חודש אלול - בין אלול לאדר

מאת: ראש הישיבה הרב משה אדלר

קטגוריה: מ. ימים נוראים, ראש השנה ויום כיפור

 

"קבע הקב"ה שתי ישיבות לישראל שיהיו הוגין בתורה יומם ולילה ומתקבצין שתי פעמים בשנה באדר ובאלול מכל המקומות, ונושאין ונותנין במלחמתה של תורה עד שמעמידין דבר על בוריו והלכה לאמתה, ומביאין ראיה מן המקרא ומן המשנה ומן התלמוד ... ואותן ב' ישיבות לא ראו שבי ולא שמד ולא שלל ולא שלט בהן לא יון ולא אדום "[1], ובאותם חודשים נכתב התלמוד הקדוש בהסכמת כל האמוראים [2]. ובתוספות [3] כותב: "וראיתי בספר העתים שחבר הרב רבי יהודה בר ברזילי ששמע שהיה עמוד של אש [4] יורד מן השמים עליהם בכלה דאלול ובכלהדאדר".

בחודשים אלו נברא העולם לשיטות השונות: "תני בשם רבי אליעזר בכ"ה באלול נברא העולם" [5] . אמנם ידועה מחלוקת התנאים במסכת ראש השנה[6] : "תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם ... רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם" אך כוונתם לעניין בריאת האדם [7]. יום ראשון לבריאת העולם היה בכ"ה באלול לשיטת רבי אליעזר וכ"ה באדר לרבי יהושע.  

 

משה רבינו שנולד באדר - עיבורו באלול [8].

מראש חודש אלול ארבעים יום עד יום הכיפורים - יום מתן הלוחות השניים, ומראש חודש אדר ארבעים יום עד שבת הגדול [9] הדומה ליום הכיפורים [10].

האם יש דבר מה המייחד חודשים אלו ? האם יש קשר בין אלול ואדר הנמצאים נגדיים זה לזה [11] בגלגל השנה ?

 

אנו רגילים לראות בחודשים אלו כפרוזדור לטרקלין : אלול (סליחות) כהכנה לימים הנוראים שבתשרי ואדר כחודש מכין (קריאת ארבעת הפרשיות[12]) לניסן. ואולם בהעמקה בספרי החסידות והנסתר נגלה כי חודשים אלו אינם רק חודשי הכנה אלא בעלי סגולה ומהות בפני עצמם.

בעל מגלה עמוקות [13] מסביר כי בחודשים אלו השכינה ומלאכי השרת מתגלים יותר ומשום כך ישראל עסקו (ירחי כלה) ועוסקים בתורה[14] דווקא בחודשים אלו - ללא קשר לחודשים שאחריהם. לכן משה רבינו עמוד התורה שהורידה לארץ קשור לסגולת שני החודשים הללו (כנ"ל), ואף התפלל לפני מותו שלא תתבטל תורה בשני חודשים אלו משני הישיבות שבבבל: "ואתחנן אל יהוה בעת ההוא לאמר .. אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה " [15]- " את גדלך זה חדש אדר, ידך החזקה חדש אלול " [16].

גם ע"פ הנסתר, בחודשים אלו שכנגד גד (אלול) ונפתלי (אדר) שפע ברכה מיוחד יורד לעולם [17]. ע"פ האר"י באלול יבא אליהו משבט גד ויגלה כל התורה שבע"פ שאפשר לגלות בעולה"ז [18] ויש בו סגולה לתקן רוב כעס[19]ומעשים [20] - שכנגדם גד . ובאדר שכנגד נפתלי - סגולת השחוק [21] יכולת חיבור בין ישראל לישראל [22], וג"כ סגולה לתורה שבע"פ [23]. נשים לב כי חודשים אלו נגדיים בחלק מסגולותיהם: אלול כנגד הכעס ואדר כנגד השחוק [24], ומאידך דומים בסגולת התורה שבהם.

