פרשת וישלח - גיד הנשה

מאת: רה"י הרב ישעיהו מייטליס

קטגוריה: מ. פרשת וישלח

בפרשתנו מובא איסור גיד הנשה - "על –כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך, עד היום הזה" (בראשית לב, לג). מחמת ציווי זה אסור לאכול את גיד הנשה, כאשר פרטי האיסור מובאים בפרק השביעי במסכת חולין.

 

להלכה נאמר ש"צריך לחטט אחריהם" (שו"ע יו"ד סי' סה סע' ח) - היות וקשה מאוד להבחין בו, צריכה להיות מומחיות מיוחדת של ה"מנקר" שתפקידו ומומחיותו למצוא ולהוציא את הגיד, החבוי בחלק האחורי של הבהמה או החיה (כמו-כן, "המנקר" חותך את החֵלֵק האסור גם הוא באכילה). התורה נותנת טעם לאיסור זה ואומרת: "כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה (בראשית שם), אך צריך להבין מדוע האיסור קיים "עד היום הזה"?

אחד הלקחים הנלמדים מאיסור זה הוא הצורך החיוני לדאוג לביטחונו האישי של כל יהודי ויהודי. כי הרי הפגיעה ביעקב התרחשה כאשר עבר את מעבר יבוק ונשאר לבדו, "ויוותר יעקב לבדו, ויאבק איש עימו עד עלות השחר" (בראשית לב, כה).

ונשאלת השאלה, ובניו היכן היו? הרי היו לו באותה עת עשרה בנים בוגרים (יוסף זה עתה נולד, ובנימין עדיין לא נולד). אותם בנים היו גיבורים, אשר שנים מתוכם, שמעון ולוי, היו מסוגלים להחריב את שכם.

ומדוע הם לא עוזרים ושומרים על אביהם? לכן באה המצווה של איסור "גיד הנשה" "עד היום הזה" להזהירנו לבל נשאיר יהודי בלי שמירה ובלי אבטחה, ובמיוחד בזמנים ובמקומות מסוכנים, כדי שלא יחזור על עצמו האסון שקרה ליעקב אבינו "ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עימו".

ישנה מצוה נוספת בה אנו רואים את חשיבות הענין. במצות הכנסת אורחים אנו מוצאים את המילה: אש"ל המפרטת את המצוה. ר"ת של המילה הזאת הם: אכילה שתיה ליווי. חשיבות הליווי של האורח היא בכך שאם אנשים הרוצים לפגוע בו, רואים שיש לו דואג והוא מלווה אותו – הרי לא יפגעו בו. לאומת אורח שלא מלווים אותו ואז הוא נחשב ל"טרף קל" ובטחונו האישי עלול להיפגע. כך שענין הדאגה לביטחון של כל אחד היא חשובה מאוד.