פרשת בהעלותך - מעשה המנורה

מאת: טוביה גנוט

קטגוריה: מ. פרשת בהעלותך

תגיות: המנורה, בהעלותך, פרשת המנורה

בפרשת בהעלותך מסופר על מעשה המנורה. הפרשנים התייחסו לשאלת סמיכות פרשיות קרבנות הנשיאים שבסוף פרשת נשא, לעשיית המנורה בפרשת בהעלותך.
רש"י כותב ע"פ המדרש: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות"

 

הרמב"ן מקשה על פירושו של רש"י: "ולא נתברר לי למה נחמו בהדלקת הנרות, ולא נחמו בקטורת בקר וערב ששבחו בו הכתוב ישימו קטורה באפך, ובכל הקרבנות, ובמנחת חביתין, ובעבודת יום הכפורים שאינה כשרה אלא בו, ונכנס לפני ולפנים, ושהוא קדוש ה' עומד בהיכלו לשרתו ולברך בשמו, ושבטו כלו משרתי אלהינו. ועוד מה טעם לחלישות הדעת הזו, והלא קרבנו גדול משל נשיאים, שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המלואים. ואם תאמר שהיו חובה ונצטוה בהם, וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמוהם לחנכת המזבח, גם הדלקת הנרות שנחמו בה חובה ונצטוה עליה". 
ותירץ הרמב"ן: "אבל ענין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו:
ובלשון הזה מצאתיה במגלת סתרים לרבינו נסים שהזכיר האגדה הזו ואמר, ראיתי במדרש כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו', אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנכת המזבח עכ"ל:

וראיתי עוד בילמדנו (תנחומא בהעלותך ה) וכן במדרש רבה (טו ו), אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרן אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו - וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו. וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנכת הנשיאים נוהגת לעולם, דרשו סמוכין לחנכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרן שלא נמנה עמהם".

השפת אמת כותב בדרשותיו לחנוכה, שהמעלה של נרות חנוכה, שהם מאירים לנו את חשכת הגלות, וז"ל: "מצוות נר חנוכה קצת נחמה בגלות שהיא זכר למנורת המקדש, כי היא מצווה בדבר שהיה אז עבודה... והיינו שאהרן פעל להיות רמז למצוות המנורה גם בגלות בנר חנוכה".

העולה מדברי השפת אמת שאהרון פעל פעולה רוחנית בחלישות דעתו זו, ובה הוא תיקן המשכת הקדושה לתוך חשכת הגלות. בניגוד לכל קרבנות הנשיאים, שהם מעם ישראל לקב"ה ולמשכן, במעשה המנורה יש "תנועה" לשני הכיוונים, גם מעם ישראל לקב"ה, אבל גם חזרה לעמ"י – אור.
המשמעות הרוחנית של המנורה היא החכמה, ולייתר דיוק חכמת התורה, לכן "הרוצה להחכים – ידרים" שכן "מנורה בדרום". מנורת המשכן היא כנגד תורה שבכתב, ששניהם הובאו ע"י משה רבנו. לעומתה, נרות חנוכה הם נגד תורה שבע"פ, שנוצרה בגלות, ועלתה על הכתב וסודרה בתקופת הגלות כדי להאיר לעמ"י את חשכת הגלות.

המנורה מסמלת את לימוד התורה שלנו, את ההשפעה שיש לאור התורה על עמ"י. שכן שורש התורה, מסומל בארון הברית, שם נמצאות לוחות הברית. אור התורה, הוא הנגיעה שיש לנו בתורה, ובלימוד התורה.