הרב יהודה אריה ליב אלתר (בעל ה"שפת אמת") אדמו"ר דגור [25] מסביר כי אלול ואדר מהמכנה המשותף להם: "באחד באדר משמיעין על השקלים. למה באדר ? ויראה שהוא זמן תשובה כמו אלול סוף השנה. כי גם בניסן ר"ה. ובאדר תשובה מאהבה. לכך מרבין בשמחה שנתעורר רצון ונדיבות בכל איש מישראל. שזה ענין השקלים לעורר נדיבות ישראל כי בוודאי אין רצון ה' במחצית השקל. רק בהתעוררות רצון פנימי שבין ישראל לאביהם שבשמים" [26], " התעוררות השקלים באדר שהוא כמו אלול שנתקן לתשובה מאימת הדין, כן אדר מתוך האהבה[27] .

ל"שפת אמת" חודשים אלו חודשי הכנה הם אך יש בחודשים אלו סגולה עצמית לתשובה מיראה (אלול) ומאהבה (אדר).

 

בתורת המוסר למדנו כי ישנם שני מבטים על האדם:

מחד "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" ומאידך "ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו" [28].

מחד אדם מלשון אֲדמה ומאידך מלשון אֱדמה לעליון.

מחד האדם הוא הנברא האחרון - שלא תזוח דעתו עליו [29]  ומאידך בשבילו נברא העולם [30].

"נר יהוה נשמת אדם חפש כל חדרי בטן"[31]: י"א [32] כמה גדולה שחיתות האדם שזקוק ל"נר ה' " כדי להאיר חשכו וי"א[33] כמה גדלות יש באדם שניתנה לו נשמה שהיא "נר ה' ".

שתי הגישות אמת ואין סתירה כלל ביניהם: יש שמצבו של האדם מחייבו להתבונן בגדלות האדם ויש זמנים שחייב לראות את פחיתותו. אין כאן "שיטות" במוסר אלא דרכי עבודה שונות ומשלימות [34].

אדר הוא מלשון אדיר - חזק וגדול - "ראש חודש אדר לשון חוזק כמו אדיר במרום ה' כי אדר כמו אלול עת רצון לתשובה, באלול קודם ראש השנה בבחי' יראה ואדר קודם ניסן שגם כן ראש השנה זמן תשובה מתוך אהבה ושמחה ונדיבות להש"י ובעל תשובה בחילא סגי, לכן נקרא בלשון חוזק" [35].מאידך אלול מלשון אליל - שהוראתו אַין - כניעת הנפש [36]באלול יש לאדם להתבונן בשפלותו ולחזור בתשובה מתוך יראתו, באדר יש להתבונן בגדלותו - ולשוב בתשובה מתוך אהבה לבוראו.

על פי דברים אלו נבין מדוע בהיסטוריה של חודשים אלו מצאנו בהם היפוך ממידת הדין למידת הרחמים : "והחודש אשר נהפך [אדר] ... כמו כן אלול - הארבעים יום שנהפכו מכעס לרצון בקבלת לוחות אחרונים, וכן אדר הי' קבלת התורה ברצון ונדיבות כמו שכתוב הדר קבלוהו בימי אחשורוש " [37]. כשהאדם מתהפך ושב - גם מידת הדין הופכת לרחמים [38].

 



[1]תנחומא נח ג. וכן במקומות רבים כגון בבא מציעא דף פו ע"א "אמר רב כהנא: אישתעי לי רב חמא בר ברתיה דחסא: רבה בר נחמני אגב שמדא נח נפשיה. אכלו ביה קורצא בי מלכא, אמרו: איכא חד גברא ביהודאי דקא מבטל תריסר אלפי גברי מישראל ירחא בקייטא וירחא בסתוא מכרגא דמלכא". וכן בספר יוחסין לראב"ד - מאמר שני - אות אל"ף :פי' הערוך בערך הדר פי' ר"ח ז"ל קבלה בידינו כשמתעסקין בכל שנה ב' חדשים שהם אלול ואדר שהם חדשי הכלה משלימין כל שנה ועוד חוזרין כמבתחילה.

