פרשת וירא - "וירא אליו ה' באלוני ממרא"

"ויבאו שני המלאכים סדומה בערב. והשלישי היכן הלך? לא כך כתיב 'וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים'? אלא בא ללמדך, ששלשתן בשלש שליחיות נשתלחו. האחד בא לבשר את שרה ואמר לה... עשה שליחותו ונסתלק. השני להפוך את סדום... ואחד להציל את לוט מתוך ההפכה. וכל אחד ואחד עשה שליחותו ונסתלק" (תנחומא, וירא ח').
המלאכים, הם שליחיו של הקב"ה. לכאורה, המלאך הוא פסגת השאיפות בכל ברואיו של הקב"ה. וכי יש דבר יותר גדול מאשר להשלח ע"י מלך מלכי המלכים בעצמו ולמלא שליחותו?

 

ושליחות זו, מתבצעת הרי במסירות אין קץ. אין מלאך אחד עושה שתי שליחיות. כל כך שקוע המלאך במשימתו האחת והיחידה, שאין הוא מבצע אף שליחות אחרת! האין זו עבודת ה' הנעלה ביותר עלי אדמות?
על אף דברים אלו, שומעים אנחנו את נימת הביקורת שיש במדרש, בלשון 'עשה שליחותו ונסתלק'. השליח, הוא אמנם שלוחו של המשלח. אך יתכן והמשלח, היה רוצה שהשליח ינסה להבין קצת יותר לעומק את אופן השליחות. בתחילת אותו המדרש כתוב: "בזמן שהבריות חוטאין ומכעיסין לפניו והוא כועס עליהן, מה הקב"ה עושה? חוזר ומבקש להם סנגור שילמד עליהן זכות".

אברהם אבינו, בלא לקבל הוראה מפורשת, מצליח לעשות את רצונו של הקב"ה. אברהם מבין את רצונו העמוק של הקב"ה. אברהם הבין שכאשר הקב"ה אומר "זעקת סדום ועמרה כי רבה... ארדה נא ואראה הכצעקתה..." אין הוא מבקש מאברהם עזרה בהפיכת סדום. אין הוא רוצה למנותו לשליח. הקב"ה מבקש סנגוריה על ברואיו. אברהם אינו פועל כאחד המלאכים שעושה שליחותו ומסתלק, אלא מברר את רצונו העמוק של הקב"ה. אברהם מבין ש"המכסה אני מאברהם אשר אני עושה", הוא תביעה מסוימת ממנו לנסות ולמנוע עשייה זו. הסיבה שהקב"ה מגלה לאברהם את מהלכיו, היא רצונו שאברהם ינסה להשפיע עליהם, ואולי אף למנוע אותם.
מעלתו זו של אברהם, שמצליח לא רק לשמוע את דברי ה', אלא גם להבין את דרכיו, ולהבין שרצונו העמוק של הקב"ה הוא להיטיב לברואיו, היא זו שגורמת לקב"ה לומר עליו "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". בכך הקב"ה בטוח שאברהם הוא הראוי להיות אבי האומה הנבחרת. אברהם הוא שידע, להיות לא רק שליח שמסתלק לאחר שהוא עושה שליחותו, אלא יודע גם להבין את דרך ה', שהיא 'לעשות צדקה ומשפט'.

תפקידה של אומתו של אברהם אבינו, היא יותר מאך ורק לשמור את חוקות ה'. תפקידה של אומה זו, היא לשאת את שליחותו של הקב"ה בעולם. כשליחים עלינו לשאוף לבצע את שליחותינו מתוך רצון וחיבור למגמות האלוקיות בעולם, ולא רק לעשות שליחותינו כפרטים ולהסתלק.
"עיקר האדם הוא החשק שבלב, שבו הוא יתרונו על המלאכים" (ר' צדוק, צדקת הצדיק, רמח).