פרשת תולדות - האבות קיימו את כל התורה

מאת: עדיאל כנרתי

קטגוריה: מ. תולדות

הגמ' ביומא (כח:) אומרת "אמר רב קיים אברהם אבינו כל התורה כולה שנאמר 'עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'... אמר רבא ואיתימא רב אשי קיים אברהם אבינו אפי' עירובי תבשילין שנאמר 'תורתי' אחת תורה שבכתב ואחת תושב"ע". למה נקטו דוקא עירובי תבשילין! אומר הרב זצ"ל (אגרות, קי) דהרי יש צורך בעירובי תבשילין כשמופיעה פגישה בין יו"ט לשבת "דהיינו אפי' אותם הקוים הדקים שמבדילים בין קודש חמור לקודש קל שהם יותר נעלמים מאותם שמבדילים בין קודש לחול ובין טמא לטהור" וכו'. ובעין יעקב תירץ שנקט ערובי תבשילין דאפי' זה שאינו אלא זכר בעלמא שיברור מנה יפה לשבת קיים אברהם אבינו. אמנם הגר"א (בקול אליהו) כתב שהגירסא הנכונה היא שאברהם אבינו קיים אפי' עירובי תחומין וזה נרמז במילת "עקב" - הליכה (ובגלל טעות דפוס נכתב עירובי תבשילין עיי"ש).

איך יעקב נשא ב' אחיות, והסברים בגדר קיום התורה ע"י האבות
א"כ נשאלת השאלה איך יעקב נשא ב' אחיות, דבר שאסור עפ"י דין! מתרץ הרמב"ן - שהאבות קיימו מצוות כמי שאינו מצוה ועושה - רק בא"י, אבל בחו"ל לא. והרמב"ן לשיטתו (ויקרא יח, כה) שעיקר המצוות גם אלה שהם חובת הגוף עיקרן בא"י.
והראו לי בקוב"ש (סוף קידושין) שהסביר את הרמב"ן - שבכל מצוה יש ב' דברים: א. טעם המצוה - ומפני טעם זה ראוי לקיים המצוות גס קודם הציווי כמו שעשו האבות. ב. ציווי.
וכ"ז בארץ, אבל בחו"ל לא שייכים טעמי המצוות (ולא שייך אלא רק ציווי), ולכן לא קיימו האבות את התורה בחו"ל.

 

אמנם נראה דרש"י לא סובר כך, דרש"י פירש "עם לבן גרתי" - "ותרי"ג מצוות שמרתי", נמצא שלרש"י קיימו האבות תרי"ג מצוות גם בחו"ל.
המהר"ל בגור אריה (מו, י) אומר שיעקב נשא את רחל ולאה עפ"י רוה"ק (וכנראה ע"י מה שראה בבאר). אמנם מפשוטו של מקרא לא משמע כך, אלא משמע שזו היתה תוצאה של תרמית ואונאת לבן. עוד מחדש שם המהר"ל שהאבות קיימו רק מ"ע המוסיפות שלימות ומעלה לאדם. אבל לא קיימו מצוות ל"ת שנועדו רק
למנוע קלקול וחסרון מן האדם (אשר ממילא לא נצטוו בכך ואין בכך חסרון עיי"ש).

ידועה החקירה (פרשת דרכים א, ב עיי"ש באריכות, בית האוצר א') האם לאבות היה דין "בני נח" שאז הם מחויבים בשבע מצוות בני נח בלבד או שמא היה להם דין "ישראל" (שאברהם וזרעו נימולו). יש שביאר שלדעה הסוברת שלאבות היה דין ישראל אפשר לומר, שע"י שרחל ולאה קבלו עליהם את אמונת האבות שהרי בודאי התגיירו, א"כ "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" ופקעה אחוותן ומותרות ליעקב. וכ"כ החזקוני (ל, כח). ומוסיף המהרש"א (יומא כח :) די"ל דהם לא היו אחיות מן האם אלא מן האב (עיי"ש הוכחותיו). אמנם בפשוטו של מקרא אין סימוכין שלאבות היה "מעמד" ודין אחר משאר "בני נח", ואדרבא מזה שהקב"ה מבשר לאברהם "ואתה תבוא אל אבותיך" מוכח שתרח עדיין נחשב לאביו של אברהם אבינו, הרי שלא יצא מכלל בני נח (אמנם המהר"ל בגבורות ה' פ"ה מביא את המדרש בב"ר שהקב"ה פטר את אברהם אבינו מכיבוד או"א, ומבאר "כי יש באברהם דבר שלא תמצא בכל אדם כי אברהם אינו נקשר ואינו מתייחס אל אביו תרח כמו שאין יחוס וקישור האור אל החושך... ומפני כך אמר הקב"ה אני פוטר אותך מכיבוד או"א" עיי"ש).

