פרשת חיי שרה - ארץ ישראל

פרשתנו פותחת בקבורת שרה על ידי אברהם אבינו.
בפרשה מתואר אברהם אבינו כמי שמגיע מרחוק לקבור את שרה אמנו והמפרשים עוסקים בשאלה: "מאין בא אברהם?" וכן בשאלה: "מה עושה שרה בחברון?" - הרי בפעם האחרונה שהתורה סיפרה לנו על מסעותיו של אברהם אבינו הוא היה בבאר שבע ולשם חזר אברהם מהעקידה: "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע" (בראשית פרק כב/יט).
לדעת רש"י אכן אברהם אבינו הגיע מבאר שבע.
הרמב"ן טוען שלפי המדרש שהביא רש"י שהוא חזר מהעקידה צריך לומר שהצווי על העקידה היה בחברון ולבאר שבע הגיע לאחר קבורת שרה ואין מוקדם ומאוחר בתורה [עיין שם עוד מדוע הקדימו את ישיבת אברהם בבאר שבע לקבורת שרה].

 

 לדעת האב"ע הוא היה בשעת מיתתה במקום אחר (לא גר במקום אחר אלא שה באותה שעה בלבד).
לדעת הרשב"ם גם אברהם אבינו נמצא בחברון ו"ויבא ניתן לומר גם על פעולת ההספד ,בלי קשר להגעה ממקום אחר.
יש מהמפרשים הטוענים ששרה נמצאה עם אברהם בבאר שבע וכשהרגישה שהיא הולכת למות ביקשה שיקחו אותה לחברון כדי להקבר שם וזו לשון ה"תולדות יצחק" בשם אחיו: "והחכם רבי אפרים קארו זצ"ל (אביו של ה"בית יוסף") אחי השיב לאילו הספיקות ואמר, שכונת אברהם היתה מתחלה להקבר הוא ואשתו בארץ כנען, לפי שארץ ישראל מכפרת עון, שנאמר וכפר אדמתו עמו [דברים לב מג], והעם היושב בה נשוא עון [עי' כתובות קיא א], ולפיכך כשהרגישה בעצמה אפיסת הכחות ויתרון החולשה, וידעה שלא תאריך ימים, צותה שיוליכוה לחברון למות שם, ולזה אמר בארץ כנען, כלומר ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון, לפי שהיא בארץ כנען, ולזה ויבא אברהם מבאר שבע שהיא ארץ פלשתים ואינה ארץ כנען, לא קנה אברהם אחוזת קבר, שבבאר שבע אינו רוצה להקבר, ובארץ כנען לא היה דר לקנות אחוזת קבר, ונשאר כן עד שמתה שרה. .."

ונאמר עוד, שכוונת אברהם היתה מתחלה להקבר ולקבור את שרה שם, בעבור שהיו קבורין שם אדם וחוה, ואם היה מבקשה ממנו טרם מותה, היה אומר עפרון למה מבקש אותה ממני, הרי יש מקומות אחרים טובים מזה לקבורה, שבית ועליה על גביו אינו ראוי לקבורה כל כך, ויאמר הלא דבר הוא, ויחקור ואם ידע בחקירה ששם קבורים אדם וחוה, לא היה מוכר אותה בשום ממון, ולזה לא תבעה עד שעת מיתתה, שכל מקום שישאל לא יחקרו עליו למה שואל זה המקום ממקום אחר, ואף עתה לא תבע אותה בפירוש, אלא תנו לי אחוזת קבר עמכם...
למרות המאמץ שנעשה לפירוש זה כדי לקנות את מערת המכפלה לא נעשה מאמץ מצד אברהם אבינו לקנות את השדה כולה אלא רק אחוזת קבר בקצה שדהו של עפרון.
גם מעיון בפשטי הכתובים נראה שאברהם אבינו איננו מנסה לקנות את שדה המכפלה. בתחילה אנשי חת מציעים באדיבות קבר בודד לקבורת המת ואף את החלקות השמורות להם "איש ממנו את קברו לא יכלה ממך..."
אך אברהם אבינו מבקש "אחוזת קבר" כלומר מקום שניתן להפוך לקבר משפחתי ובני חת מסכימים.
עפרון הוא זה שמציע לקנות את השדה: "אדוני שמעני השדה נתתי לך והמערה אשר בתוכו לך נתתיה..."
וכך כותב הרמב"ן (בראשית כג, י): "והנה אברהם לא היה מבקש רק למכור לו המערה כי היא בקצה השדה וישאר השדה לעפרון, והוא אמר לו דרך מוסר או מרמה שיתן לו השדה והמערה אשר בו, כי לא יתכן לאדם נכבד כמוהו שתהיה לו המערה לאחזת קבר והשדה יהיה לאחר, ואברהם שמח בכך וקנה הכל בדמים שהזכיר לו"
וכך קונה אברהם אבינו חבל ארץ גדול מאוד: "וטעם ארץ ארבע מאות שקל כסף - על דעת אונקלוס שהיא שוה כן, אולי רצה לומר שהיו דמיה קצובים כן במקום ההוא, כי כן המנהג ברוב הארצות להיות מחיר שדה קצוב לפי מדתו. וכדברי רבותינו (ב"מ פז א) עפרון קצב דמים כרצונו ביוקר גדול, ואברהם בנדבת לבו שמע ועשה כרצונו והגדיל. ועל דרך הפשט "ארץ ארבע מאות שקל כסף" שקנה אותה בכך עפרון או אבותיו הקדמונים" (הרמב"ן שם על דרך הפשט).
וכך מסיימת פרשת קבורת שרה בהצהרת בעלות חגיגית על שדהו של עפרון: "וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב".

"לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ: ויקם ... "
לדעת האבן עזרא כאן מתחיל קיום ההבטחה לאברהם אבינו בעניין ירושת הארץ. [והרמב"ן חולק וטוען שהקיום בזרעו באופן מלא].
באופן דומה ישנם גם עוד שני מעשים של אברהם אבינו שיכלו להעמיד את הזכות של עם ישראל על כל הארץ בבעיה והקב"ה דאג לכך שהארץ תהיה בבעלות הבלעדית של עם ישראל:
א. המוכנות לחלוק את הארץ עם לוט [צפון ודרום :"אם השמאל (צפון הארץ) ואימינה (תימן = דרום] ואם הימן..."] אך לוט הולך מזרחה לאזור סדום.
ב. הברית שהוא כורת עם אבימלך. [לפי הרשב"ם זו הסיבה לכך שהקב"ה מביא עליו את נסיון העקידה ויש שפירשו שארץ פלישתים אינה בכלל ארץ כנען עיין בתולדת יצחק שהובא קודם לפירוש זה אברהם אינו יוצר את הבעיה במודעות אך לאחר שנים הפלישתים מתרחבים גם לאזור ארץ כנען (לחז"ל יושבי ירושלים היבוסים הם מצאצאיו)].
חז"ל מספרים לנו שהקב"ה החליף את הפלישתים שחיו בארץ כדי שהברית לא תפריע לכבוש את הארץ: "אמר ר"ש בן לקיש: הרבה מקראות שראויין לשרוף והן הן גופי תורה, והעוים היושבים בחצרים עד עזה, מאי נפקא לן מינה? מדאשבעיה אבימלך לאברהם אם תשקור לי ולניני ולנכדי, אמר הקב"ה ליתו כפתורים, ליפקו מעוים דהיינו פלשתים, וליתו ישראל ליפקו מכפתורים. (גמ' חולין דף ס:).
באותו הדף בגמ' מלמדים אותנו חז"ל שהיתה בעיה נוספת שנפתרה ע"י כיבוש אמצע של עם שאנו לא מחויבים לו. והקב"ה עזר לנו עם עוד חלופה של עמים שאיפשרה את כיבוש הארץ עמון ומואב טהרו בסיחון ובעוג וכך יכולנו להיכנס לארץ גם ללא הסכמתם לתת לנו לעבור בגבולם.
מכל המקומות הללו עולה שהקב"ה מסייע לעם ישראל בכיבוש הארץ ובקנייתה.

בדומה לכך במלחמת ששת הימים מדינת ישראל לא ראתה את שיחרור אדמות יש"ע כאחד מיעדי המלחמה, אפילו שיחרור ירושלים המזרחית לא היה יעד הקב"ה גרם לירדנים להצטרף למלחמה ע"י הערכת מצב שגויה ובכך גרם לנו לכבוש את ארץ ישראל יה"ר שכשם שאברהם אבינו שמח על ההצעה ושילם את מחיר השדה כך גם אנו ושאר עם ישראל נדע להכיר בטובה ולשמוח בה.