגות מדרגת גלוי עינים ומדרגת המלבוש, ויש מהם יותר עליונים שלא יושגו כי אם במראות הנפש המשכלת וכענין שכתבתי למעלה". [ספר עבודת הקודש - חלק ד פרק כט].

הזוה"ק מפרש כי רק חלק מהמלאכים מסוגלים לרדת לעולם הזה ולהתגשם בו מעט "בציורא דאוירא" לשעה קלה. ישנם מלאכים ה"מתערבים" עם יסודי העולם הגשמי ו"מתלבשים" יותר, אך מאבדים בתהליך חלק מיכולותיהם. מלאכים אלו אם אינם פושטים הבגד ה"חומרי" מעליהם תוך שבעה ימים אינם מסוגלים לחזור למקומם:
"והנה שלשה אנשים וגו', אלין תלת מלאכין שליחן דמתלבשן באוירא ונחתי להאי עלמא (ואתחזון) בחיזו דבר נש ... בקדמיתא שלשה אנשים ואגלימו בציורא דאוירא והוו אכלי אכלי ודאי דאשא דלהו אכל ושצי כלא ... מלאך דאתחזי למנוח נחת ואיגלים באוירא ואתחזי ליה ודא איהו אוריאל מה דלא נחת באלין דאברהם נחת הכא בלחודוי לבשרא למנוח דאתי מדן ובגין דלא חשיב כאברהם לא כתיב דאכל דהא כתיב (שופטים יג) אם תעצרני לא אוכל בלחמך". [זוהר - סתרי תורה, פרשת וירא ].

"רבי נחמיה פתח ... ויראו בני האלהים. עז"א ועזא"ל תרין מלאכין הוו דקטרגו למאריהון ואפיל לון הקב"ה מאתר קדישא דלעילא. וכד נחתו אתגלימו באוירא ואתעבידו כבני אינשא. ולית לך בכל אינון מלאכין דאשלימו לאתערבא גו בני נשא כאינון דאקרון אישים וכאינון דאיקרון בני אלהים. כיון דאפיל לון הקב"ה אתגלימו מכל אינון יסודי דבני נשא ומתלבשין בהון. שאר מלאכין כד נחתו ואינון זמינין לאתבא לדוכתייהו אתגלימו באוירא [דעלמא ונטלי קטורא דאנשי בהדייהי ולא יתיר. ובג"כ אתחזיאו לפום שעתא ולא יתיר זימנא ביומא או תרין זימנין או בכל יומא זימנא חדא או תרין ולבתר פרחי באוירא] ומתפשטין מיניה ואהדרו לדוכתייהו: רבי קיסמא בר רבי ינאי פתח עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט [תלים קד]. אית מלאכין דאינון מרוח ואית מלאכין דאינון מאשא, דא יהיב מדיליה לחבריה בגין דאית שלמא בינייהו. וע"ד אינון דנחתין מתרי יסודי אילין נחתין. כד נחתי מתלבשין יתיר באוירא דהאי עלמא ואתגלימו אינון דאתערבו בהאי עלמא ביסודי דהאי עלמא ולא יכילו לפרחא ולאתבא לאתרייהו ומתעכבו הכא. כיון דשבע יומין אתעכבו הכא דא בתר דא לא אתהדרו תמן". [זוהר חדש, רות דף לו ע"א].

שיטה שונה מופיעה בפירוש רבינו בחיי לתורה ובספרי קבלה שונים (12):
"ועוד דע כי יש סוד בענין הפרשה דרך אחרת, והוא שהיו אנשים ממש ומלאכים ממש, והתבונן היטב כי קרא הכתוב המלאכים בשם אנשים בענין אברהם, ובענין לוט קראם מלאכים, ודרשו חז"ל (בראשית רבה נ, ב) הכא אתמר אנשים והכא אתמר מלאכים, הכא אתמר אנשים כשהיתה שכינה על גביהן, ולהלן אתמר מלאכים כשנסתלקה שכינה לבשו מלאכות... תמצא שקראם הכתוב בענין לוט פעם מלאכים ופעם אנשים, הוא שכתוב ויבואו שני המלאכים סדומה, וכתיב וישלחו האנשים את ידם ויביאו את לוט וגו', וכתיב ויאיצו המלאכים, ואחריו מיד ויחזיקו האנשים, מכל זה יש לך להתבונן כי זה מופת חזק שהיו אנשים ממש ומלאכים ממש ועשו כל מה שעשו מדעת המלאכים. ומעתה יבואו הכתובים אמיתיים כפשוטן בשם אנשים ובשם מלאכים, והגלוי והסתום בהם אמת. וזהו ענין הדיבור בנחש ובאתון, והמשכיל יבין".