נפה"ח (שער א', כ"א) מרחיב את הדיבור בשאלה זו ומקדים שכשאדם עוסק בתורה לשמה מטהר הוא את גופו מראשו ועד רגליו, ולא רק את עצמו אלא גם את כל העולמות כולם. והאדם הישר לא יפנה דעתו בעת עבודת ה' אפי' כדי לעלות ולטהר גופו ונפשו אלא לתיקון וטהרת העולמות. ועפי"ז הוא מסביר את קיום התורה של האבות וז"ל: "לא שהיו מצוים ועושים כך מצד הדין, דא"כ לא היו מעמידים ח"ו על דעתם והשגתם... רק מצד השגתם בטוהר שכלם התיקונים הנוראים הנעשים בכל מצוה וכוחות העליונים והתחתונים והפגמים הגדולים ח"ו שיגרמו בהם אם לא יקיימום... לכן כשהשיג יעקב אבינו שלפי שורש נשמתו יגרום תיקונים גדולים בעולמות אם ישא את שתי אחיות אלו רחל ולאה והמה יבנו את בית ישראל, יגע כמה יגיעות ועבודות להשיגם שינשאו לו". (ומוסיף נפה"ח שכ"ז לפני מ"ת, אך אחרי מ"ת ח"ו לעבור על איזה מצוה בגלל שאדם חושב שראוי לו לפי שורש נשמת, עיי"ש). לפי דבריו מובן מדוע רחל מבקשת עוד בן "ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר" (עיי"ש רש"י) דללא בן נוסף בטל ההיתר לישא שתי אחיות שמטרתו לבנות את בית ישראל. (דבנין בית ישראל הוא ב- 12 שבטים דווקא ,לכן צריך עוד בן כדי להשלים מספר שבטים זה). וכל היתר נשיאת רחל ולאה היה כדי לבנות את בית ישראל, ומשמע עוד שאברהם אבינו יכל להשיג כבר בזמנו את שורשם של תקנות חו"ל ("אפי' ערובי תבשילין") העתידות להיתקן אחר שנים רבות.
ושמעתי שלפי נפה"ח מובן הרמב"ן (מב, ט) שמסביר שהימנעות יוסף מלהודיע לאביו 22 שנה, והתנהגותו המתנכרת עם אחיו, היתה להביא לקיום החלומות. והקשו עליו דבשביל זה דחה מצוות כיבוד אב, ולדבריו ניחא שיוסף ראה ענין גדול בקיום החלומות, ולכן אע"פ שיעבור על כיבוד אב יגע כמה יגיעות כדי שיתקיימו
החלומות.

אפשר עוד לומר עפ"י דברי השל"ה הקדוש שכאשר האדם לומד וגורס את תרי"ג המצוות מתוך רצון וחשק לקיימם מעלים לו שכר כאילו קיימם בפועל. אמנם חז"ל אומרים זאת על חטאת: "כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת", אך נראה דזה רק דוגמא, וזה נכון בכל מצוה שהיא. ומבואר במדרש (ויצא) שיעקב גרס משניות כל הזמן, וא"כ אפשר להבין שכאשר יעקב עסק בלימוד המצוות הוי כאילו קיימם. ואפשר לומר דהמושג "תרי"ג מצוות שמרתי" שברש"י, הוא מלשון "ושמרתם זו משנה" (רש"י דברים ד, ו) כלומר האדם לומד ומתכונן לעת עשיית המצוות. ובזה מתורצות שתי שאלות :
איך יעקב אבינו קיים תרי"ג מצוות, האפשר לבן אדם לקיים את כל תרי"ג המצוות?
מקורו של רש"י הוא מדרש לקח טוב, ושם כתוב "תרי"ג מצוות קיימתי". ומדוע רש"י שינה, ולפי הנ"ל אתי שפיר. וכן מצאתי בס"ד בנצי"ב (הרח"ד כו. ה) "דאין הפירוש ש"עשה" שקיים כל התורה... דחז"ל הבינו 'וישמור משמרתי' - ת"ת ועסק הגיונה בעיון עד שהעלה בעומק שקידתו ועיונו כה"ת כולה..." (עיי"ש).

