פרשת וישב - על מה נחלקו יוסף והאחים

shibolimבשבוע שעבר בני חזר מהגן וסיפר שאחד הילדים הרביץ לו, והוא הרביץ לו בחזרה ו....
לכאורה כשמסתכלים בפרשה נראה כאילו יוסף והאחים רבים, לא נעים לומר, כמו ילדים בגן... הם מקנאים בו, הוא מוציא את דיבתם רעם אל אביהם, הם רוצים להרוג אותו, או לפחות לזרוק אותו לבור... האם כך מתנהגים גדולי האומה?

 

מסופר על המגיד מדובנא שכל שבוע היה דורש דרשה על פרשת השבוע, ומאריך בתאור מעשיהם הטובים של הצדיקים ומעשיהם הרעים של הרשעים. וכשהיה מגיע לפרשת "וישב", הוא היה "נתקע". יוסף והאחים רבים?! והוא היה משתתק ולא דורש דרשה בפרשת וישב! מה אפשר להגיד?
אך מובן ש-12 האחים, שהיו בעלי דרגה גבוהה, ממשיכי דרכו של יעקב אבינו, "ראשי שבטי ישראל", לא סתם רבים ביניהם כמו ילדים קטנים. אלא ברור שיש הסבר ועומק, סיבה ומשמעות למעשיהם. ישנם הסברים שונים להסביר את מחלוקת יוסף והאחים. ונביא כמה מהם:

1. תמיד צריך לעלות, להתקדם ולהוסיף בעבודת ה'. אך אסור להתקדם מהר מידי, כי אז נופלים, אלא צריך להתקדם צעד אחר צעד, במתינות, "להסתער בנחת" (כשמסתערים על האויב התרגולת בצבא היא לא סתם לרוץ כמה שיותר מהר, אלא לשים לב מה קורה ימינה ושמאלה, לשמור על יישור קו, אחרת נופלים...).
יוסף הצדיק התקדם בעבודת ה'. האחים חשבו שיוסף קופץ מדרגות כלפי מעלה מעבר למדרגתו. ולכן האחים עשו סנהדרין ודנו את יוסף לחיוב מיתה, כמו זר שאכל תרומה שחייב מיתה. כי אכילת תרומה איננה מתאימה למדרגתו אלא רק למדרגת הכהנים. אך האחים לא ידעו, שיוסף היה באמת במדרגה גבוהה יותר ממה שהם חושבים, מדרגה יותר גבוהה מהם. יש את דרגת האבות, ויש את דרגת הבנים – השבטים, ויוסף היה במדרגה באמצע, בין מדרגת האבות לבין מדרגת השבטים.
(הראי"ה, מאורות הראי"ה לחנוכה, עמ' עח)

2. ההתגלות שעליה מתבססת קדושת ישראל היא מעמד הר סיני. האחים סברו שכבר בימיהם הגיע הזמן להתגלות זו. למה לחכות? הם היו מוכנים לנבואה או רוח הקודש, ולכן חשבו שכבר עכשיו הגיע הזמן להתגלות ה' לאומה. אך יוסף לא סבר כך. יוסף חשב שכיון שההתגלות איננה רק עבור דור אחד, אלא עבור עם ישראל של כל הדורות, לכן ראוי שההתגלות תהיה רק כאשר יש כבר 60 ריבוא מישראל. כשיש 60 ריבוא ההתגלות היא בעצם לא רק לאנשים שנמצאים במעמד, אלא, דרכם, לכל עם ישראל, שבכל הדורות. ולכן סבר שההתגלות צריכה להידחות, ולא להיות בימיהם.
(הראי"ה, מאורות הראי"ה לחנוכה, עמ' עט)

3. יוסף חשד באחיו שהם נושאים עיניהם בבנות הארץ, ולכן בלית ברירה, הוציא דיבתם רעה אל אביהם. אך האחים ידעו שהם נקיים מכך, ולא נשאו עיניהם בבנות הארץ, וכיון שיוסף חשד בהם, בכשרים, הם ממילא חשדו בו שהוא נשא עיניו בבנות הארץ, כי "כל הפוסל במומו פוסל". ולכן הם יצאו נגדו ומכרוהו לעבד... (פרי צדיק, כי תבוא, אות יג)

4. מקובל להסביר, שהאחים האמינו בהסתגרות פנימה. להסתגר ב"חממות", בבית המדרש, להיזהר מיציאה החוצה, בחוץ יש סכנות רוחניות. ולעומת זאת, יוסף האמין ביציאה החוצה, להשפיע על העם, לעסוק בקירוב לבבות, ב"הפצות", ולהשפיע על העולם כולו, להיות "אור לגויים", "המשביר לכל עם הארץ" כפי שאכן יוסף היה בסופו של דבר. ועל פי זה, כאשר יעקב שולח את יוסף אל האחים הוא בעצם אומר ליוסף ולאחים, גם אתם צודקים וגם אתה צודק, צריך גם את זה וגם את זה, צריך הסתגרות פנימית שמחזקת ושאחר כך מאפשרת יציאה החוצה. ואכן, אף שבתחילה האחים לא בדיוק מבינים את המסר... בסופו של דבר המשפחה מתאחדת. יהודה מקים את הישיבה בארץ גושן, מקום להסתגרות, ויוסף הוא "המשביר לכל עם הארץ" אחראי על היציאה החוצה. וכל המשפחה מלוכדת. שתי הדרכים משתלבות, כל אחד במקומו, בעיתו ובזמנו.

5. מעשה אבות סימן לבנים. כפי שכל סיפורי האבות בספר בראשית הם כנגד מעשים עתידיים של עם ישראל (רמב"ן פרשת לך לך ועוד), מחלקות יוסף והאחים היא כנגד התפלגות המלוכה. התפלגות יהודה וישראל.
(מהר"ל, נצח ישראל פרק לד)

ואם נשאל, עכשיו שראינו שיש הסברים למחלוקת יוסף והאחים, זה לא היתה "סתם" מחלוקת, מדוע המגיד מדובנא לא דרש? מדוע הוא השתתק? יש הרבה מה לדרוש!
ענה על כך הרב מרדכי אליהו זצ"ל, באחת מדרשותיו השבועיות: המגיד מדובנא שתק כי מחלוקת זה דבר חמור. שתיקתו מלמדת אותנו עד כמה צריך להזהר ממחלוקת, ולברוח ממחלוקת.
שנזכה בע"ה להתאחדות עץ יוסף ועץ יהודה. "...הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי." (יחזקאל לו, יט, הפטרת פרשת ויגש)