יתכן כי זהו פירוש דברי רבא: " אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו, ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי, כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא [ברכות לה ע"ב. ובילקוט שמעוני (תורה תתסג, תהלים תרטו) הגרסה: "ביומי ניסן וביומי תשרי לא תיתו לבי מדרשא" ]. לאחר שהיו באלול ובאדר בבית המדרש - עתה לכו לפרנסתכם.

[2] ספר שם הגדולים - חלק גדולים - מערכת א אות ריט: "ומענין לענין אמרתי אעלה אשר השבתי למשכיל אחד שאול שאל האיש לנו, דהרי התלמוד הקדוש נעשה ונגמר מרבבות אלפי רבנן אשר בכל דור ודור מימות רבי ועד רב אשי אשר היו לומדים פמליות פמליות, ועד אחרון בימי רב אשי אוספו אספה ממעונות אריות כלהו רבנן. והיה ביום כלו"ת כלה דאדר וכלה דאלול היו לומדים מסכת אחת בכל כלה באספה גדולה וזמן קהלה לכל היא, ... ואז הי' נכתב התלמוד הקדוש על יד על יד בהסכמת כל האמוראים אלפי רבבה..."

[3] תוספות ד"ה תרי זימני בשתא ,ברכות דף יז ע"ב.

[4] הביטוי עמוד של אש מופיע במקומות נוספים במדרשים: "כי נח נפשיה (דרבי יהודה בר אילעאי) איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא; וגמירי, דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא" (כתובות דף יז ע"א), "יהודה בריה דר' חייא חתניה דר' ינאי הוה, אזיל ויתיב בבי רב, וכל בי שמשי הוה אתי לביתיה, וכי הוה אתי הוה קא חזי קמיה (דרבי ינאי ) עמודא דנורא" (כתובות דף סב ע"ב), כי נח נפשיה (דרבי יהושע בן לוי) אפסיק ליה עמודא דנורא בין דידיה לעלמא, וגמירי, דלא מפסיק עמודא דנורא אלא לחד בדרא או לתרין בדרא" (כתובות דף עז ע"ב) ועוד. המהר"ל בחידושי אגדות בכתובות מסביר כי עמודא דנורא זו השכינה ו "מורה כי הוא נבדל מן בני אדם לגמרי" . יעויין בספר שושן סודות - אות תצא:" סוד עמודא דנורא...לפי שהצדיק ההוא משתדל להדביק צי"ע הרומז לברית עם בת זוגה שהיא המלכות ...לכן היתה מקדמת לפניו עמודא דנורא הרומזת למדת העטרה".

[5] ויקרא רבה (וילנא) פרשה כט א : "תני בשם ר"א בכ"ה באלול נברא העולם ואתיא דרב כההיא דתני ר"א דתנינן בתקיעתא דרב זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא", וכן בדברים רבה (ליברמן) פרשת דברים יג : " א"ר אלעזר בכ"ה באלול נברא העולם, נמצא אדם הראשון נברא בר"ה שבא ביום הששי" , ובפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא מו - תוספתא "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון זה היום תחלת מעשיך ר"ה בתחילת מעשיך, בכ"ה באלול ברא את העולם, יום ראשון ליצירה בראשון עולה למניין כ"ה באלול ". וכן הוא בפרקי דרבי אליעזר פרק ז: "בשמנה ועשרים באלול נבראו חמה ולבנה" כלומר יום הרביעי לבריאה היה בכ"ח באלול ויום הראשון בכ"ה לשיטתו של הכותב - רבי אליעזר..

[6] ראש השנה י ע"ב - יא ע"א

[7] מהרש"א שם : "בתשרי נברא העולם כו'. יצא לנו מאלו דברים כי לכך נקבע ראש השנה באחד בתשרי לפי שהעולם נברא בו דהיינו האדם ובו בא האדם לדין על שחטא ושב אדם הראשון והקב"ה ברחמים שברא העולם מחל לו וע"כ בו ביום נבראו אבות אברהם ויעקב ע"ש מדת חסד ורחמים והוא סימן לבניהם לבא עמהם ברחמים בדין ביום הזה "

[8] ע"פ רש"י (שמות פרק ב, ג): "ולא יכלה עוד הצפינו - שמנו לה המצריים מיום שהחזירה, והיא ילדתו לששה חדשים ויום אחד, שהיולדת לשבעה יולדת למקוטעין, והם בדקו אחריה לסוף תשעה" וכמובן אלול ששה חדשים לפני אדר.