ע"פ רבינו בחיי אנשים בשר ודם היו, אלא ש"נתלבשו" בהם המלאכים בבואם לעולם הזה. האנשים הם שאכלו ושתו, ואולם כל שעשו - מדעת המלאכים עשו. המלאכים הם שמשכו ב"חוטים" של בני האדם.

הלכות רבות נאמרו בהקשר למלאכים: שני מלאכים מלווין האדם בכל מקום (13), שעל כן - "הנכנס לבית הכסא, אומר: התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלהי ישראל, הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבא אליכם" [בבלי ברכות ס ע"ב ], וכן נפסק להלכה (14). אמנם השו"ע כותב שעתה לא נהגו לאומרו אך יש מהאחרונים המזהירים לאמרו (15).
"ר' יוסי הגלילי אומר אם ראית צדיק שיצא לדרך ואתה מבקש לצאת לאותה הדרך הקדים על [ידיו] שלשה ימים או אחר על [ידיו] שלשה ימים כדי שתצא עמו בדרך מפני שמלאכי שלום מלוין אותו ... ואם ראית רשע שיצא לדרך ואתה מבקש לצאת לאותה הדרך הקדים עליו שלשה ימים או אחר עליו שלשה ימים כדי שלא תצא עמו לדרך מפני שמלאכי שטן מלוין אותו". [תוספתא מסכת שבת פרק יח, א].
"תניא רבי יוסי בר יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו ואם לאו מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו " [מסכת שבת דף קיט, ע"ב, טור אורח חיים סימן רסב]. על סמך גמרא נהגו ישראל לומר פיוט "שלום עליכם מלאכי השלום" בליל שבת.

יש האומרים כי מפאת ירידת הדורות אין אנו מסוגלים לראות המלאכים שבעולם, ויש הטוענים כי בגלל חטאינו אין המלאכים יורדים כבדורות הראשונים. אפשר כי החינוך ה"מערבי – מדעי" בעוכרינו והורגלנו לא לראות את הנסתר שבחיי היום יום. ואולם בספרי החסידות נאמר כי מלאכים נמצאים בינינו גם כיום אלא שטחו עינינו מלראות: אינם נראים או שנראים כבני אדם ולפעמים כאנשים המוכרים לנו היטב (16), ואין אנו שמים על לב. גם כיום מספרים על גברים ונשים שהיו במצוקה, ולאחר שהתפללו אנשים המוכרים להם עזרו להם, אך בבדיקה מאוחרת יותר התבררו שהיו במקום אחר. יש שראו ה"מזיקים הפוטנציאלים" אדם ההולך עימם ונמנעו מלפגוע.

ויהי רצון שיקויים בנו הפסוק "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך" [תהילים צא, יא], שעליו אומר המדרש "זוכה אדם - מלאכי השרת מלוין אותו ומשמרין אותו, ואין נוגע בו דבר רע" (17).


1 בראשית כח, יב: "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ", בראשית לא, יא:"וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי", בראשית לב, ב:"וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים".

2 בראשית יח, ב: "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה".

3 בראשית יט, א:"וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה".

4 בראשית כ, ג:"וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל". יעויין בשערי אורה, הרב יוסף ג'קטליא, השער השישי הספירה החמישית: "כי אלהים זה שדבר עם אבימלך, שרו של אבימלך היה, כי לא היה ראוי לנבואה או לדיבור שאר מלאכים אלא לשר שלו. והבן זה מאוד".

5 בראשית כא, יז:"וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם". גם הביטוי "באשר הו שם" רומז לעימות בין הבורא למלאכיו, יעויין בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה נג (יז יח): "באשר הוא שם אמר ר' סימון קפצו מלאכי שרת לקטרגו אמרו לפניו רבון כל העולמים אדם שעתיד להמית בניך בצמא אתה מעלה לו הבאר, אמר להם עכשיו מהו, אמרו לו צדיק, אמר להם איני דן את האדם אלא בשעתו קומי שאי את הנער וגו'".

6 בראשית כב, יא:"וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי".

7 לשון האברבנל, בראשית פרק יח, ב.

8 מורה הנבוכים חלק שני פרק מא.

9 מורה הנבוכים חלק שני פרק מב.

