פרשת שלח לך - חטא המרגלים - העיניים רואות את מה שה

מאת: רועי כהן

קטגוריה: מ. פרשת שלח לך

נדמה, כי מאז הסכמי אוסלו האומללים, מלפני יותר מ-13 שנה, תפשה פרשת שלח מקום מאוד מרכזי במאבק למען שלמותה של ארץ ישראל . דרשות רבות נאמרו סביבה, חלקן בניסיון להבין את המניעים להדרדרות מוסרית של כפיות טובה איומה, בחטא של "וימאסו בארץ חמדה" (תהילים ק"ו).

 

ננסה לגעת בעניין תוך השוואה לסיומה של פרשת שלח. הפרשה נחתמת בפרשית מצוות ציצית הנאמרת מידי יום פעמיים, ובה נאמר הציווי לשים פתיל תכלת, בכדי לזכור שלא נתור אחר ליבנו ועינינו. בהקשר זה שגורים בפינו דברי רש"י :

"העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות:"

דהיינו: שרשרת סירסור – תיווך – העבירה הוא: עיינים-לב-גוף. דבר זה גם מתחבר מאוד לעולמנו החוויתי, בתחום המאבק על קדושת העיניים, כאשר מי שחווה והתמודד מכיר את חשיבות המאמץ לשמור על  העיניים, כסכר החזק ביותר כנגד החטא.

אולם יש לשאול על הסבר זה: הרי התורה לא ציוותה "ולא תתורו אחרי עיניכם ואחרי לבבכם", שאז אכן הייתי אומר שהעיינים מייבאות לגוף את הפיתויים, אלא נאמר ההיפך: "ולא תתורו אחרי  לבבכם ואחרי עיניכם" – הלב קודם לעיינים בשרשת החטא! הכיצד? הרי התחושה היא שהכל פועל בכיוון ההפוך, כנ"ל!

אלא, הפסוק מלמדנו שאין העיניים רואות אלא מה שהכין אותם הלב לקבל.

נדגים: ישנה חידת ילדים מפורסמת (ומעצבנת...) : "רכבת נכנסת לתחנה ומעלה 20 נוסעים, בתחנה אח"כ ירדו 15 אנשים, בתחנה אח"כ עלו עוד 7, אח"כ ירדו 5 ועלו 2. כמה תחנות היו לרכבת?". שאלה כזו תופסת את הנשאל בלתי מוכן: הוא ציפה שהשאלה תהיה: "כמה נוסעים נותרו על הרכבת?", הלב לא היה מוכן לשאלה הכל כך פשוטה "כמה תחנות עברה הרכבת?". הלב יוצר את המודעות, ומסנן את מה שרואות העיניים. שמתם לב להבדל בין מה שגבר ומה שאשה זוכרים מאירועים?...

לאור זה נאמר: העיניים רואות את מה שהלב חומד!

את התשתית הזו לחטא המרגלים מגלים לנו חז"ל בדרשתם:

"וילכו ויבאו אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מקיש הליכה לביאה מה ביאה בעצה רעה אף הליכה בעצה רעה" (סוטה, לה, א). כל כוונתם היתה לרע! הם הלכו מתוך רצון לחפש את דיבתה של הארץ. מעתה, כל מה שיראו יפורש אצלם כדבר שלילי. לשאלת הסיבה מדוע רצו לחפש את דיבת הארץ ישנן תשובות רבות: או משום גאוותם שלא רצו לאבד את נשיאותם בארץ, או משום שנהנו מהחיים הרוחניים במדבר, המנותקים מעבודה חומרית בארץ, ואכמ"ל.

נשים לב! התורה מעידה עליהם שגם הם לא היו מודעים לאותו שורש חטא פנימי! "כולם אנשים – באותה שעה כשרים היו". אם כן – איך הליכתן היתה בעצה רעה? צריך לומר ששורשו של חטאם היה מונח באחת מפינות הלב, באופן עדין ובלתי מורגש, אולם ריגול הארץ חשף אצלם את אותה נקודה פנימית שהיתה זקוקה לתיקון.

כנ"ל לתקופתנו: מה עובר לך בלב כאשר אתה מדבר על ארץ ישראל: המקלט הלילי? התעשיה המשגשגת? הנופים היפים? כל זה עלול שלא לעמוד ביום פקודה במאבקים הארוכים והמתישים לבירור זכות אחיזתנו וחיבורנו לארץ (יעויין בספר בניהו למרן הבא"ח, על דברי רשב"י "שלוש מתנות טובות וכו' ארץ ישראל וכו'" במסכת ברכות בפרק א'). רק אם נשים בליבנו את עניינה של הארץ כ"ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה", ארץ נבחרת מצד מעלתה, ארץ שהיא הכרם היחיד בו יגדל כרם בית ישראל בצורה בריאה, "יעקוב חבל נחלתו", רק אז בעזרת ה' נקבל את הכוחות להתמודד עם כל רוח סערה שעלולה לבוא חלילה ולנסות להרחיקנו שוב מעל אדמתנו.