הסבר מחודש עפ"י פשוטו של מקרא ראיתי בליקוטי שיחות (תשכ"ח) לאדמו"ר מלויבאוויטש זצוק"ל; ברור שלאבות היה מעמד ודין של "בני נח" כשאר בני דורם. מעלתם היתה אשר "כבני נח" קיבלו על עצמם להחמיר ולהדר בכך שיקיימו את כל תרי"ג מצוות (אע"פ שפטורים). ומעתה במקרה של "התנגשות" בין מצוה מ"שבעת מצוות בני נח" אותם חייבים הם לעשות כבני נח ובין מצוה מתרי"ג מצוות שאינה אלא מידת חסידות בשבילם, ודאי שהחובה דוחה את ההידור. ומבאר הוא שאחד הדינים המסתעפים מדיני "בני נח" היה אסור רמיה כפי שמוכח מטענת יעקב ללבן "למה רימיתני", שמכאן משמע שזוהי טענה שצריכה להתקבל אצל לבן, עפ"י מה שקיבלו על עצמם בני נח בתור חלק מ"דינים" שלטובת ישובו של עולם (סנהדרין כו.). ועד כדי כך שלבן ראה את עצמו מוכרח להצטדק מול טענה זו כמפורש בתורה. וא"כ מה יעשה עתה יעקב: מחד (לאחר שנשא בטעות את לאה) היה רוצה "להדר" ולא לעבור על איסור "אחות אשתו" אבל זה רק חומרא לגביו, ומאידך אם לא ישא את רחל עקב "החמרא" זו יעבור על "איסור רמיה" שהפר הבטחתו לשאתה לאשה. ולכן היה חייב לעבור על איסור "אחות אשתו" שלגביו כבן נח הר"ז הידור בלבד ובלבד שלא לרמותה שזה איסור ממש שהוא מחויב בו.
אמנם יש עוד לעיין בכל ההסברים הנ"ל מהגמ' בפסחים (קי"ט :). שם נאמר שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים, ובסוף הסעודה מכבד הקב"ה את האבות לזמן על כוס יין והם לא רוצים, ויעקב לא רצה : "אמר איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן שעתידה תורה לאוסרן עלי". משמע שיעקב תופס את זה כפגם (וצ"ע).

חילוק בקיום המצוות שלפני מ"ת לשלאחרי מ"ת.
והנה, החילוק הפשוט בין לימוד תורה וקיום מצוות שלפני מ"ת לשאחרי מ"ת הוא, שלפני מ"ת היה קיום המצוות באופן דאינו מצווה ועושה, ולאחר מ"ת נעשה באופן דמצווה ועושה. מסביר האדמו"ר מלויבאוויטש זצוק"ל (בחידושים וביאורים בש"ס ח"ב) שהחידוש דמצוה ועושה הוא לא רק בגברא של העושה (שיש לו שכר גדול יותר וכיו"ב) אלא גם עילוי בחפצא של המצוה. דמכיון שלפני מ"ת היה קיום המצוות רק מצד האדם ובכוחו, לא מחמת ציווי הבורא, לא היה בכת המעשה (המצוה) שלו לפעול בחפצא שקיים בה המצוה שינוי במהותה מבריאתה שתהיה לחפצא של מצוה. השינוי היה רק בשייכות לגברא מכיון שזוהי עשייתו. אבל לאחר מ"ת כשנצטוו ע"י הקב"ה, נתחדשה פעולת המצוה גם בחפצא. ע"י ציווי הבורא לאדם ביכולתו לשנות את החפצא שעושה בה את המצוה (או ח"ו את העבירה), שהחפץ נעשה חפצא של מצוה (וכמה דרגות בחפצי קדושה). ובזה הוא מבאר שכשרצה אברהם אבינו להשביע את אליעזר בנקיטת חפץ של מצוה (שבועות לח :) אמר לו "שים נא ידך תחת ירכי" ולכאורה זהו היפך הצניעות - ומכיון ש אברהם אבינו קיים את כל התורה הרי היו לו כמה חפצי מצוה! אלא מכיון שקיים מצוות לא מחמת ציווי אלא מחמת עצמו, לא היה בכוחו לשנות את החפץ לחפץ של מצוה, חוץ ממצוות מילה שעליה נצטווה ונעשה חפץ קדוש חפץ קדוש (עיין תוד"ה האי בשבועות שם). אבל מ"מ אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו מל עצמו אלא מפני שהקב"ה ציוונו במ"ת (כמו שיובא לקמן מהרמב"ם). כי שלמות הענין וקדושת חפצא (גם במילה) היה לאחר מ"ת (דאינו דומה מצוה פרטית לאיש פרטי, לציווי הקב"ה במ"ת - תרי"ג מצוות לכלל ישראל). עפי"ז הוא מסביר את דברי רש"י על הגמ' "אמר ר' יוסף אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא" ומוסיף רש"י "שלמדתי תורה ונתרוממתי", שע"י לימוד תורה לאחר מ"ת נעשה שינוי בחפצא של הגברא עצמו "ונתרוממתי", הלומד נעשה חפץ נעלה יותר.

