פרשת ויחי - ספר בראשית ערש קיומנו

sefer_bereshitשבת "ויחי", פרידה נוספת מספר בראשית, ספר כה חשוב ואהוב שכה קשה להיפרד ממנו. ספור הבריאה, השהות בגן עדן, פרשת נח, האבות וקורותיהם, השבטים וגלגוליהם עד האיחוד המחודש של עם ישראל. ומעשה אבות סימן לבנים. ומאידך מהדהדת שאלת ר' יצחק "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם שהיא מצווה ראשונה שנצטוו ישראל ..."
ותשובתו שספר זה נכתב כדי לספק לנו תשובה לאומות העולם שלא יאמרו ליסטים אתם וכו' נראית לכאורה לא מספקת ולא מקיפה את כל הספר ובודאי שאינה עולה בקנה אחד עם תחושותינו לגבי ספר זה.

 
ומעבר לכך הרי אין אלו סתם תחושות. ר' יוחנן קורא לספר בראשית ספר הישר [גמ' ע"ז כה.] ע"ש אבותינו שהיו ישרים- "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו". כלומר שהספר הוגדר ע"פ האבות ומעשיהם, ללמדנו את מרכזיותם של סיפורי האבות בבראשית, עובדה שר' יצחק מתעלם ממנה בדבריו המובאים ברש"י הראשון עה"ת.

ר' אברהם אחי הגר"א מביא בספרו "מעלות התורה" מימרא בשם הגר"א שלא יתכן שלא יכנסו תחת גדר המצות רק תרי"ג מצוות ולא יותר, שאם כן מ"בראשית" ועד "בא", אין בהם רק שלש מצוות, וכן יש גם הרבה פרשיות שבתורה, שאין בהם שום מצוה, וזהו דבר שאין מתקבל על הדעת, אלא באמת כל דבור ודבור שבתורה, שיצא מפי הגבורה, היא מצוה בפני עצמה.

למשל, בנושא של תלמוד תורה מביא שם אחי הגר"א שיש לפחות שבעה ציוויים : א) אם בחקתי תלכו כו' (ויקרא כו א), ופרש רש"י: "שתהיו עמלים בתורה".
ב) ושננתם לבניך. ג) ודברת בם. ד) בשבתך בביתך. ה) ובלכתך בדרך. ו) ובשכבך. ז) ובקומך (דברים ו ז). הרי ז' מצות. וזאת ללא הציוויים בספר משנה תורה [שם הוא מזכיר שבעה עשר ציוויים נוספים בענין.]

ומשמעותם של דברים שהתורה על כל פסוקיה היא ספר מצוות ענק שיש בו הדרכות והוראות ,פרטים וכללים,דגשים, מוטיבים חוזרים, והרבה יסודות רוחניים וחינוכיים.
ומבחינה זו ספר בראשית הוא ספר חינוך והדרכה מונומנטאלי שניתן ללמוד בו יסודות באמונה,מסירות נפש, אהבת ה',שאיפה לשלמות, יחודו של עם ישראל, היאחזות בארץ ישראל, ערך המשפחה, יחס לזולת ועוד כהנה וכהנה ערכים רבים ומגוונים.
זהו האופן שעלינו להסתכל על סיפורו של אליעזר עבד אברהם,למשל, שעליו אמרו חז"ל "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים", שכולו ספוג באמונה ובמסירות, ועוזר לנו לחדד את ההבנה לגבי יחודה של משפחת אברהם שממנה נחצב עמנו.

ואם כך הם פני הדברים יש לחזור שוב ולהבין את דבריו של ר' יצחק על כך שהתורה הייתה צריכה להתחיל מפרשת בא שזו "המצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל".
וניתן להשיב כאן כמה תשובות:
אמנם ציוויים פרטיים יש אף בספר בראשית אך במצווה זו מתחיל מהלך כללי של עם ישראל היוצא ממצרים לקראת הגשמת יעודו- חיים על פי התורה בארץ הקודש.
השל"ה הקדוש אמר: "ושורש הכל להיותנו עבדי ה', אשר תכלית הבריאה של אדם היתה לעבדה ולשמרה ולעשות משמרת והכל למען שמו. ועל השימור הזה באתה האזהרה במצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל." [מסכת פסחים לה,עניין מצה עשירה]. הוי אומר מצוה זו הפותחת את הציווי על הפסח וחג המצות,עוסקת בתכלית קיומם של ישראל בעולם-עבודת ה' ושמירת המצוות ודקדוקיהם.

