פרשת קרח - שכנים משפיעים

ohalim"ויקח קרח", מפרש רש"י: לקח את עצמו לצד אחר להיות נחלק... על הכהונה. ובמדרש: "וע"י אליצפן בן אחי אביו שנעשה נשיא על משפחתו. אמר קורח: ארבעה אחים היו אחי אבא, ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל. עמרם הבכור זכה אהרן בנו לגדולה ומשה למלכות. מי ראוי ליטול את השניה? לא ה[שבט] השני? ... אני בנו של יצהר הייתי ראוי להיות נשיא על המשפחות, והוא עשה בנו של עוזיאל [ה]קטן של אחי אבא גדול עלי! הריני חולק עליו ומבטל כל מה שנעשה על ידי, לכך ויקח קורח" (במדבר רבה יח, ב; תנחומא א, רש"י).

 

ומה לבני ראובן, דתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת, למחלוקתם עם משה? ע"פ המדרש דתן ואבירם היו שונאי משה מקדמת דנא: "ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים" (שמות ב, יג) – אלו דתן ואבירם (שמות רבה א, לד). "וישמע פרעה... ויבקש להרוג את משה" (שם טו) – שעמדו דתן ואבירם והלשינו עליו (שמות רבה א, לו). "ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים, כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (שמות ד, יט) – אלו דתן ואבירם, ומשום שירדו מנכסיהם נקראים מתים, שהעני חשוב כמת (נדרים דף סד:). "ויותירו אנשים ממנו עד בוקר וירם תולעים ויבאש ויקצוף עליהם משה" (שמות טז, כ) – "אלו מחוסרי אמנה שהיו בהם. ומי הם? אמר רשב"ל אלו דתן ואבירם שנאמר..." (שמות רבה כה, יד). הם הם שאמרו ניתנה ראש ונשובה מצרימה (חטא המרגלים, במדבר יד, ד), הם הם שהמרו על ים סוף (שמות רבה א, לד).
ע"פ המדרש לא היו צריכים דתן ואבירם לתוספת מניע לחלוק על משה. ועל דרך הפשט נחלקו אב"ע ורש"י: לרבי אברהם המניע למחלוקתם "בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף. ואולי חשדוהו [שעשה כך] בעבור יהושע משרתו". ולרש"י, משום שכנותם במחנה ישראל: קהת בדרום וראובן בדרום, דברי הסתה של קרח נקלטו בשבט השכן. 

ומאתים וחמישים נשיאי העדה, אנשי השם, ובתוכם שנים עשר הנשיאים שהקריבו בחנוכת המזבח (גזירה שווה קריאי מועד, וכתיב בבמדבר פרק א, טו: "אלה קריאי העדה נשיאי המטות". ע"פ רבינו בחיי, ותנחומא ב'), מה להם ולצרה זו?

רבי אברהם לשיטתו: בעבור שהיו בכורים והיו מקריבים העולות. וכשראו כי הדיחם משה ומינה במקומם את בני לוי כעסו, ורבינו שלמה לשיטתו, שמשכן בדברים ע"י שהיו רובן משבט ראובן הקרובים לקהת (מדרש).

יש לדעת כי הקשרים "החברתיים" בין השבטים במחנה ישראל, לא רק גרמו לחיזוק מפלגת המתקוממים של קורח (ע"פ רש"י לעיל) אלא השפיעו על מאורעות שונים במשך השנים:
כאשר מחליט שבט גד להישאר בעבר הירדן מצטרפים אליו בני ראובן שכניהם במחנה דרום, שלכן "ויבואו בני גד ובני ראובן" – גד קדמו לראובן הבכור שהם פתחו תחילה ולחצו יותר (נצי"ב ומדרשים שם).

"ויצא גורל בני דן מהם, ויעלו בני דן, וילחמו עם לשם וילכדו אותה, ויכו אותה לפי חרב, וירשו אותה וישבו בה ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם" (יהושע יט, מז). יש מפרשים כי גורלם היה בשני המקומות, באיזור גוש דן וגם באיזור קיבוץ דן של היום (רש"י ורד"ק ע"פ הספרי), ויש אומרים כי לשם לא היתה מהארץ המתחלקת, ובשביל שנחלתם קטנה היתה והם רבים עלו לסוף התחום ולכדוה (רד"ק ואברבנאל). ועוד יש לומר כי לא הצליחו לכבוש כל נחלתם מפני פלישתים, והעדיפו להלחם ב"עם שוקט ובוטח" (שופטים יח, כז) ולא בעם מלחמה כפלישתים (ולכן הדגש בפסוקים כז-כח שם, דהוא תוכחה נסתרת).

אם נחלתם היא זו, ניחא. אך אם אין זו נחלתם מה ראו להצפין כל כך? התשובה מופיעה בסדר התנועה במדבר. מחנה דן (בצפון) כלל את שבטי אשר ונפתלי, אותם שבטים שנחלתם בצפון (אשר ממרכז הגללי מערבה, ונפתלי מזרחה). דן העדיף לחיות בין מכריו ורעיו מקדמת דנא. יש לזכור כי לרש"י והמדרש מאורעות פסל מיכה, כיבוש דן ופלגש בגבעה היו אחרי מות יהושע, כארבעים שנה לאחר כניסתם לארץ, אך לרד"ק ולאברבנאל מדובר בתקופה שאחרי שמשון ולפני עלי, לאחר מאות בשנים מתקופת המדבר, ובכל זאת נשארו קשרי השכנות של אז.

על פי זה נבין מדוע שבטי יהודה ויוסף הטוענים לכתר, השבטים שיש בינהם מתיחות גלויה וסמויה לאורך התנ"ך ישבו במחנה ישראל במקומות מנוגדים (בני רחל במערב ויהודה במזרח), למנוע מחלוקת יתירה.

מכל מקום לקח גדול ורב גם לנו, בצבא ובאזרחות: שכנים משפיעים! בבית, באוהל, בחדר ובמארב. ננצל האפשרות ונזהר להשפיע טובה על זולתנו, ולא להפך עלינו.