פרשת תולדות - אנשים דומים

miror"ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" (בראשית פרק כה ,יט).
אם יצחק בנו של אברהם, פשיטא שאברהם הוליד את יצחק ! מדוע נכתב שוב ?
אם בתולדותיו של יצחק עסקינן, מה לנו באברהם, הדור הקודם ליצחק ?

 

 על דרך הפשט מסביר רבי אברהם בן עזרא כי הוליד משמעותו ג"כ גידל וחינך , וכמו "יולדו על ברכי יוסף". לפ"ז פירוש הפסוק – אלה תולדותיו של יצחק שחונך וגודל ע"י אביו אברהם.
הרמב"ן מסביר כי באנשי מעלה מתחילים היחס מאב המשפחה, וכדוגמתו בתנ"ך הרבה.
רש"י בפירושו הפשטני מסביר כי "אברהם הוליד את יצחק" אינו תאור עובדה אלא תיארוך זמן: לאחר שקרא הקב"ה שמו אברהם, הוליד את יצחק.

על דרך הדרש מביאים רש"י ותרגום יונתן פרוש אחר: "ד"א ע"י שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק. לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו. מה עשה הקב"ה? צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק. וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם היה, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק".

מענין לשים לב כי למדרש זה שני נוסחאות: במסכת בבא מציעא דף פז. : "אמר רבי לוי אותו היום שגמל אברהם את יצחק בנו עשה סעודה גדולה היו כל אומות העולם מרננים ואומרים ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בנינו הוא? ולא עוד אלא שעושין משתה גדול להעמיד דבריהם! מה עשה אברהם אבינו הלך וזימן כל גדולי הדור ושרה אמנו זימנה את נשותיהם וכל אחת ואחת הביאה בנה עמה ומניקתה לא הביאה, ונעשה נס בשרה אמנו ונפתחו דדיה כשני מעיינות והניקה את כולן. ועדיין היו מרננים ואומרים אם שרה הבת תשעים שנה תלד אברהם בן מאה שנה יוליד? מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם פתחו כולם ואמרו אברהם הוליד את יצחק".

לפי מדרש זה קלסתרו של יצחק השתנה לאחר לידתו , וסיבת השינוי להוציא מליבן של אוה"ע.

לעומתו במדרש תנחומא תולדות (א): "בא וראה כח השלום שבשעה שנתטלטלה שרה מיד פרעה ליד אבימלך ונתעברה ביצחק היו אומות העולם אומרים הלבן מאה שנה יולד אלא היא מעוברת מאבימלך או מפרעה והיתה חשד בלבו של אברהם על אלו הדברים מה עשה הקב"ה אמר למלאך הממונה על יצירת הוולד עשה כל אקונין שלו כדמות אביו כדי שיעידו הכל שהוא בנו של אברהם מנין ממה שקראו בענין אלה תולדות יצחק בן אברהם ..."

לפ"ז קלסתרם הדומה נוצר בבטן שרה, והסיבה היתה להוציא הספק מליבו של אברהם.
גם בעלי הגימטריא מצאו סמך למדרש בפסוק , שהרי הולי"ד בגימ' דומ"ה (55). [פירוש בעלי התוספות , פירוש הרא"ש ובעל הטורים].

דמיון קלסתר הפנים של אנשים שונים נמצא במדרשים רבים וכולם שלא על דרך הפשט:
"ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו" (בראשית יג,ח). בפשטו אחים הכונה קרובים (רש"י ואב"ע), שבלשון התנ"ך אח ואחות אינם במשמעות של היום – קרובים מדרגה ראשונה , אלא קרובי משפחה ("אמרי נא אחותי את" וכו'). אבל במדרש : "ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו' רבי עזריה בשם ר"י ב"ר סימון אמר כשם שהיה ריב בין רועי אברם ובין רועי לוט כך היה ריב בין אברם ללוט הדא הוא דכתיב ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו' וכי אחים היו אלא שהיה קלסתר פניו דומה לו "( מדרש רבה בראשית פרשה מא, ו). וכן בילקוט שמעוני בראשית (רמז עג) "כי נשבה אחיו וכי אחיו היה? אלא קלסתר פניו היה דומה לו".

גם באליעזר עבד אברהם מצינו בבראשית רבה פרשה ס (ז) "ויאמר בא ברוך ה' שהיה סבור בו שהוא אברהם שהיה קלסתר פניו דומה לו".

