פרשת וישב - ממחלוקת בין כוחות לאחדותם

מאת: הרב יעקב סלקמון

קטגוריה: מ. פרשת וישב

א. יוסף ואחיו.

בפרשת השבוע שלנו מתואר המאבק בין יוסף לאחיו מאבק שגרם למכירת יוסף ננסה להתחקות על המסרים שבסיפור זה תוך הליכה בדרכם של חז"ל שהסיקו מסיפור זה מסקנות איך לא להתנהג וזו לשון הגמ': "ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (גמ' שבת דף י:).

ב. שניהם צודקים.

כאשר חז"ל מתחקים על המאבק הם מניחים שלא מדובר כאן בריב של ילדים אלא בריב בין אנשים המיצגים דרך רוחנית המניחים שיש הצדקה למעשיהם עד כדי כך שהם מצרפים את השכינה כעשירי לחרם על מי שיגלה את המכירה ליעקב (עיין רש"י לפרק לז פסוק לג) מתוך הבנה שביוסף קיים דין רודף.
ויוסף מצידו חושב שאחיו עוברים עבירות חמורות ויש להוקיעם על כך.
[המדרש מציין כי חשדו היה מוטעה: "אמר לו הקב"ה אתה אמרת חשודים בניך על אבר מן החי חייך אפילו בשעת הקלקלה אינם אלא שוחטים ואוכלים וישחטו שעיר עזים" (בראשית רבה פרשה פד ד"ה ז יוסף בן) ]

ג. ניהול המאבק בדרכים שונות.

יוסף מנהל את מאבקו על ידי "הבאת דיבתם" אל אביהם. [תוך דחיית איסור לשון הרע] האחים מצידם מחרימים את יוסף ובשלב מאוחר יותר מוכנים גם להרגו או למכרו לעבד [תוך דחיה של הלא תרצח והלא תגנוב (גונב נפשות) המצויים בעשרת הדברות].

ד. העמקת הקרע.

הקרע שהחל בכתונת הפסים שגרמה לקנאה בין הצדדים הולך ומתעצם על ידי מעשיו של יוסף הכתוב מציין שני שלבי התקדמות:
1. "ולא יכלו דברו לשלום...".
לאחר שיוסף מספר את דיבתם לאביהם האחים לא היו מסוגלים לדבר איתו לשלום דבר שיצר התחלה של ניתוק.
2. "ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו..."
הניתוק והשנאה גברו לאחר שיוסף מספר את חלומותיו לאחיו חלומות המביעים עליונות רוחנית (חלום הכוכבים) וגשמית (חלום האלומות) עליהם [ע"פ דברי הרמש"צ נרי-ה זצ"ל המובאים בשמו בספרו של אביו "פרדס פתחיה על התורה (יתכן כי בסיפור חלומותיו יש ליוסף מגמה הפוכה של השכנת שלום ואכמ"ל)].

ה. ניסיונות האיחוי של יעקב.

באופן הפוך למגמת הקרע בביתו מנסה יעקב לאחות את הקרע וזאת בשתי דרכים :
1. ויגער בו אביו.
הנסיון הראשון של יעקב הוא למזער את הקנאה שנוצרה בין האחים ליוסף לאחר שראו את אהבתו היתרה של יעקב אליו דבר שהתבטא בכתונת הפסים [אותה הם מסירים ממנו לפני מכירתו כסמל לירידתו מגדולתו לאחר ההתבדחות על חלומותיו].
יעקב אבינו עושה זאת על ידי גערה ביוסף המספר את חלומותיו הנשמעים באזני האחים כהתנשאות, תוך ניסיון לערער את אמינותם של חלומות אלו כנבואה ["אש ר-חל מתה" (ועיין רש"י לפסוק זה)] על מנת לגרום לאחים שלא לחשוש מפניו.
2. לך וראה את שלום אחיך.
צעד נוסף בנסיון השכנת השלום בין האחים הוא שליחת יוסף לראות בשלום אחיו. בניגוד לאחים ש"לא יכלו דברו לשלום" שולח יעקב את בנו יוסף לראות "את שלום אחיך" וזאת למרות הסכנה הצפויה ליוסף באזור שכם משונאי משפחת יעקב - שהשמידו את העיר שכם.
אך יעקב אבינו הבין שהסכנה של עם ישראל איננה מאויבים חיצוניים אלא דווקא ממהלכים פנימיים של שנאה בעם ישראל.
וכך אכן היה בסופו של דבר יוסף שצלח בשלום את התעיה בשכם נמכר על ידי אחיו לישמעאלים.

ו. הפקת הלקח של ראובן.

היחיד שנרתע מהמאבק הוא ראובן שכבר נכוה בעבר מעניין התחרות בין הכוחות השונים בבית יעקב.
ראובן שטעה בהוצאת מיטתו של יעקב מאוהל בלהה בשל החשש לכבודה של אמו לאה נרתע כעת מחזרה על מעשה דומה.
גם ראובן עשה את מעשהו מתוך דאגה אמתית לאמו דאגה שאת ראשיתה אנו מוצאים בהבאת הדודאים שמצא ללאה מתוך ניסיון לסייע בשיפור מעמדה כאשת יעקב בתחרות מול רחל.
אך התוצאות שהמעשה הניב שלא העלו את אמו בדרגה אלא רק ציערו את אביו יעקב גרמו לו להבין שבמאבק הזה יש רק מפסידים.
לא לחינם חז"ל מתארים את ראובן כמי שעושה תשובה על מעשה זה תוך כדי מכירת יוסף מהשלכתו לבור עד שובו אל הבור הריק , שכן מלבד הקושי שיש בפסוקים בהפתעתו של ראובן העומד מול הבור הריק זמן קצר לאחר מכירתו על ידי האחים לישמעאלים , [על קושי זה ניתן לענות באופנים נוספים עיין למשל רש"י בהסברו הראשון או רשב"ם הטוען שהאחים לא מכרו את יוסף] ניסיונו להציל את יוסף מוכיח שהוא הפנים את טעותו.

ז. צערו של יעקב.

יעקב אבינו ממאן להתנחם על אבדן בנו ולפי המדרש המובא ברש"י חוסר השלמות בביתו של יעקב אינה רק איבוד בן אלא משמעותית הרבה יותר : "אבל שאולה - כפשוטו לשון קבר הוא, באבלי אקבר, ולא אתנחם כל ימי. ומדרשו גיהנם, סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה אם לא ימות אחד מבני בחיי מובטח אני שאיני רואה גיהנם" (רש"י בראשית לז / לה)

ח. גם יצחק בוכה.

על המילים "ויבך אותו אביו" מביא רש"י את מדרש חז"ל המדבר על כך שמלבד יעקב הבוכה על יוסף גם יצחק בוכה על צערו של יעקב.
נראה שחז"ל באו להרחיב את מעגל הנפגעים לא רק לבית יעקב פנימה אלא אף לשאר החפים בטובתם במקרה שלפנינו יצחק אבינו.

ט. הסתלקות השכינה.

מתוך אותו צער שנפל על יעקב אבינו השכינה מסתלקת ממנו. וכתוצאה מכך מביתו מלבד מספר נצנוצי רוח הקדש אין השראת שכינה קבועה בישראל.

י. כולם מפסידים.

1. וירד יהודה מאת אחיו.
מיד לאחר מעשה המכירה מתאר המדרש את ירידתו של יהודה שנתן את העצה למכרו. וזו לשון רש"י ע"פ המדרש: "ויהי בעת ההוא - למה נסמכה פרשה זו לכאן, והפסיק בפרשתו של יוסף, ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם, אמרו אתה אמרת למכרו, אלו אמרת להשיבו היינו שומעים לך" (רש"י בראשית לח:א )
2. סבלו של יוסף.
בשל דיבתו של יוסף על האחים הם מוכרים אותו למצרים ועל פי המדרש הובא ברש"י עולה שיוסף נענש על כל אחת מהדיבות שהוציא: "את דבתם רעה - כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות. ובשלשתן לקה. על אבר מן החי (לעיל פסוק לא) וישחטו שעיר עזים במכירתו, ולא אכלוהו חי. ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, (תהלים קה יז) לעבד נמכר יוסף. ועל העריות שספר עליהם, (להלן לט ז) ותשא אשת אדוניו וגו'" (רש"י בראשית לז/ד)
3. ענשם של שמעון ולוי.
לשמעון ולוי אמנם לא היה מעמד להפסיד אך גם הם באים על ענשם בהפרדה שנעשית הביניהם במצרים על ידי יוסף ושמעון נשאר במאסר כל זמן שיש אוכל בבית יעקב המסרב לשלוח את בנימין.

יא. הפקת הלקח המאוחרת של השבטים.

כאשר האחים יוצאים ממאסר של שלשה ימים מהכלא במצרים הם מבינים שזה עונש על מכירת יוסף ואלו דבריהם: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת: וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ" (בראשית מב/ כא - כב)
בשלב זה יוסף בוכה פעם ראשונה כתגובה להכרה בחטא בהמשך בראותו את בנימין הוא בוכה שוב וכאשר הוא רואה את מסירות הנפש של יהודה הוא בוכה ואינו יכול להמשיך ומתגלה לאחיו.

יב. פיוס גדול היה באותה שעה.

מסירות הנפש של יהודה על בנימין גילתה שהאחים הפנימו את הצורך באחדות ומתוך כך שב השלום לבית יעקב וכך מתאר המדרש את רגע ההשלמה: "אמר ר' חייא בר בא כל הדברים שאת קורא שדבר יהודה ליוסף בפני אחיו עד שאת מגיע ולא יכל יוסף להתאפק (בראשית מה א) היה בהם פיוס ליוסף ופיוס לאחיו ופיוס לבינימן, פיוס ליוסף, ראו היאך נותן נפשו על בניה שלרחל, פיוס לאחיו, אמ' ראו היאך הוא נותן נפשו על אחיו, פיוס לבינימן, אמ' לו כשם שנתתי נפשי על אחיך כך אני נותן נפשי עליך" (בראשית רבה פרשה צג ד"ה כי כמוך)

יג. ותחי רוח יעקב אביהם.