האם יש ללמוד דינים מהאבות
והנה יש לדון האם יש ללמוד דינים ממה שעשו אבותינו קודם מ"ת. הירושלמי (מו"ק ג, ה) אומר שאין למדים אבלות שבעת ימים מהתורה מהפס' "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" (בראשית נ, י) וז"ל : "ולמדין דבר מקודם מ"ת",, וכן ביומא (כה :) "אנן מאברהם ניקום וניגמר!... שאני אברהם משום דזקן ויושב בישיבה הוי", ופירש ר"ח "כלומר שכינה עמהם". ואומר הרמב"ם שאפי' דבר שהאבות נצטוו עליו מהקב"ה אין אותו ציווי חובה עלינו וז"ל (פיהמ"ש חולין ז, ו): "שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושים אלא במצוות הקב"ה ע"י משה רבינו, לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו. כגון זה שאין אנו אוכלים אבר מן החי אינו מפני שהקב"ה אסרו לנח, אלא לפי שמשה אסר עלינו אבר מן החי במצוה שציוונו בסיני, וכן מילה... הלא תראה מה שאמרו תרי"ג מצוות נאמרו למשה מסיני וכל אלו מכלל המצוות". עכ"ל. ואפי' שבע מצוות בני נח אלמלא חזרו ונצטוו עליהם ישראל לא היו חייבים בהם (תורת הנביאים למהר"ץ חיות). ולפי דברי האדמו"ר מלויבאוויטש זצ"ל הנ"ל מובן, דהרי יש חילוק בין המצוות שקיימו האבות למצוות שאחרי מ"ת.
לעומת זאת מצאנו בהרבה מקומות שלמדו דינים מקודם מ"ת כמו זריזים מקדימים למצוות, אין מערבין שמחה בשמחה. שעבוד ערב ועוד.


מתוך כך נאמרו כמה חילוקים בדבר (ע"פ אנצי' תלמודית ח"א) :

אין למדין גופי מצוה מקודם מ"ת, אבל למדין אופני קיומה (כפתור ופרח).
דבר שיש בו טעם וסברא למדין גם מקודם מ"ת, ודוקא מצוה שהיא גזה"כ אין למדין (מראה פנים בירושלמי).
במקום שאין סברא לחלק - למדין גם מקודם מ"ת, ודוקא במקום שיש לחלק ולומר שהם עשו לצורך ידוע כגון באבלות של יעקב שהשעה היתה צריכה לכך משום כבוד יעקב - אין למדים משם (נצי"ב בהעמק שאלה).
לימודים שהם בתורת גילוי מילתא וביאורי לשונות ותיבות למדים גם מקודם מ"ת (תורת הנביאים הנ"ל.
שאיפה לגדלות כאבות, וזכות אבות היום
לסיום, נזכיר את דברי מרן הגרי"מ חרל"פ זצוק"ל בענין השאיפה לגדלות כאבותינו הקדושים : "אומלל הוא האיש שאומר נואש אפי' רק באיזה פרט. 'חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב' (תדא"ר כה). החוב הזה בלתי פוסק, וכשמפסיקים לרגע מלומר ככה מתלכדים תיכף ברשות הפח של היצר...
אומלל הוא בעל הכשרון שמתרצה במה ששפל ממנו..." (מכתבי מרום ג, ד). דברים אלו שייכים לכל התחומים בחיים.
ובמיוחד בדורנו זקוקים אנו לזכות אבות. וכתב התוס' (שבת גה) שבתפילה אנו מזכירים זכות אבות, מפני שאע"פ שזכות אבות תמה - ברית אבות לא תמה. ובאור-זרוע (ח"א, קח) כתב שאין זכות אבות עומדת מעצמה לאחר שתמה, אבל כשאנו מתפללים ומבקשים שתעמוד לנו - אז לעולם אינה תמה. ומסביר הטור (או"ח קי"ג) את התפילה "וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו" שתחילה אנו אומרים שזוכר חסדי אבות לבניהם לגואלם, ואח"כ מוסיפים שאף אם תמה זכות אבות מ"מ "מביא גואל לבני בניהם למען שמו".


נתפלל שבעז"ה בזכות אבותינו הקדושים נזכה ונראה במהרה באחדות כל ישראל, בשיבת עם ישראל כולו לארצו, ובהתיישבותו בכל מרחבי ארצנו הקדושים, בפקיחת עיני עם ישראל לדרך התורה ויר"ש. במלוא הופעת השכינה ובבנין ביהמ"ק "ובא לציון גואל" במהרה בימינו אמן.