10 כדעת הרלב"ג, ורבי אברהם בן עזרא בבראשית יח:יג :"ומפרשים אחרים אמרו, כי אלו ג' אנשים נביאים היו. ואם טען טוען והלא אברהם נביא היה, ואיך בא נביא אל נביא, רק אם היה גדול ממנו בנבואה כמשה ואהרן, ותשובתם שלא באו לאברהם רק לשרה. וכן אמרו איה שרה אשתך (ברא' יח ט), והשנים הלכו אל סדום. ואל תתמה על מלת כי משחיתים אנחנו (ברא' יט, יג), כי כן כתוב: ומשה ואהרן עשו את כל המופתים (שמות יא, י), והשם עשאם וסמכם אליהם, בעבור שנעשו על ידם. והנה פי' ויאכלו (ברא' יח ח) כמשמעו... ומצאנו שנקרא הנביא מלאך בחגי. .."

11 עיין כה"ג ג"כ ברבינו בחיי עה"ת, בראשית יח, ח: "אבל עיקר הפרשה הזאת בכללה היא כפשוטן של כתובים, וענין שרה ואברהם ולוט ואנשי סדום הכל כפשוטו ממש לא מראה נבואה, ואם לבך חוכך איך יושגו המלאכים לעיני הבשר כי אם במראה, זה אמת ויציב, כי ההרגשים אי אפשר שישיגו המושכלים בחושיהם, והפרשה הזאת אי אפשר ללמדה לשום משכיל אם לא על דרך הקבלה, והוא שהמלאכים האלה נקראים בשם אנשים הכוונה בהם על כבוד נברא במלאכים, ומשכילי האמת יקראוהו מלבוש, כי הוא מלבוש לשלש מעלות עליונות הנקראות אדם שהן מתלבשות במדה זו הנקראת מלבוש, ומשחרב בית המקדש נפלה מדה זו שהיא המלבוש...ומה שהכתובים יכנום בשם אנשים מפני שהוא מושג לעיני הגוף לאותם שהם זכי הנפשות, וזהו ענין הפרשה שיקראם פעם אנשים ופעם מלאכים, מלאכים לפי שהיו מלאכים ממש, אנשים לפי שהם המלאכים הנקראים מלבוש, עשה אזנך כאפרכסת והתעורר להבין הענין הזה".

12 פירוש הרמ"ז על זוהר בראשית - עמוד 39, [דנ"ט ע"ב]:" שמה שיורד למטה בירידת מלאך לעולם הזה הוא בבחינת נפש שלו או ניצוץ ממנו ולמעלה לא חסר עיקר עצמותו ...והנה השלשה אנשים שראה אברהם היו ג' ניצוצים אג"ר שנתגלמו ביסודות ההיולי אבל עיקרם היה במקומם תחת השכינה... ואברהם החשיבם תחילה לשלשה צדיקים, וזהו וירא והנה שלשה אנשים, פי' ממש אנשים, אבל חזר וירא ראיה אחרת והיא התנוצצם באור שלשה המלאכים שתחת השכינה. וז"ש לעיל כחיזו דמלאכין חמא לון, דוק כחיזו, שר"ל כמראה פני מלאכים, ואחר כך ידע דאינון מלאכין קדישין, והכוונה כי בתחילה בראיה ראשונה לא ידע אלא שהם בני אדם, ובשניה כמראה מלאכים."

13 תענית יא ע"א: דבי רבי שילא אמרי שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הן מעידין עליו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך, ובמקומות רבים בתלמוד והזטה"ק.

14 שולחן ערוך אורח חיים סימן ג סעיף א.

15 שערי תשובה ס"ק [א] ועכשיו לא נהגו - ע' במחזיק ברכה בשם ספר מצות שמורים שמזהיר לאמרו וכן מהר"מ פאפרש ז"ל כתב שהאר"י ז"ל חידש לאומרו גם עכשיו ובזה ינצל שלא יהרהר בד"ת בבה"כ ע"ש ואולי לא נאמרו הדברים אלא ליחידים אשר תורתם אומנתם ולא זולתם וכאשר כתב שם בשם ספר מקור חיים למהר"ח כהן ז"ל דמחזי כרמות רוחא ע"ש.
משנה ברורה ס"ק (א) ועכשיו וכו' - כי אין אנו מוחזקין ליראי שמים שמלאכים מלוין אותנו שנבקשם שימתינו עלינו עד שנצא:

16 ספר הלכות הכסא לרבי אלעזר מגרמזיא - הלכות המלאכים- "ולכל אדם שני מלאכים, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך (תהלים צא, יא), כפי שנוי המקומות שנוי המלאכים. והמלאך בהרבה דמויות... והמלאך הממונה על האדם, דומה לאותו אדם".

17 מדרש תהלים (בובר) מזמור קד