במדרש תהלים מזמור יח [לב] "ואויבי נתתה לי עורף. פסוק זה מדבר ביהודה, אמר ר' יהושע בן לוי מסורת אגדה יהודה הרג את עשו, אימתי בשעה שמת יצחק אבינו, הלכו עשו ויעקב וכל השבטים לקבור אותו, שנאמר ויקברו אותו עשו ויעקב בניו (בראשית לה, כט), והיו כולן במערת המכפלה יושבין ובוכין, והשבטים עומדין וחולקין כבוד ליעקב, ויוצאין חוץ למערה, כדי שלא יהא יעקב בוכה ומתבזה לפניהם, השחיל עשו עצמו ונכנס למערה, ואמר עכשיו אני הורגו לאחר שמת אבי, שנאמר יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי (שם,כז, מא), נסתכל יהודה וראה שעשו נכנס אחריו, ואמר מיד הוא הורג לאבא בפנים, מיד השחיל וצף הוא בעצמו, ונכנס ונמצא עשו שהיה מבקש להרוג את יעקב, מיד עמד יהודה והורגו מאחריו, ולמה לא הרגו מנגד פניו, לפי שהיה קלסתר פניו דומה לאביו, לפיכך חלק לו כבוד והרגו מאחריו, והוא שיעקב אביו מברכו, ידך בעורף אויביך (בראשית מט ח)".

נשים לב כי על פי פשט התורה אין דמיון בין התאומים יעקב ועשו :" ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו ". מדגש התורה משמע כי יעקב לא היה אדמוני בעל שער.

במדרש תנחומא פקודי (יא) "תדע לך אברהם הוליד ליצחק דומה לו שנאמר אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ויעקב הוליד ליוסף דומה לו שנאמר (בראשית לז) אלה תולדות יעקב יוסף ראובן שמעון לא אמר אלא יוסף וכן הוא אומר כי בן זקונים הוא לו זיו איקונים הוא לו".

בזוהר חלק א דף קלג/א " ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, אמר רבי יוסי, האי קרא קשיא, האהלה[?], לאהל שרה אמו מבעי ליה, מאי האהלה[?], דאתהדרת תמן שכינתא, בגין דכל זמנא דשרה קיימא בעלמא שכינתא לא אעדי מינה, ושרגא הוה דליקת מערב שבת לערב שבת, והוה נהיר כל אינון יומי דשבתא, בתר דמיתת כבתה ההיא שרגא, כיון דאתת רבקה אהדרת שכינתא ושרגא אדליקת, שרה אמו, דדמיא לשרה בכל עובדהא. רבי יהודה אמר, כמה דדיוקניה דיצחק הוה כדיוקניה דאברהם, וכל מאן דחמי ליצחק אמר דא אברהם, וודאי אברהם הוליד את יצחק, הכי נמי רבקה דיוקנה ממש הות דיוקנא דשרה, ובגין כך שרה אמו ודאי ".

גם במשה רבינו כותב המדרש רבה שמות (פרשה כח ,א) " ומשה עלה אל האלהים הה"ד (תהלים סח) עלית למרום שבית שבי מהו עלית נתעלית נתגששת עם המלאכים של מעלה....באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה עשה בו הקב"ה קלסטירין של פניו של משה דומה לאברהם אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישין הימנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו ".

ובמדרש תנחומא (תולדות, ו) " א"ר יצחק אין לך דור שאין בו ליצנין בשעה שגזז נבל את צאנו שלח דוד את נעריו אצלו לומר תנה נא את אשר תמצא ידך לעבדך ולבנך לדוד (ש"א כה) השיבם נבל (שם) מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו...ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל וימת מיד (שם) וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה ולאחר שהביאה פירש דוד ממנה שלשה חדשים כדי לידע אם היתה מעוברת מן נבל ואם לאו לאחר ג' חדשים בא עליה ונתעברה הימנו והיו ליצני הדור מליצים ואומרים מן נבל היא מעוברת מה עשה הקב"ה צוה המלאך הממונה על יצירת הולד ועל צורתו ואמר לו לך וצר אותו בדמות דוד אביו כדי שיעידו הכל שדוד הוא אביו מנין שכן כתיב (שמואל ב ג) ויהי בכורו אמנון לאחינועם היזרעאלית ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי מה תלמוד לומר כלאב שהיה כולו אב שכל הרואהו אומר דוד אביו של זה וכן אברהם היה דומה ליצחק ".

אם פשט הפסוק מכריח דמיון קלסתר הפנים ניחא , אך הפשט אינו תומך במדרשים , ולהפך לפעמים מתנגד להם (יעקב ועשו). לכך יש להבין ביתר שאת מה כוונת חז"ל במדרשים השונים.