אמנם בתלמוד הבבלי מפורש שנולד משה בן תשעה חדשים (סוטה יב ע"א): "ותצפנהו שלשה ירחים - דלא מנו מצרים אלא משעה דאהדרה (עמרם ליוכבד), והיא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא", אך מסביר הרא"ם (המזרחי בשמות) כי "בתוספות סוטה בשלהי פרק קמא תרצו שבספר האגדה של דברי הימים כתוב כדברי רש"י וחולק על תלמוד שלנו... ושמא יש לומר, מפני שהאגדה ההיא יותר קרובה לפשוטו של מקרא".

[9] ספר התודעה שבת הגדול: "כתוב ב'ספר הפרדס' המיוחס לרש"י ז"ל, וזו לשונו:'שבת שלפני הפסח נהגו העם לקרותו 'שבת הגדול' ואינם יודעים למה, שהרי אינו גדול מכל שבתות השנה, אלא, לפי שניסן שבו יצאו ממצרים - חמשי בשבת היה, כדאמרינן בסדר עולם (פ"ה), ומקחו של פסח בעשור לחֹדש היה, בשבת שלפני הפסח; אמרו ישראל: הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ (שמות ח), אמר להם הקדוש ברוך הוא: עתה תראו הפלא אשר אעשה לכם. הלכו ולקחו איש איש את פסחו להיות להם למשמרת עד ארבעה עשר יום. כשראו כן המצרים, היו רוצים לקום ולנקום מהם, והיו מעיהן מחותכין, ובאש נדעכין, ונידונין ביסורים ובחליים רעים, ולא הזיקו לישראל. ועל שם שנעשו בו נסים לישראל וכו' נקרא שבת שלפני הפסח 'שבת הגדול'. מפי ר' אברהם נוחו עדן"

[10] זוהר כרך ב (שמות) פרשת בא (לט ע"ב): "דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה וגו' בעשור אמאי בעשור, אמר רבי אבא בזמנא דאנהיר יובלא לסיהרא דכתיב ביובלא בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא, ויקחו להם איש שה לבית אבות אמאי בגין דבזמנא דא אצטריך למיגד ליה דהא תנינן במלתא דא אתבר כתרא (חדא) תתאה (ע' ב') דמתאחדין ביה כל שאר כתרין תתאין ועל דא פריש משה ואמר משכו וקחו לכם צאן".

[11] אדר החודש השישי מתשרי , אלול השישי מניסן. אם נציב החודשים בגלגל השנה נגלה כי כמו שתשרי וניסן נגדיים זה לזה כך גם אדר ואלול.

[12] קורין פרשת שקלים להודיע שיביאו שקליהם באדר, כדי שיקריבו בא' בניסן מתרומה חדשה, ופרה אדומה להזהיר ישראל לטהר עצמם כדי שיעשו פסחיהם בטהרה ופרשת החדש - ששם פרשת הפסח.

[13] הרב נתן נטע בן שלמה שפירא. 1585 - 1633. מחכמי פולין ומגדולי המקובלים. רב, ראש ישיבה ומחבר. התפרסם כאיש קדוש, ומסופר עליו שבשעה שערך "תיקון חצות" זכה לגילוי אליהו. מלבד תלמוד ופוסקים, עסק בצעירותו במדעים שונים כגון, פילוסופיה, אסטרונומיה ודקדוק. אולם בעיקר עסק בחכמת הקבלה. כתב בין השאר את "חידושי אנשי שם" על הרי"ף . מתלמידיו נמנה הש"ך. מצאצאיו ר' יהונתן אייבשיץ מפראג, האדמו"ר פנחס שפירא מקוריץ, רבי מאיר מלובלין מייסד ישיבת חכמי לובלין.

