פרשת וירא - התרופה לנגע האלימות בחברה הישראלית

saltבפרשת וירא מתואר אחד המעשים הקשים ביותר שנזכרו בתנ"ך וזה תהליך הפיכת סדום. עד כדי כך קשים הם המעשים שב"זכות" אנשי עיר זו מכנים עד היום מעשה לא מוסרי במידת סדום, ולהבדיל ואולי בלי להבדיל, אף בימנו מעשי אלימות יצריים במיוחד מכונים "מעשי סדום".

 

 
הכתוב עצמו לא מפרט מה היו מעשים אלו ומסתפק באמירה הכללית: "... זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה ..." (בראשית י"ח, כ' -כ"א). אך חז"ל ע"פ דרכם לגלות טפח מן הרקע של המאורעות המתוארים במפורש במקרא, מביאים בפנינו מעט מן הרוע שעליו מדבר הכתוב על מנת שניטיב להבין את עוצמת הפשע. 

 

 הנה כמה דוגמאות
אמרו: "וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם ועפרת זהב לו, למה לנו עוברי דרכים ? שאין באים אלינו אלא לחסרינו [מממוננו], בואו ונשכח תורת רגל מארצנו... שהיו נותנין עיניהן בבעלי ממון, ומושיבין אותו אצל קיר נטוי, ודוחין אותו עליו, ובאים ונוטלין את ממונו... הויא ההיא רביתא דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא, איגלאי מלתא - שפיוה דובשא ואוקמוה על איגר שורא, אתא זיבורי ואכלוה. והיינו דכתיב ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה. ואמר רב יהודה אמר רב: על עיסקי ריבה" (סנהדרין ק"ט.).

 וכן מובא במדרש רבה: "מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאות מים, אמרה אחת לחברתה למה פניך חולניות, אמרה לה כלו מזונותיה וכבר היא נטויה למות, מה עשתה מלאה את הכד קמח והחליפו נטלה זו מה שביד זו, וכיון שהרגישו בה נטלו ושרפו אותה, אמר הקב"ה אפי' אני מבקש לשתוק, דינה של נערה אינו מניח אותי לשתוק, הה"ד הכצעקתה, הכצעקתם אינו אומר אלא הכצעקתה ואיזו זו דינה של נערה" (בראשית רבה מ"ט, ו').

 אך עד שאנו מרחיקים צעדנו לעבר מדרשי חז"ל, פרק י"ט, בו מתואר מעשה הכנסת המלאכים לביתו של לוט, זועק הוא עד לרקיע מפשטות חוסר המוסר שבו. נביא את הדברים ככתבם: "טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה: וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם: וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו: וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ: הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי". מעבר להתנהגותם הפרועה והעבריינית של אנשי סדום, זועקת לה החלטתו התמוהה של לוט למסור את בנותיו ! לאנסים ! אין זה אלא טרוף מערכות כללי של אובדן כל חוש מוסרי אנושי בסיסי.

עד כאן עסקנו במעשה סדום, וגם אם הפתעתי חלק מן הקוראים בעוצמת הרוע שהייתה בסדום, אני מניח שהרוב הגדול מתנחם בכך שסדום עברה מן העולם ואינה קיימת עוד, כאילו רק משל הייתה. אבל פרק י"ט בספר שופטים סותר על פנינו בחוזקה רבה לאמור: מעשה זה והתנהגות זו אינה נחלתם של גויים פושעים שחלפו מן העולם, התנהגות זו יכולה לפרוץ בעם ישראל ואף היה ארוע כמעט זהה - פילגש בגבעה

והנה לפניכם מעט מתיאור האירוע הידוע לכולם (ההדגשות הן לרמוז על ההקבלה, שימו אליהן לב ! ) "וַיָּסֻרוּ שָׁם לָבוֹא לָלוּן בַּגִּבְעָה וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בִּרְחוֹב הָעִיר וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתָם הַבַּיְתָה לָלוּן: וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן בָּא מִן מַעֲשֵׂהוּ מִן הַשָּׂדֶה ... וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן שָׁלוֹם לָךְ רַק כָּל מַחְסוֹרְךָ עָלָי רַק בָּרְחוֹב אַל תָּלַן: וַיְבִיאֵהוּ לְבֵיתוֹ וַיָּבָל לַחֲמוֹרִים וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ: הֵמָּה מֵיטִיבִים אֶת לִבָּם וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת הַבַּיִת מִתְדַּפְּקִים עַל הַדָּלֶת וַיֹּאמְרוּ אֶל הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן לֵאמֹר הוֹצֵא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ:  וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל אַחַי אַל תָּרֵעוּ נָא אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּא הָאִישׁ הַזֶּה אֶל בֵּיתִי אַל תַּעֲשׂוּ אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת: הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ אוֹצִיאָה נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם וְלָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת: וְלֹא אָבוּ הָאֲנָשִׁים לִשְׁמֹעַ לוֹ וַיַּחֲזֵק הָאִישׁ בְּפִילַגְשׁוֹ וַיֹּצֵא אֲלֵיהֶם הַחוּץ וַיֵּדְעוּ אוֹתָהּ וַיִּתְעַלְּלוּ בָהּ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וַיְשַׁלְּחוּהָ כַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַתָּבֹא הָאִשָּׁה לִפְנוֹת הַבֹּקֶר וַתִּפֹּל פֶּתַח בֵּית הָאִישׁ אֲשֶׁר אֲדוֹנֶיהָ שָּׁם עַד הָאוֹר:" וַיָּקָם אֲדֹנֶיהָ בַּבֹּקֶר וַיִּפְתַּח דַּלְתוֹת הַבַּיִת וַיֵּצֵא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ וְהִנֵּה הָאִשָּׁה פִילַגְשׁוֹ נֹפֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת וְיָדֶיהָ עַל הַסַּף: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ קוּמִי וְנֵלֵכָה וְאֵין עֹנֶה וַיִּקָּחֶהָ עַל הַחֲמוֹר וַיָּקָם הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ לִמְקֹמוֹ: 

