פרשת ויצא - עם לבן גרתי ו'תרי"ג מצוות שמרתי'

tentפנה הודה פנה זיוה
הפסוק הפותח את פרשתינו הוא "ויצא יעקב מבאר שבע". על כך אומרים חז"ל: "מלמד שיציאתו של הצדיק מן העיר עושה רושם". ואכן יציאתו של יעקב אבינו מבאר שבע מקום אבותיו אברהם ויצחק ודאי עשתה רושם גדול על כל יושבי המקום "פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה" הצדיק של הדור הצעיר עזב מי יאיר את דרכנו? מי יודע אם ישוב? ומתי?

 

אך מעיון הן במדרשים והן בהמשך פשט המקראות נראה כי מכאן והלאה ישנה התמקדות דוקא ברושם העמוק והחששות שעושה הניתוק ליעקב אבינו עצמו...

 

 "אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה..."
בתפילתו של יעקב אבינו היוצא לדרך חדשה ניכר החשש מפני הלא נודע , הן בתחום הגשמי ההכרחי -"לחם לאכול ובגד ללבוש" והן בתחום הרוחני – "והיה ה' לי לאלוקים" החשש מפני ירידה בטיב הקשר עם הקב"ה (1).
יעקב אבינו מתפלל על כך ואף נודר נדר, אך נראה שיעקב אבינו אינו מסתפק בתפילה בלבד אלא גם מתכונן באופן מעשי לקראת הבאות (2) ננסה לעמוד על הצעדים אותם עושה יעקב אבינו לקראת היציאה הן על פי פשטי הפסוקים והן על פי המדרשים.

ההכנות בבית מדרשם של שם ועבר
המדרש מחשב את שנותיו של יעקב אבינו ומוצא שבתיאור חיי יעקב חסרות לנו ארבע עשרה שנה, אותם על פי המדרש עשה יעקב בבית המדרש של שם ועבר.
יעקב אבינו שמראשית ימיו היה "יושב האהלים" מגיע למסקנה שלפני הקמת ביתו והיציאה החוצה כדי להמשיך בתיקון העולם על פי דרך אבותיו אברהם ויצחק הוא צריך זמן איכות שבו יטמן בבית המדרש של שם ועבר כמו גרעין הנטמן באדמה וסופח אליו את כל הנדרש לו לפני שהוא מתחיל להצמיח.
לפני שמתחילים להצמיח יש להשתרש ולהשתל בבית ה'. שכן רק מי ש- "שתולים בבית ה'" זוכים ל "בחצרות אלוקינו יפריחו".

ההטמנות בבית המדרש
על טיב הלימוד בשנים אלו ניתן ללמוד מלשון המדרש המדבר על כך שיעקב אבינו "נטמן" כאשר פירושה הפשוט של מילה זו מעיד על ניתוק מוחלט מהחוץ ומשאר עניני החומר.
המדרש מרחיב בעניין ומדבר על כך שבשנים אלו אין כלפיו תביעה גם בעניין מצוות כיבוד אב ואם(3).
כמו כן, על הפסוק האומר "וילן שם בלילה ההוא" אומר המדרש שלילה זה היה הלילה הראשון שבו יעקב אבינו ישן.
מסתבר שגם לדעת המדרש יעקב אבינו חטף תנומה מדי פעם כשהיה הכרח והוא הרגיש שעניו נעצמות אך שינה מסודרת הוא ישן רק כעת בלילה הזה.
הלילות שעבר יעקב אבינו ללא שינה יכולים להעיד כמה חשיבות נתן יעקב אבינו לשנות בניה אלו, בהם היה בבית מדרשם של שם ועבר, עד שהיה כל רגע יקר בעניו.

הצבת יעדים 
חלום יעקב הוא נבואה אך מסתבר שניתן ללמוד ממנו גם על הרהורי לבו של יעקב אבינו שבמציאות מוצב ארצה אך ראשו מגיע השמימה - ושאיפותיו לחבר שמים וארץ.
כאשר יש יעדים ברורים לגבי המשך הדרך "הארון נושא את נושאיו".

בחינת המציאות לאור היעדים ואי כניעה למציאות
לאחר המפגש עם לבן מתברר ליעקב שהוא ברח מן הארי [עשו] ופגעו הדב [לבן].
הוא בוחן את הדברים לאור החזון "אנכי הא-ל בית א-ל" ואז מחליט שהגיע הזמן להמשיך הלאה כיון שבית לבן הוא בית עבדים מבחינה רוחנית וגשמית "ולבן ביקש לעקור את הכל (4)".
הוא יושב עם נשיו ולא נכנע למציאות כאן נסללת הדרך לבריחה הבאה והחזרה לבית אביו דבר שבזכותו אנו זוכים להמשך העניין הרוחני היחודי של עם ישראל.

(1) עיין בדברי רש"י ושאר המפרשים המסבירים כי חלק זה בפסוק הוא המשך התפילה ולא חלק מהנדר.
(2) כך מצאנו שעושה יעקב אבינו גם לקראתהמפגש עם עשיו שם הוא מתכונו לתפילה דורון ומלחמה כשתפילה היא חלק מההכנות לקראת המפגש.
(3) בעניין זה ישנה הרחבה במספר מקומות בעניין היחס בין קיום מצוות ולימוד תורה נציין מקור אחד הגמ' בקדושין מ: ותוס' שם בד"ה תלמוד גדול.
(4) הפסוק אמנם מדבר על השלב של הרדיפה אך מגמת ההתנגדות לרוח היתה קימת עוד לפני כן כפי שניתן לראות במקומות רבים.