פרשת וישלח - מעשה שמעון ולוי בשכם

מאת: איציק בוכריס

קטגוריה: מ. פרשת וישלח

בפרשתנו מסופר על מעשה שמעון ולוי בעיר שכם...

"ויענו בני יעקב... במרמה".
מהי הרמאות בה נהגו האחים?
הרמב"ן מסביר שהמרמה הייתה שבתחילה אמרו להם למול עצמם ואז ביום השלישי בהיותם כואבים יבואו ויחטפו את דינה חזרה הביתה.
אור החיים הקדוש מסביר במרמה –בדרך דיבורם "בחוכמה" כפירוש רש"י. שבתחילה הראו הקפדה – שבדלים מהם מפני שהם ערלים ובכך הסירו מהם את החשד שמא יש בליבם שנאה (ובאמת הייתה בליבם שנאה) ואז אמרו שהם לא יכולים לכרות עמם ברית כאילו הם רוצים אך אין להם אפשרות.

 

שמעון ולוי היו צריכים לכאורה להרוג רק את שכם (ואולי גם את אביו) - בעל העבירה, אך הם הרגו את כל העיר...
מדוע הרגו את כל העיר ולקחו נכסיה?
הרמב"ם מסביר שהרגו את אנשי העיר לפי שהיה להם למחות בשכם ואביו ולא מיחו בהם. והרי בכך עברו על מצוות הדיינים שחויבו בה כל בני נח - שצריכים להושיב דיינים.ובזה התחייבו מיתה לפי שכל הרואה אחד שעובר עבירה ולא דן אותו חייב בסייף.
הרמב"ן חולק על הרמב"ם במצוות הדינים שבשבע המצוות. הוא מבין שעצם המצווה זה רק דינים שישמרו מהמצוות שבין אדם לחברו. וחולק על כך שכולם חייבים להושיב הדיינים וכן מוכח מסנהדרין- שעל מצוות עשה הם לא נהרגין.
לכן הוא מסביר זאת מכיוון שהיו רשעים ודמם חשוב כמים אז רצו שמעון ולוי להורגם. וכך גם מסביר רבינו בחיי את ההיתר לביצוע רצח ההמוני.
אור החיים מסביר שהרגו בבני העיר משום שהם היו חייבים מיתה בעוון גזל דינה, והרי בני נח מחויבים מיתה על מעשי גזל. וגם לקחו את הנכסים שלהם משום חוב דמי בושתה, והרי בושת בת יעקב יקרה
אברבנאל מפרש כמו אור החיים שרצו להרוג רק את שכם אבל בני העיר היו עומדין עליהם כמו כן מסביר היתרם בכך שבני נח מצווים על העריות ועל הגזל ומסביר על פי הרלב"ג "הכזונה...." בני נח לא היו מוזהרים על הזנות מופקרות אבל כן מוזהרים על העריות ומכיוון שלא מיחו בהם עשו אותה כזונה.

יעקב כועס על שמעון ולוי
מדוע כעס יעקב עליהם?
מסביר אור החיים שכשענו בני יעקב את שכם במרמה - יעקב היה שם. והוא אף הסכים למרמה – שבדיבור שבחכמה. ועל פי הרמב"ן הוא הסכים עימהם אף לחטוף את דינה חזרה הביתה בהיותם כואבים - אך לא הסכים שיהרגו את כל בני העיר בשביל זה.

שמעון ולוי חולקים על יעקב אבינו
על מה חלקו שמעון ולוי עם אביהם - יעקב אבינו?
את מחלוקתם אפשר להסביר בכמה כיוונים, על פי המפרשים,
שחלקו האם הברית שעשו שווה משהו או שאינה מחייבת.
או שחלקו האם יש להרוג את כולם או רק את בעלי העבירה.
או שחלקו בזה שגם אם הם אכן צודקים, אסור להרוג כי עכשיו כולם יעלו עליהם.

כמו כן מצינו במדרש רבה על הפסוק "ויבואו אל העיר בטח" בטוחים היו על כוחו של זקן מבואר שהכוונה שיעקב לא רצה שיהרגו את כולם וכיוון שהלכו - אז כבר לא הניח לבניו ליפול, ואז לקח חרבו וקשתו בפתח שכם שנאמר "אשר לקחתי.... בחרבי ובקשתי" רש"י בפרק מ"ח מפרש בחרבי ובקשתי – בתפילתי. הרא"ם מסביר שאי אפשר לפרש חרב ממש וקשת ממש מכיוון שהוא כעס על שמעון ולוי וגם לא יתכן שיוסף יקבל זכותם של שמעון ולוי.
אז כנראה שהרא"ם לא סבר כמו המדרש או שלא ראה אותו ואת הראיה השניה של הרא"ם שלא יתכן שיוסף יקבל זכותם של שמעון ולוי לעניות דעתי אפשר אולי להסביר על פי מה שאמר החפץ חיים בשמירת הלשון שער הזכירה פרק ג' (משם חובת הלבבות) שיתכן וימצא לאנשים זכויות שלא עשו כלל אלא שדברו עליהם לשון הרע אז כמו שאצלנו שקיבל זכות שלהם על שזרקו אותו לבור (ועוד שדרשו "מכה רעהו בסתר" מבואר על לשון הרע).
אור החיים הזכיר אם בכך שיהרגו את כולם יהיה חיתתם על כל הארץ ולא ילחמו כולם כנגדם או שכן ילחמו כמו שיעקב הזכיר במקרא.
מנחת אשר מסביר כמה נקודות שאפשר שיחלקו
· הרדב"ז על הרמב"ם – יעקב סבר שכיוון שנתגיירו על ידי מילתם נפטרו מידי עונשם דגר שנתגייר כקטן שנולד ופטור, ושמעון ולוי סברו שאין גירותם שלמה שלא נתכוונו להתגייר (בדומה לרמב"ן).
· ועוד אולי נחלקו אם יש לאבות לפני מתן תורה דין ישראל או בני נח שיעקב סבר דין ישראל ומי שמל מתגייר והם סברו דין בני נח ואין דין גירות כלל.
ועל פי זאת אפשר להסביר למה כעס כי "הבאישו" מכאן שגייר את לאה ורחל והרי הם כקטן שנולד ולכן יכל להתחתן אתם (שהרי הם 2 אחיות) ואם באמת על פי דעתם שאין דין גירות לפני מתן תורה הוא התחתן באיסור ולכן כולם הבאישו ביעקב וזו הוכחה שלא קיים את כל התורה על פי דעתם .
· חולק על דברי המשך חוכמה שאומר שמכיוון שלא מלו עצמם לשמה עברו על איסור חובל ועל כך מגיע להם מיתה ודוחה דבריו .
 כמובן אולי אפשר להוסיף ולומר שנחלקו אם לנקום. שכבר מצינו בסנהדרין צב. גדולה נקמה שנתנה בין 2 אותיות לדברי עולא שיש 2 הופעיות (הופיע ל 2 הנקמות) ורש"י מסביר 2 נקמות של הקב"ה אחת לטובה – שסילק שכינתו מאו"ה ובא על ישראל וקרי ליה נקמות = גמול, נקמה אחת לפורענות לעובדי כוכבים שנפרע מהם ליום הדין אז אפשר לומר שהרי מצינו כבר נקמת ה' בעכום וידוע שאנשי שכם היו עובדי כוכבים ומזלות ומגלי עריות (כמו שפירש רבינו בחיי) והרמב"ן כבר הזכיר שרצו לנקום.