נכתב במשנה ובגמרא בסנהדרין דף לח."תנו רבנן להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה אבל הקדוש ברוך הוא טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש ומפני מה אין פרצופיהן דומין זה לזה שלא יראה אדם דירה נאה ואשה נאה ויאמר שלי היא (רש"י : ויאמר שלי היא - ואין אדם מכחישו, הואיל ואין היכר ביניהן) שנאמר וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר(וימנע מרשעים אורם - קלסתר פניו, ומתוך כך שלא יהא קלסתר פנים דומה לשל חביריהם) תניא היה רבי מאיר אומר בשלשה דברים אדם משתנה מחבירו בקול במראה ובדעת בקול ובמראה משום ערוה ובדעת מפני הגזלנין והחמסנין".

 מסביר הפרי צדיק פרשת שקלים (אות א) " שאין דעתם שוה ואין פרצופיהם דומים זה לזה דשינוי צורת האדם מצד שינוי הדעת שבכל אחד, כי הפנים פני אדם הוא בצלם אלהים... וחכמת אדם תאיר פניו וכל אחד כפי נקודת חכמה ודעת שבו שאין דומה לחבירו כן אור הפנים שלו אין דומה...והעכו"ם גם כן חלוקים מצד הסטרא אחרא והקליפה שמשם שורש נפשם...". וכן הוא בצדקת הצדיק (אות קמט): "והפרצוף הוא מעיד על פנימיות הלב כנודע וכמו שמובא בזוהר (יתרו ע"ג ע"ב) מחכמת הפרצוף וכמו שנאמר (קהלת ח, א) חכמת אדם תאיר פניו והיינו שפנימיות הלב וכן עומק חכמת כל אחד משתנה זה מזה".

הנחת היסוד בדבריהם שיש קשר בין הפרצוף לנשמה. שוני הפרצופים נובע מהבדל הנשמות. עפ"ז הבנת סימני הפרצוף תוליד ידיעה בנשמה, וזהו סוד חכמת הפרצוף. ככתוב ברמב"ן ( בראשית פרק ה, א ) "וכתב רבינו שרירא הגאון, שמסרו חכמים אחד לחברו הכרת פנים וסדרי שרטוטין, מקצתן אמורים בסדר פסוק "זה ספר תולדות אדם", ומקצתן בסדר פסוק של אחריו "זכר ונקבה בראם" ואין מוסרים סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנין שראוי לכך אלו דברי הגאון ולא זכינו בהם". הרמ"ק באור יקר מסביר כי לא ידיעת הבדלי הפרטים באיברי הפרצוף הוא העיקר, אלא ראיה מיוחדת של האדם היא הנותנת משמעות לסימנים הנזכרים באריכות רבה בזוה"ק.

עפ"ז מסביר האלשיך הקדוש "הנה רבקה לפניך, והוא כי בימים ההם אנשי החכמה היו מכירים כשרון האדם או הפכו בפנים, והנה אליעזר זיו איקונין דומה לאברהם, ודולה ומשקה מתורתו לאחרים, ומושל בכל אשר לו מושל ביצרו כמותו, אין ספק שגם הוא היה מכיר בפרצוף. ועל כן אמר הנה רבקה לפניך כלומר הסתכל בפניה ואחר שהיא חשובה זכה במקחך קח ולך" (פרק כד פסוק נא) . לכן "וירא יעקב את פני לבן שהיה מכיר בפרצוף פניו ככל חסידים ראשונים והנה איננו עמו כתמול שלשום כי מפניו הכיר כי רע לבו כפניו" (בראשית פרק לא ,א- ב). עפ"ז מסביר רצונו של יעקב "עוד יוסף בני חי וצדיק, ואני כמעט קשה להאמין, להיותו במקום זמה, לכן לא תתקרר דעתי עד אלכה ואראנו ואכירה בפרצוף פניו אם צדיק הוא אם אין, שכן היו מכירים בזמנים ההם" (מה, ו- כח).

על פי דברינו, הדומים בקלסתר הפנים משמעותו כי נשמותיהם דומות, אופיים זהה, ותפקידיהם בעולם קשורים זה לזה, וממשיכים זה את של זה. זהו עומק מסר המדרש כי יצחק דומה לאברהם, יוסף ליעקב, דוד לכלאב (דניאל), שנשמותיהם דומות והצאצא ממשיך דרכו של האב.

עפ"ז נבין כי בכח היה יכול להיות עשו כיעקב ( דומים היו), ולוט כאברהם- אלא שפרשו.
זהו סודו של המדרש, אנו צריכים להיות כקלסתר אבותינו – ממשיכי דרכם.