פרשת לך לך - "לך לך מארצך"

hand_gives"למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך". כתב רש"י: "יתנו לי מתנות".

רבים המפרשים השואלים – "כלום אברהם אבינו היה חובב מתנות מאנשים זרים? והלא כשביקש מלך סדום להעניק לו מתנות ענה לו אברהם: "הרימותי ידי אל עליון קונה שמים וארץ...ולא תאמר אני העשרתי את אברם", וכל שכן היה עליו למאוס לקבל מתנות במקרה מצער זה, לבל יתפרש כאילו עושה סחורה באשתו חס ושלום?

 

מרן הרב עובדיה יישב העניין על ידי מעשה שהיה: מספרים על הרב יוסף הוכגרלרנטר (בעל משנת חכמים על הרמב"ם) שכאשר נבחר לשבת על כס הרבנות ב"זמשוף", סרב לקבל משכורת מהקהילה הואיל וחותנו היה עשיר גדול, היה מספק לו פרנסתו ברוח. אולם תקנה אחת הייתה נהוגה שם בעיר, זה כמה דורות, שכל טבח היה מחויב לספק לרב העיר כמות בשר קבועה בכל שבוע ועל תקנה זו כן הקפיד ר' יוסף, ודרש בתוקף שכל טבח יספק לו הבשר כנדרש. אשתו, התפלאה למה משכורת הוא לא לוקח מהעיר, אבל הבשר הוא לא מוותר וכן לוקח? השיב לה ר' יוסף: "לא להנאתי אני מקפיד, ברוך ה' שאין אני זקוק למתנות הטבחים הללו, אבל חושש אני פן יבוא אחרי לשמש, כרב העיר, תלמיד חכם אשר מצבו הכלכלי מך ודל, והרי ידוע שסתם טבח הוא אכזרי שנאמר "הכשר שבטבחים שותפו של עמלק" ועל ידי סירובי לקבל מתנות הבשר מידם, יתרגלו בימי חיי לא לקיים את התקנה, ובסופו של דבר יגזלו את הרב העני ממתנותיו". (עד כאן)

 

כך גם אצלנו הדבר, הנה אברהם אבינו ידע ברוח קודשו, שכל מה שקורה לו באותם הימים, סימן הוא לאשר יקרה לבניו אחריו, וכמו שאמרו: "מעשה אבות סימן לבנים", ויוצא שירידתו מארץ כנען למצרים בגלל הרעב הוא סימן לבאות לירידת יעקב ובניו למצרים מפני הרעב גם לקיחת שרה בשבי, סימן לזרע יעקב שישתעבדו במצרים, וכן עליית אברהם ושרה ממצרים על פי ציווי מלכותי, מפרעה, זהו סימן לצאת ישראל ממצרים על פי פקודת פרעה באותו ליל שימורים, ויוצא שאם היה נמנע אברהם כדרכו בקודש לקבל מתנות מאת פרעה ואנשי מצרים, והיה מקום לחשוש פן יבולע לבניו אחריו, שיצאו משם ערום ועריה ונמצא חב לאחרים. לכן למרות רצונו לא להנות ממתנות בשר ודם, כאן נעתר לקבל כל אותם טובות שהעניקו לו בעבור שרה, וזאת כדי שגם בניו אחריו יצאו לעתיד לבא עם רכוש גדול ממצרים.

יסוד זה מובא ברמב"ן (יב',ו'): "אומר לך כלל גדול, תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בעניין האבות אברהם יצחק ויעקב, והוא עניין גדול והזכירוה רבותינו בדרך קצרה ואמרו "כל מה שארע לאבות סימן לבנים"...".

וראיתי עוד שהסבירו: ידוע לנו דרכו של אברהם אבינו בכל ימי חייו, כאשר מגמתו העיקרית הייתה להפיץ את האמונה בהשם יתברך לכל באי עולם, ולהביא בכך לקידוש שם שמים, וזאת על ידי שאנשים יווכחו לדעת שהליכה בדרך בסלולה מן שמיא, לא תביאם לעולם לידי הפסד. אברהם אבינו ראה בפרסומו של עקרון זה משום חיזוק האמונה והכרת האמת. והנה בגמרא (בבא מציעא נט.) "אמר ר' חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר " ולאברם היטיב בעבורה"..". ומה שביקש אברהם להשיג גם המתנות, הוא הפרסום שיהיה מכך לבאי עולם שעושרו הגיע לו בגלל אשתו, וזה מדוייק בפסוק "ולמען ייטב לי בעבורך" שידעו הכל שהעושר שיש לי הוא רק בגללך, ואז ילמדו כל השומעים גם הם לייקר את נשותיהם כדי שיתעשרו, כלומר אברהם רצה לפרסם דעת תורה – לכן הסכים לקחת את המתנות, וזה הסיבה שלא לקח ממלך סדום שכן בזה לא יהיה קידוש ה', ואדרבא – יש חשש שמלך סדום יאמר "אני העשרתי את אברם".

אנו רואים משני הכיוונים הללו שאברהם לא היתה מטרתו בשביל עצמו אלא רק בשביל אחרים.
בעזרת ה' שנזכה גם אנו להגיע למדרגות כאלו אמן.