פרשת קרח - מצות שמירת המקדש

מאת: עדיאל כנרתי

קטגוריה: מ. פרשת קרח

 

לאחר חרדתם של ישראל "כל הקרב אל משכן ה' ימות האם תמנו לגוע" (יז, כח). אומר הקב"ה לכהנים "ושמרו את משמרת אוהל מועד לכל עבודת האוהל וזר לא יקרב אליכם" (יח, א-ד).

 

 

מכאן כותב הרמב"ם בספר המצוות (מצוה שפח): "שציוונו לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד לכבדו ולרוממו ולגדלו". א"כ עניין השמירה הינו גדולה - כבוד ורוממות למקדש ולא שמירה מפני זר ואויב. וכך כתוב במכילתא: "גדולה למקדש שיש עליו שומרים. אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרים לפלטרין שאין עליו שומרין".

חשיבות נתינת כבוד למקדש היא לתת מוראו אל לב בני אדם ובבואנו שם לבקש תחינה וסליחה מאת אדון הכל יתרככו הלבבות אל התשובה במהרה" (ספר החינוך מצוה שפח). אלא שאם זה עניינה של המצוה הרי היה צריך לקבוע שמצוה זו זמנה תמיד - יום ולילה ואכן כך כותב הרא"ש במסכת תמיד: "ושם כבוד המקדש שלא יסיחו דעתם ממנו לא ביום ולא בלילה" (וכעין מה שמצינו בתפילין האסורים בהיסח הדעת, אלא שתפילין - ברמת הפרט, ובמקדש - ברמת הכלל. והשמירה מהיסח הדעת נעשית באמצעות שליחי כללי ישראל - הכהנים והלוים). וא"כ מדוע הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פ"ח ה"ב) מדגיש שהשמירה היא רק בלילה? הרי לפלטרין של מלך יש שומרים גם ביום? כך שואל המנחת חינוך.

 

ונראה לתרץ: לרמב"ם סיבת השמירה במקדש היא שיהיה לו כבוד, שלא יהיה ריק מבני אדם, דין "בחפצא" של המקדש. ולכן ביום שהמקדש כולו אומר כבוד בעבודה הרוחשת מהבוקר עד השקיעה א"צ שמירה.

 

אך הרא"ש סובר שזה דין ב"גברא" - שלא יסיחו בני ישראל את דעתם מהמקדש לכן יש צורך להפקיד אנשים שזה כל תפקידם - לשמור ולא להסיח דעת. והעובד שבני אדם מצוים וגם עובדים במשך היום אין בה די, יש לייחד לזה אנשים שכל עסוקים בכך.

 

אמנם כל הסיבה למצווה שכותב הרמב"ם וצריכה עיון. הרי מפורש בתורה שטעם השמירה - למנוע מזרים מלהכנס למשכן. שהרי המצוה באה כמענה לתלונת העם: "כל הקרב אל משכן ה' ימות", ונאמר שם: "וזר לא יקרב אליכם"? ואכן הגר"א (במסכת תמיד) כותב שהטעם שנאמר בתורה הוא סיבה לשמירה ביום אך אינו מסביר את חובת השמירה בלילה, שכן בלילה שערי המקדש נעולים, ולכן כותב הרמב"ם סיבה אחת - כבוד המקדש. ובאמת הרמב"ם בספרו מורה נבוכים (חלק ג', סימן מה) מזכיר 2 הטעמים: "לכבד אותו לפארו, ושלא יהרסו הסכלים והטמאים אליו וכל מי שלא רחץ גופו". וא"כ שני סיבות למצוה זו: שמירה מזרים וכבוד המקדש. ויש לשאול, מדוע הרמב"ם בספר המצוות וספר החינוך לא הזכירו טעם השמירה מפני זרים? נראה מהרמב"ם שהשמירה לבל יכנס זר וטמא היא סעיף מהעניין הכללי של גדולה וכבוד. וכן משמע במורה נבוכים: "ומכלל הדברים המביאים להגדיל המקדש ולפארו עד שיגיע לנו יראה ממנו - שלא יבוא לא שיכור ולא טמא". נמצא שהזהירות מהכנסת אנשים שאינם ראויים למקדש היא מכלל המעלה והכבוד. וזהו תכלית שמירת המקדש - כבוד המקדש יהי רצון שבזכות ההתעסקות בענייני המקדש יתקרב בנינו ושמחתו במהרה בימינו אמן.