הפיוס בין האחים המביא שוב לשלמות שהייתה לפני הקלקול ביחס בין החלקים השונים בביתו של יעקב.
והשמחה בידיעה ש"רב עוד יוסף חי" מחזירה את השראת השכינה על יעקב אבינו כפי שנאמר "ותחי רוח יעקב אביהם".
יתכן כי לשלמות זו מרמז המדרש הטוען שיעקב אבינו אינו מנשק ליוסף בהגעתו למצרים כיון שהוא קרא קריאת שמע באותה שעה יעקב מבין את משמעותה הרוחנית של האחדות בין בניו ומבחינתו האיחוד עם יוסף אינו רק מפגש עם בן אובד אלא מפגש שמשמעותו שלמות המובילה ל"שמע ישראל..."

יד. שיתוף הפעולה במצרים.

יוסף שולח לאביו עגלות לקחתו והוא מבטיח לדאוג לצד החומרי של בית יעקב: "אנכי אכלכל אתכם" אך יעקב אינו מסתפק בדאגה לחומר ועוד לפני הגעתו שולח את יהודה גושנה להקים בית תלמוד. (ע"פ רש"י)
בשלב זה מקדמי הגלות במצרים הם יהודה ויוסף שניהם אמורים לפעול יחד לקליטה נכונה של עם ישראל במצרים לקראת הגלות.
מכאן נמצאנו למדים שכבר במצרים החלו השבטים שהיו בעימות לשתף פעולה יהודה שיזם את מכירת יוסף הכיר במעמדו הגשמי של יוסף "המשביר" ויוסף שנמכר ביוזמתו של יהודה הכיר במעמדו הרוחני הייחודי של יהודה.

טו. אחרית הימים - האחדות הבונה.

על מנת למנוע אי הבנות מסוג זה יעקב אבינו קורא לבניו לפני מותו במעמד זה הוא דואג לשמירה על אחדות העם וזאת בשתי דרכים.
1. הוקעת המפרידים.
יעקב דואג להוקיע את גורמי הפירוד בביתו הראשון הוא ראובן [שעשה תשובה בינתיים] הננזף על מעשהו ואינו מקבל ברכה: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז: פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה" (בראשית מט / ג-ד)
כך גם שמעון ולוי: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם:בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר (ע"פ רש"י הכוונה ליוסף – "בכור שורו"): אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (שם ה-ז)
2. חלוקת תפקידים.
יעקב אבינו מחלק לשאר בניו תפקידים יחודיים לכל אחד בהתאם לתכונותיו, תפקידים אלו יהיו לתועלת לכלל ישראל בהגיעם לארץ נציין מספר דוגמאות יהודה מקבל את המלוכה בפסוק "לא יסור שבט מיהודה" בנימין מקבל את מקום המקדש "ובין כתיפיו שכן" ישכר מקבל את תפקיד נושא עול התורה "יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים" וכן שאר השבטים. 

 

טז. יש מקום ותפקיד לכולם.

במצב זה קל מאוד להחליף את הקנאה והדיבה בשיתוף פעולה מתוך הנחה שהצלחתו של האחד היא הצלחת הכלל.
המעניין הוא שדווקא הבנים המוקעים שלא בורכו מתברכים גם הם אך רק מברכת הכלל. יעקב אבינו יוצר מצב שבו דווקא ברכתם של גורמי הפירוד בביתו תלויה באחדות דבר שיגרום גם להם לפעול למענה.
וזו לשון רש"י בשם המדרש בעניין זה: " וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם - והלא יש מהם שלא ברכם אלא קינטרן. אלא כך פירושו וזאת אשר דבר להם אביהם מה שנאמר בענין. יכול שלא ברך לראובן שמעון ולוי, תלמוד לומר ויברך אותם, כולם במשמע: איש אשר כברכתו - ברכה העתידה לבא על כל אחד ואחד: ברך אותם - לא היה לו לומר אלא איש אשר כברכתו ברך אותו, מה תלמוד לומר ברך אותם, לפי שנתן ליהודה גבורתו של אריה, ולבנימין חטיפתו של זאב, ולנפתלי קלותו של איל, יכול שלא כללן בכל הברכות, תלמוד לומר ברך אותם" (רש"י בראשית מט:כח)

יז. חנוכה.

אחד המסרים של חנוכה החג המסמל את מלחמת האור של היהדות בחושך של יון הוא מסר האחדות מסר זה מצוי דווקא בשיר הילדים באנו חושך לגרש [המזכיר במקצת את דרשות חז"ל בעניין המסר שיש במחצית השקל] "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן" כך מגיעים לניצחון האור, בעיניים תמימות של ילד.