פרשת וירא - מעלת ארץ ישראל

pointing_upתחילת הפרשה וסוף הפרשה שזורים זה בזה בתחילת הפרשה: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה." (כ"ג, א') ורש"י כותב: "בת מאה כבת עשרים לחטא, מה בת עשרים לא חטאה שהרי אינה בת עונשין, אף בת מאה בלא חטא..." - עד גיל מאה שרה לא חטאהובסוף הפרשה: "ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים." (כ"ה, ז'). ורש"י כותב: "בן מאה כבן שבעים ובן שבעים כבן חמש בלא חטא." - עד גיל שבעים אברהם לא חטא!

 

 
ואכן, מעט אחר גיל שבעים, בגיל שבעים וחמש בא אברהם לארץ ישראל, "ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן" (י"ב, ד'), ומעט לאחר הגעתו לארץ ישראל "ויהי רעב בארץ" (י"ב, י'), וזה היה אחד מהנסיונות שעמד בו אברהם אבינו, שאחרי שה' הוביל אותו לארץ ישראל יש בה רעב. ואף על כן הוא לא כפר ולא כעס ולא התייאש והמשיך להאמין בה'.

 

"וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ" (י"ב, י'), ואומר הרמב"ן שהיה זה חטאו של אברהם אבינו - שירד למצרים. אברהם היה צריך לבטוח בה' ולהשאר בארץ ישראל. (וכנראה שאף שאנו צריכים לעשות השתדלות, אברהם אבינו במדרגתו היה צריך לבטוח, "צדיקים הקב"ה מדקדק איתם כחוט השערה".) עוד אומר הרמב"ן שבגלל חטא זה נענשו בני ישראל והוגלו למצרים - מידה כנגד מידה.

  אפשר אם כן לומר, שלא סתם נקטו שעד גיל שבעים אברהם לא חטא, מכיון שאכן זמן קצר לאחר מכן הוא אכן חטא.
יש פה דבר מענין ומפתיע, כל עוד היה אברהם בחוץ לארץ הוא לא חטא, ודוקא לאחר שהגיע לארץ ישראל הוא חטא. לכאורה היינו מצפים להיפך, שדוקא בהיותו בארץ ישראל, ארץ ישראל תגרום לו להתקדש ולעלות, ולא להיפך. 

 איך ניתן להבין את העובדה שדוקא לאחר הגעתו לארץ ישראל הוא חטא?
אולי אפשר להסביר זאת על פי העיקרון ש"כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" - דוקא מי שבמעלה גבוהה, יצר הרע יותר מקטרג ומנסה להפילו. דוקא כאשר האדם נמצא בארץ הקודש, מתעלה, דוקא אז גם יצר הרע גדול יותר, ולכן דוקא אז יצר הרע הצליח להכשיל את אברהם אבינו.

 אולי לפי זה אפשר להסביר את הדעה המפורסמת של ר' חיים בתוספות (כתובות ק"י:) אומר ר' חיים שאנו פטורים מהמצוה לגור בארץ ישראל בגלל שאין אנו יכולים להשמר במצוות התלויות בארץ ויש "כמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם". - מה כוונתו במשפט זה?
אפשר להבין שמשום שבארץ ישראל יש מצוות התלויות בארץ, אז בארץ ישראל העונש על עבירות הוא חמור יותר מאשר בחו"ל. אך אפשר גם להבין, על פי הדברים שלעיל. משום שבארץ ישראל ישנה קדושה גדולה אזי נמצאים במדרגה גבוהה יותר, ממילא "כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו", ועלולים יותר להכשל בעבירות.

 בין כך ובין כך, שיטת ר' חיים זו אינה השיטה המקובלת להלכה,  הגישה המקובלת היא שהמצוה היא בתוקפה. אדרבה יש לבוא לארץ ישראל ולהזהר לקיים את המצוות התלויות בארץ ואת שאר המצוות.

רבים דחו את שיטת ר' חיים בתוספות בחריפות רבה:
המוהרי"ט (א', קל"א ויו"ד ב' כ"ח וכן בחידושיו לכתובות שם) אומר שדברים אלו הם "הגהת תלמיד ולא סמכא עליה כלל", הוא אומר שודאי שדברים אלו לא באו מאחד מבעלי התוספות, כי אם כן, ודאי ששאר בעלי התוספות לא היו שותקים לאמירה זו.
היעב"ץ (סוף כתובות) אומר: "שריה לי מריה, חס למימר הכי, פליג מר אמשנה וגמרא במילי דכדי, מאן הא דלא חש לקמחיה". 
השל"ה (מובא בפאת השולחן, ארץ ישראל) אומר "יחידאה הוא ולא מסתבר טעמיה ואין להשגיח עליו". (=יחידי הוא ולא מסתבר טעמו ואין לפסוק כמותו).
הרדב"ז (א', תל"ה) כותב שמדברי הגמרא (סוף כתובות) ש"לעולם ידור בארץ ישראל ואף במקום שכולו גויים" - משמע דלא כר' חיים בתוספות.
וכן עוד הרבה ראשונים ואחרונים דחו את דברי ר' חיים בתוספות.

בעל ההפלאה (סוף כתובות) אומר שאף לפי שיטת ר' חיים בתוספות מי שלא עולה - עבירה היא בידו, אלא שזה כעין מה שהתירו שיעבור על איסור קל כדי שלא יעבור על איסור חמור לדוג': התירו לרדות קודם שיבוא לידי איסור סקילה (תחילת מסכת שבת), התירו אשת יפת תואר מפני יצר הרע ועוד. אך סוף סוף מי שלא עולה - עבירה היא בידו.

ונסיים בדבריו של ה"אבני נזר" בענין זה (יו"ד תנ"ה): רובא דרובא (=הרוב) אין חוששין לר' חיים. ומוסיף ה"אבני נזר" שלכן, לא רק שצריך לעלות לארץ ישראל, אלא צריך לעלות מיד ולא לחכות לקבוצה כדי לעלות בקבוצה. אף שאם עולים בקבוצה איש את רעהו יעזור ויצליחו יותר בקיום המצוות, אין לחכות לקבוצה אלא לעלות אף ביחידות.

רואים אנו בדברי ה"אבני נזר" עיקרון חשוב שחברה יכולה לעזור בקיום המצוות. אינם דומים מועטים העושים את התורה, לרבים העושים את התורה. כאשר יש קבוצה אפשר לעזור אחד לשני בקיום המצוות, וקיום המצוות מתברך מכך. לא הרי לימוד תורה לבד בבית, כהרי לימוד תורה בחברותא, בישיבה או בשיעורי תורה. אך אף על פי כן, רואים אנו בדברי האבני נזר, שמעלת ארץ ישראל עדיפה. אין להתמהמה בעלייה לארץ בשביל לעלות בקבוצה אלא יש לעלות מיד.

אשרינו שזכינו לחיות בדור שלא צריך להתלבט בהתלבטות כזו, אלא יש לנו את מעלת ארץ ישראל, ואת הקיבוץ של עם ישראל בארצו גם יחד.