פורים - בין המן מן השמים להמן הרשע

ozney_hamanשמעתי פעם בדיחה שמישהו סיפר בר"ח אדר: "עדיין לא התרגלנו לעובדה שיורד עלינו מן מהשמים (בפרשת בשלח) עדיין, וכבר צריכים לתלות אותו?" – בדיחה זאת מאוד חביבה.
אך האם באמת יש קשר בין המן להַמָן? או בין המן להמן? או שזה סתם חידוד לשון מעניין ומצחיק? במאמר זה אני רוצה לנסות ולענות על שאלה זאת.

 

עמלק ומקריותיו
המן הרשע היה מצאצאי עמלק הרשע שנצטווינו להשמיד, אותו ואת זרעו. את עמלק צריך למחות ויש לנו מצות מחיית עמלק, כי הוא כולו רֶשָע הוא מורד בה', מורד בקיומו ובהנהגתו את העולם. – מבחינת עמלק הכל "מקרה" כמו שמפרשים את הפסוק בפרשת זכור (דברים, כה, יז): "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים".

רש"י במקום: "לשון מקרה" – כלומר עמלק באו להגיד: שלום נעים מאוד! שמי אדון מקרה! הכל מקרה! אין השגחה אין ה'! – הם באים לומר: "הניסים שלכם, בנ"י היו מקרה" - "תראו איך אנו משמידים אתכם"!

מאיפה עמלק הגיעו פתאום? – כמובן ששום דבר לא במקרה, וה' גלגל זאת. וכמו שרש"י אומר על הפס' (שמות יז, ח): "סמך פרשה זו למקרא זה, לומר תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים: (פסוק ז) "היש ה' בקרבנו אם אין", חייכם שהכלב (עמלק) בא ונושך אתכם ואתם צועקים אלי ותדעון היכן אני" – שהרי העמלקים מגיעים מיד אחרי חטא מי מריבה – כאשר העם מבקשים ומתלוננים על מים. בפס' ז' אומר העם: "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְקֹוָק לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְקֹוָק בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן". – ועל זה הם חוטפים! על שמנסים את ה' – כאותו ילד שכביכול לא יודע איפה אביו בעוד שהוא על כתפיו – וכעת הוא יחטוף על ידי נשיכת הכלב, ואותו עמלק הוא הכלב. אז בנ"י חוטפים מכות מעמלק ואח"כ שבים בתשובה ועמ"י מנצחים אותם.

אותו עניין חוזר עם הָמָן, כאשר העם יורדים ו"נהנים מסעודתו של אותו רשע" (מגילה יב.). [ויש אומרים: אוכלים בישולי עכו"ם, נהנים ושמחים ביחד עם אחשורוש על כך שהנבואה של בניית בית המקדש השני כביכול לא התגשמה, וכן חוגגים עם בגדי הכהן הגדול ועם כלי המשכן הקדושים] – עמ"י "אינם רואים" את ה' על כן הם חוטפים מה' דרך המן; ה' מסובב גזירת השמדה דרך המן הרשע. ה' גוזר: "וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם" – המן נלחם בעמ"י וחושב שהוא מקרי כמו כל דבר אחר, ולכן הם "עם אחד מפוזר ומפורד" – כך אומר המן הרשע!
לבסוף, ה' מצילנו מיד גזירתו הרשעה, ומאחורי הקלעים ה' תמיד איתנו ופועל להילחם נגד אותה "מקריות" של עמלק ובניו ימח"ש.

לעומת זאת, הַמָן שירד מן השמים, הוא בדיוק היפך המקריות – הוא הנס! – המן כולו ניסים, ניסים מופלאים היו בו – ואותם ניסים מראים לנו את שליטת הקב"ה המוחלטת, אנטי מקריות.
רק המן מתחיל לרדת מהשמים (שמות יז, ח): וכבר בסמוך עמלק מגיע, העם בכזו מדרגה גבוהה והנפילה כה כואבת והוכו בעמלק. ובמגילה אנו מעין סוגרים מעגל זה בתליית עמלק – שלעמ"י יש אמונה ובטחון מלא בה', ולא רק מתוך ניסים גלויים אלא אפילו מתוך ניסים נסתרים. אנו תולים את המן הרשע שמסמל את המקריות.

הפסק המן
 דבר המציג את הקשר בין הַמָן להַמָן בצורה בהירה הוא שההמנים פסקו מלהתקיים בט"ז בניסן (תרתי משמע).
כמו שכתוב בספר יהושוע: "וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ. וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא" – כלומר בט"ז בניסן פסק המן מלהתקיים.

וכמובן, הָמָן הרשע פסק מלחיות, בט"ז בניסן יום המשתה השני של אסתר .

המן פסק מלרדת לפני כניסת עמ"י לא"י כי הם היו כבר עם רגל אחת בתוך ארץ ישראל. עתה, עוברים מהנהגה ניסית להנהגה טבעית. זאת הנהגה של השגחת ה' בנסתר ולא בגלוי ובניסיות – וזוהי מהות פורים גילוי ה' דרך הטבע, דרך ההסתר.
המן הרשע הוא ההיפך – "הכל מקרה". – אנו צריכים דווקא לאחר הפסקת ירידת המן מן השמים להסתכל איך ה' נמצא בהכל ומסובב הכל.
בנוסף לאלו, לאחר שהַמָן פסק מלרדת עמ"י נכנסו לארץ וכן מעט אחרי סיפור המגילה עלו לארץ עם עזרא (בערך שמונה שנים אחרי).

מידת הבטחון
לפני שפסק המן מלרדת, עמ"י עשו פסח, ועוד לפני כן עשו ברית מילה – אותה ברית מילה למול האויבים מבטאת את הבטחון העצום של עמ"י בה'. – שהרי עמ"י עשו את ברית המילה מול האויבים, מול חומות יריחו. זהו יכול להיות זמן תקיפה מושלם בשביל אנשי יריחו – הדבר דומה להכאת בובות שלא יכולות לזוז.
בכ"ז, עמ"י בוטחים בה' בצורה מושלמת ועושים את הברית.

כך, דבר דומה קורה בפורים שמרדכי מבטא את הבטחון בה'. בטחון של "לא יכרע ולא ישתחוה" – כי הוא בוטח שה' יסובב הכל לטובה. ומתוך הבטחון הגדול ה' בא לנו הרווח וההצלה!

ולפני סיום: פירוש המילה "מן"(האוכל) זה "מן הוא?" – מה זה? = מה זה הדבר הזה? אי אפשר להגדיר אותו! – זה ניסי זה לא טבעי זה - התגלות ה'!
ולעומת זאת, להבדיל המן הרשע! "המן" – מן ה'? = מי ה'? ( בהיפוך אותיות) – מבטא את המקריות והכפירה בה'!

לסיכום: אם כן, הוכחנו שישנו קשר בין שני ההמנים - המן מן השמים והמן הרשע.

פורים שמח, ושנזכה למגר את הרע מקרבנו.