פרשת בהעלותך - קו התפר שבין מצריים לארץ ישראל

middle_east"...והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר; זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים; ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו... ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את השליו הממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה; הבשר עודנו בין שינהם טרם יכרת ואף ד' חרה בעם..."

 
מה קורה לעם ישראל? היכן הדור שלקח בגבורה את ה'שה לבית אבות'  בשביל פסח מצריים?! היכן הדור שקפץ לים סוף?! היכן הדור שראה מה שלא זכה לראות יחזקאל בן בוזי?!  היכן הדור שאמר שירה על הים?! היכן הדור שהצהיר 'נעשה ונשמע'?! האם זהו אותו הדור שחז"ל כינו בשם 'דור דעה'?!

הרב קוק אומר במאמר לפסח (מאמרי הראי"ה ע"מ 164) שעבודת העבד היא אמנם עבודה שפלה, אך לא תמיד חייו הם מרים. לעיתים עבד יכול להגיע לרמה נמוכה כל כך של שפלות ולהצהיר 'אהבתי את אדוני את אישתי ואת בני לא אצא לחופשי'. העבדות חלחלה כל כך לנפשו עד שהוא כבר לא מרגיש את ההשפלה שבעבדות. העבדות טמועה בתוך תוכו עד שהוא מגיע לנקודה נמוכה בה העבדות היא כבר עונג בשבילו.

לא כן עם ישראל. עם ישראל חש במלוא העוצמה את השפלות ואת המרירות של העבדות במצריים. הזוהר של החירות לא יכול היה להיות כבוי בקרבנו ולכן חיי העבדות היו לנו מרים. "מרור על שום מה? על שום שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים" .

אם עם ישראל חש את המרירות של העבדות וחושיו ושכלו הישר לא כהו, אם עם ישראל יודע וזוכר טוב מאוד שבמצריים היו עוד דברים מלבד 'קישואים ואבטיחים' אלא גם רצח, עינוי והשפלה אז למה הוא כל כך מתגעגע למצריים? אם העבדות היא איננה חלק מאישיותנו אז איך אפשר לרצות לחזור חזרה?

עם ישראל אכן לא היה עבד במובן הנפשי של המילה בהיותו במצריים. אך עם ישראל לא הפנים עדיין את היותו בן חורין ואמנם יצא מכלל עבד אך לכלל בן חורין עדיין לא הגיע. להיות בן חורין אין משמעותו אך ורק שאין מי ששולט בך ומחליט על סדר יומך ומהלך חייך אלא להיות בן חורין משמעותו להיות עצמאי. ועצמאות אמיתית נובעת רק מעצמיות. רק מי שנאמן לאני העצמי שלו הוא זה שזוכה לתואר בן חורין. רק אדם כזה זוכה לעסוק בתורה באמת. "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" ואולי אפשר להבין את האמירה הזו של חז"ל גם מהכיוון השני. אין לך מי שעוסק באמת בתורה שאיננו בן חורין. אדם שעוסק באמת בתורה הוא האדם שמצליח להיות נאמן לעצמו, לעצמיותו.  

עם ישראל יוצא מעבדות מצרים, אך עדיין נמצא בקו התפר שבין העבדות והחירות, שבין מצרים וארץ ישראל. מכלל ארור (של העבד) יצא אך לא הגיע עדיין לכלל ברוך. והשלב של השהיה במדבר הוא השלב המסוכן ביותר. עם ישראל נמצא בתוך תהליך גיבוש אופיו כעם. זהו שלב מסוכן שבו אפשר להכשל, לא להפנים את המושג 'עצמאות' שמשמעותו היא עצמיות ולא להפנים את היותם בני חורין. עדיין אפשרי לסגת חזרה למצרים (מלשון מיצר) של מצרים. 'ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה'. צריך דרך ארוכה כדי ללמד את העם מהי עצמיות וכדי להרחיק אותם כמה שאפשר מתרבות עבדות היצר המצרית.

ואולי גם בפסוק האחרון שהזכרנו מפרשת בשלח טמון גם המסר לדורנו. ארץ פלישתים כידוע היא עזה. בעזה העם עלול לראות מלחמה ולשוב מצרימה. לשוב למצרי העבדות, אל הנפש העבדותית. וממנה אנו צריכים להשתחרר. טעינו. חלמנו על שלום ושקט, 'חלמנו על איש תחת גפנו תחת תאנתו' ובדרכנו בארץ פלישתים ראינו מלחמה ושבנו מצרימה.

אנו צריכים להשתחרר מהעבדות. אנו חייבים להסביר לדורנו ש'נתנה ראש ונשובה מצרימה' זוהי גזרת מוות לעמינו. כולנו זוכרים מה עשו לנו המצרים, כולנו זוכרים גם לאן הובילה אותנו העבדות הנפשית שבגרמניה לפני כ – 150 שנה. כולנו חייבים ללמוד שכשאנו מתרחקים מעצמיותנו אנו מתרחקים גם מעצמאותנו.

ויהי רצון שנפנים את המסר החשוב הזה ובעז"ה עם ישראל יקום ויחיה.