בכל אופן הצד השוה בשתי תשובות אלו היא העובדה שזוהי מצוה שעוסקת ביסוד קיומו ותכליתו של עם ישראל בעולם. לפי זה יתכן שטענת ר' יצחק היא שהתורה היא בראש ובראשונה ספר שמגדיר את יעודו ותפקידו של עם ישראל בעולם, ורק ברובד שני התורה היא ספר ציווי והדרכה לפרט. לכן היתה אמורה התורה להתחיל מ"החדש הזה לכם". כיון שכך ההצדקה לספר בראשית בפרספקטיבה הנ"ל היא רק מצד "שלא יאמרו אומות העולם ליסטים אתם...".

אך אין בכך כדי לערער את חשיבותו ונחיצותו של ספר בראשית. כל ערעורו של ר' יצחק הוא על הפתיח. האם תחילת התורה צריכה להיות סיפור הבריאה או אולי הציווי בפרשת בא. עניין זה מזכיר את פתיחת ספרו של ר' יהודה הלוי "הכוזרי" שאף הוא בחר להתחיל מיציאת מצרים ומתן תורה ולא מבריאת העולם, כי שם אירעו האותות והמופתים שהם בסיס לאמונתנו,ושם ניתנה התורה שמחייבת אותנו לדורות.
אמנם, יתכן שמהדברים הנ"ל עלולה להיווצר תפיסה שספר בראשית אין לו אמירה במהלך הכללי של עם ישראל אלא דווקא במישור הפרטי. תפיסה זו אינה נכונה כלל וכלל. אמנם ניתן להסתכל על ספר בראשית בממד חינוכי גרידא, אך דומני שלא נטעה לאמת אם נגדיר את ספר בראשית כספר אשר שורש המהלכים כלליים לדורות טמון בו. הן בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים".
הן בבחינת מהלך הוצרותו של עם ישראל ודחיית ישמעאל ושאר בני פלגש אברהם. ומאוחר יותר דחיית עשו.
והן מבחינת בניית שנים עשר שבטי ישראל. עד ברכותיו של יעקב שבהן ניתן למצוא את המבנה העתידי של עם ישראל בבחינת הבכורה והמלכות "יהודה אתה יודוך אחיך..." , "בכור שורו הדר לו..." [ביוסף] וכן הלאה.
כמו כן בדברי חז"ל אנו רואים התייחסויות רבות אשר מעבירים את מרכז הכובד של הכתוב הרבה מעבר לזמן ולמקום. למשל: "ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך ובנימין בכה על צואריו" שמסבירים חז"ל שהבכי היה על המקדשות שעתידים ליפול בחלקיהם.
תחילת פרשת ויגש שם מובא נאומו של יהודה המתחנן על אביו בפני יוסף ואילו חז"ל בראייתם הנוקבת דרשו "כי הנה המלכים נועדו.." שמסתתר שם למעשה עימות בין שני המלכים לעתיד לבוא.
ומה לנו מבואר יותר ממדרש חז"ל שמתאר שבעת שיעקב, ראובן, יהודה ויוסף היו שקועים בשקם ותעניתם הקב"ה היה בורא אורו של משיח.

אפשר להביא דוגמאות אין ספור מפשטי המקראות וממדרשי חז"ל, אך העקרון הוא ברור. לפי תפיסה זו ספר בראשית הוא ערש הווצרו של עם ישראל בכל המישורים, ולכן שומה עלינו ללומדו ולעיין בו בכיוון כזה,מתוך תפיסה רוחנית וחינוכית העוסקת הן בפרט והן בכלל.ולוואי שנזכה ותתקיים בנו השאיפה "מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי".