פרשת שלח לך - התיקון לחטא המרגלים

meraglimבשני חטאים חמורים מאוד, נכשלו ישראל, בצאתם ממצרים ושניהם ממשיכים להשפיע על חיינו עד היום הזה. האחד הוא חטא העגל והשני חטא המרגלים.

 

בעניין חטא העגל לימדנו ר' יצחק: "אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון, שנאמר (שמות ל"ב) וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם". (גמ' סנהדרין קב.) אמנם לדעת ר' חנינא (שם) "לאחר עשרים וארבעה דורות נגבה פסוק זה" ופסק העונש לדורות. 

בעניין חטא המרגלים, לעומת זה, אין מחלוקת וברור שיש לחטא  זה השלכה לדורות וכך נאמר במדרש: "וכאב אנוש זה הפורענות ששלחתה ירושה לדורות שבכו בליל ט' באב ואמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם לפני אני אקבע לכם בכיה לדורות ומן אותה שעה נגזרה על בית המקדש שתתחרב כדי שיגלו ישראל לבין האומות שנאמר (תהלים קו) וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות נשיאות יד כנגד נשיאות קול" (במדבר רבה פרשה טז)

כאשר אנו ניגשים לברר מה היה מרכז החטא בכל אחד מהחטאים, נראה שבחטא העגל ישנו מרכז אחד של עבודה זרה ברמה מסוימת [שיתוף או ע"ז של ממש]  ועל פי המדרש גם גילוי עריות ["ויקומו לצחק"] ושפיכות דמים [של חור].
לעומת זה בחטא המרגלים נראה שקיימים שני מרכזים של חטא האחד חוסר אהבה לארץ והוצאת דיבתה.
והשני חוסר אמונה ביכולותיו של ה' ואי שמיעה לצוויו.
וכך מתוארים הדברים בתהילים: " וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ: וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'" (תהלים קו/ כד)
גם בפרשתנו נראה שכך הדבר וזו לשון הפסוקים: "כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי: אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָלמְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ"  (במדבר יד/ כב-ג) וביחס לבניהם נאמר ו"וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ".

נראה שהטענה כלפי המרגלים אינה על התיאור של בני הענק והקושי הצבאי שצפוי בכיבוש הארץ והראיה לכך היא שמשה רבנו משתמש בדבריהם בספר דברים ומודה בנכונותם אך מסקנתו הפוכה: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם: עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי ה' אֱ-הֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לָךְ" (דברים ט/א-ג). הטענה נגד המרגלים היא על שני ענינים אלו האחד "וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ" דבר שבאו לידי ביטוי בהגדרת הארץ כ- "ארץ אוכלת יושביה" וכנגדם טוענים כלב ויהושע: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד". וכן במסקנתם הצבאית "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" ולעמתם טוען כלב: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ".
בדומה לחטא העגל שהתיקון לחטא נעשה בסמוך לו בבניית המשכן. [ללא קשר לשאלה האם הצווי להקים משכן קדם לחטא או לשאלה האם המשכן הוא לכתחילה או מענה לצורך, ברור שבבניית המשכן עם ישראל יוצר תשובת משקל נגד למעשה העגל (דבר זה מובלט בשמות לה/כב שנראה כתיקון עודף לשמות לב/ ב-ג ואכמ"ל)].

ניתן להוכיח שגם התיקון לשני חטאים אלו של עם ישראל בא בהמשך הפרשה בשתי מצוות האחת מצות הציצית והשניה מצות נסכים [וחלה] [מצוה שנתקלנו בה כבר].

ניתן לראות את הקשר בין החטא למצוות אלו בלשונות בהם משתמשת התורה בשתי מצוות אלו.
בחטא המרגלים ששבו מ"לתור" נאמר "ונהי בעיננו כחגבים" ו"אחינו המסו את לבבנו" וכאשר נענשו נאמר: "וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר" (במדבר יד, לג).
ומטרת הציצית היא: "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְקֹוָק וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (במדבר טו, לט).
הקשר לפרשת נסכים ברור בפתיחתה "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם" (במדבר טו/ב) (ועיין בדברי ראב"ע הטוען גם הוא לקשר של תיקון אך באופן אחר).

מצוות אלו של התורה באו לחדד לשעה ולדורות שני ענינים מרכזיים:
האחד חידוד הראיה האמונית – "התכלת" [עיין ברש"י וברמב"ן בעניין סמליותו של הצבע].
מצות ציצית באה למהול את ההסתכלות הרגילה "הלבנה" על מהלכים שעוברים עלינו וליצוק לתוכה תוכן אמוני פעיל שיש בכוחו להשפיע על ניתוח העניין ועל אופן הפעולה.
השני הפנמה של עניין יחודה של ארץ ישראל מצות הנסכים באה לחנך לכך שארץ ישראל איננה מקלט בטוח לעם ישראל אלא מקום להשראת שכינה וקדושה כאשר פירות הארץ נוטלים חלק פעיל בכל קרבן. [דבר זה מתקשר למחלוקת בשאלה אם קרבו נסכים במדבר או לא ואכמ"ל]

מסר נוסף בעניין חטא המרגלים מתחדד בספר דברים והוא בעניין האחריות שמוטלת על החוטא ללא קשר לשאלה מי הסיתו לכך.
בספר דברים מתוארת תמונה שונה של החטא ומרכז הכובד עובר מהמרגלים לעם, מעשה המרגלים מתואר כביצוע מושלם של השליחות "וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-הֵינוּ נֹתֵן לָנוּ" (דברים א, כה) [ככל הנראה הפסוק הנ"ל כולל גם את דברי כלב ויהושע כדברי המרגלים]
לעומת זה הדברים הבעיתיים שבדברי המרגלים אינם מופיעים כחטא של המרגלים אלא תוך כדי ציטוט של הדברים הבעיתיים של העם הטוען "אחינו המסו את לבבנו..." העם חוטא בכך שהוא מקשיב לניתוח הדברים של המרגלים.

לקראת הכניסה לארץ חשוב למשה רבנו להדגיש את האחריות המוטלת על כל יחיד ויחיד לבחון את דרכו וללכת בדרך הנכונה ולא אחרי העדר.