אין צורך להכביר מילים על הזעזוע העולה מן הסיפור הנ"ל, רק נוסיף שבסיפור זה אין אף אחד בסדר; בני העיר בני בליעל, הזקן מנדב באורך תמוה ולא מוסרי את ביתו ואף האורח הסכים לעוול ושלח את פילגשו אל האספסוף. ואם תאמר שעשה זאת בלית ברירה ובצער רב, הרי הכתוב מתאר בצורה מזעזעת כיצד ישן אותו אורח כל כך טוב ולא שמע את זעקות פילגשו, שכן פתאום "וַיָּקָם אֲדֹנֶיהָ בַּבֹּקֶר וַיִּפְתַּח דַּלְתוֹת הַבַּיִת וַיֵּצֵא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ וְהִנֵּה הָאִשָּׁה פִילַגְשׁוֹ נֹפֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת וְיָדֶיהָ עַל הַסַּף: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ קוּמִי וְנֵלֵכָה וְאֵין עֹנֶה וַיִּקָּחֶהָ עַל הַחֲמוֹר וַיָּקָם הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ לִמְקֹמוֹ:" חוסר הרגישות זועק כאותה צעקה של הריבה בסדום ! (1)

עתה לאחר שנוכחנו לדעת שמעשים קשים ונוראיים יכולים לקרות במחוזתנו, ואף ראינו שבסוף תקופת השופטים אכן נגע האלימות ומעשי הסדום עבר כל גבול, יש לברר כיצד מבערים תופעות אלו או ליתר דיוק כיצד מונעים מהם מלהתפתח מלכתחילה. נציין שצעדי הביעור שעם ישראל עשו לאחר מעשה זה היו קשים ונמהרים - מלחמת אחים, פשוטו כמשמעו, שתוצאותיו היו שבעים אלף הרוגים !! (לשם השוואה מקום המדינה ועד היום נפלו במערכות ישראל כעשרים אלף איש ואף זה הרבה לששים שנה), ועוד פצע לדורות שכמעט ונמחק שבט שלם מישראל. 

אם כך חזרנו לשאלתנו, אם מלחמת חרמה בפושעים היא קשה ולעתים בלתי אפשרית, כיצד מלכתחילה מונעים אוירת פשע ואלימות ?
תשובה לכך מצאנו בתנא דבי אליהו: "שמא תאמר אותן שבעים אלף שנהרגו בגבעת בני בנימין מפני מה נהרגו ? היה להן לסנהדרין גדולה שהניח משה ויהושע ופינחס בן אלעזר עימהם, שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם, ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם, ויחזרו בכל עיירות ישראל, יום אחד בבית אל, יום אחד לחברון, יום אחד לירושלים, וילמדו את ישראל דרך ארץ, בשנה בשתים בשלש, עד שיתישבו ישראל בארצם, יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולם כולו שברא מסוף העולם ועד סופו, הן לא עשו כן, אלא כשנכנסו לארצם כל אחד ואחד נכנס לכרמו וליינם, אמר, שלום עליך נפשי, כדי שלא להרבות את הטורח.... ומי הרג את כל אילו, אמרו, לא הרג אותן אלא סנהדרין גדולה"(תד"א רבה פרשה י"ב). והדברים מדהימים ומזעזעים וכי סנהדרין הגדולה שפכו את הדם הזה ? אלא, שפטרו את עצמם מדאגה לחינוך של כלל ישראל והסתגרו להם בלשכתם שבירושלים ועסקו בהוויות אביי ורבא. לו היו מטריחים עצמם לעבור מעיר לעיר ומכפר לכפר (כפי שעתיד לעשות אלקנה ושמואל בעקבותיו) והיו מפיצים תורה אז לא היה מדרדר העם לדיוטא תחתונה כזו.

ונחזור לימינו אנו במדינת ישראל, ראשית צמיחת ... , כיצד יש להתמודד עם אלימות ומעשי סדום ? 
התשובה ברורה: רק חינוך ולא סתם חינוך, חינוך יהודי ערכי הוא בסופו של דבר הבסיס לחברה של חסד וצדק. "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית י"ח, י"ט). נכון שצריך מערכת אכיפה וענישה אבל עיננו הרואות שגם אז וגם היום מערכת זו יכולה רק להוריד את גובה הלהבות ולהגן במקצת על הציבור, אבל היא בהחלט לא יכולה לעקור מן השורש את נגע האלימות וחוסר המוסר. על כן נקראים אנו לדגל, מי ב"פנים אל פנים" ומי במערכות החינוך ומי סתם בחייו הפרטיים כמודל לחיקוי לשכניו וסביבתו הקרובה.

בעזרת ה' נעשה ונצליח !


1. אציין בפני הקורא שעל אף ההשוואה בין הפרשיות הן מבחינה לשונית והן מבחינת סדר הארועים, ישנם גם כמה הבדלים עליהם עומד הרמב"ן (בראשית י"ט, ח') ומסקנתו שמעשי בנ"י חמורים פחות ממעשיהם של סדום. ואולם למרות ההבדלים ברורה מגמת הכתוב להשוות את הגבעה לסדום. (ע"ע עוז וענווה עמ' 354).