[14] ספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן קפו : "לפי שבשני חדשים אלו [אלול ואדר] הם סוד גם צפור מצאה בית (תהלים פ"ד [פד ד] ), ואיתא בזוהר פרשת בלק (זוהר ח"ג קצ"ו ע"ב) שכן בראש חודש אלול איתמר (שמואל ב' יא א) ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלכים קרי, וכתיב מלאכים באל"ף. והכוונה שהיא זמן תשובת השנה, שצריך לעשות תשובה קודם שיתחיל ראש השנה, והוא זמן צאת המלאכים למעלה והממונים להכריז על ענייני התשובה, ולכן הוא גם כן עת צאת המלכים למטה, שהם ישראל לשמוע דברי תורה מאן מלכי רבנן (זוהר ח"א ט' ע"ב), וכן גם כן באדר, מאחר שמתנוצצים האותיות והמלאכים למעלה, מתכנסים גם כן ישראל למטה באותו פרק לשמוע דברי תורה. והנה בזמן המקדש הוצרכו להשמיע באותו פרק על השקלים שהיו ס' רבוא, שאין אוכלסא פחותה מס' רבוא (ברכות נ"ח [ע"א]), כנגד ס' רבוא אותיות של מעלה".

יש לציין כי בזוה"ק הנ"ל (ח"ג קצ"ו ע"ב) ע"פ גרסתנו מופיע רק תשרי וניסן ולא אלול ואדר.

[15] דברים פרק ג ,כג - כד

[16] ספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן רלז : "בא משה להתפלל על עניין תורה שבעל פה, ומבואר (בתנחומא פרשת נח [סי' ג']) בעניין שתי ישיבות שקבע הקב"ה לישראל ב' חדשים בשנה, חדש אדר וחדש אלול... והתחיל להתפלל על אלו ב' חדשים שלא יתבטלו מישראל, את גדלך זה חדש אדר, דתמן מדת טובו של הקב"ה שהוא עת רצון שנהפך לישראל לששון ולשמחה (אסתר ט כב), ... וז"ש תורי זהב נעשה לך (שה"ש א יא) על תורה שבעל פה, נקדות כסף תורה שבכתב. גם תורי זהב על חדש אלול, נקודת כסף על חדש אדר. וכן בכאן את גדלך זה חדש אדר, ידך החזקה חדש אלול"

[17] שם משמואל פרשת משפטים - ושקלים [תרע"ח] : "ובאלול נפתחו לישראל י"ג מכילין דרחמי ... ובדוגמא זו הוא אדר קודם ניסן".

ומצאנו כי לכל אחד מיב החודשים מקבילה בשבטים. כך כותב רבי יוסף ג'יקטליא (שערי אורה - השער החמישי ) "אלו הם י"ב חותמות של השם הגדול יהו"ה וארבעת דגליהם...אלו הם י"ב שבטי בני יעקב נחלקים לארבעת דגלים: דגל א' יהודה יששכר זבולן דגל ב' ראובן שמעון גד: דגל ג' אפרים מנשה בנימין דגל ד' דן אשר נפתלי: אלו הם י"ב חודשים לי"ב מזלות לי"ב גבולי אלכסון לד' תקופות: תקופה א' ניסן אייר סיון תקופה ב' תמוז אב אלול: תקופה ג' תשרי מרחשון כסליו תקופה ד' טבת שבט אדר ".

בסגולת נפתלי (אדר) וגד (אלול) מצינו בספר מגיד מישרים לרבי יוסף קארו (פרשת שמות): "נפתלי רמיז לנצחוהיינו דכתיב נפתולי אלהים נפתלתי לשון שפע דמתמן נגיד שפעא, וא"ו דכתיב ביה רמז דמחובר לת"ת, גד רמז ליסוד דגד לישנא דמזל הוא, ומיסוד נוזל כל שפע וכל טוב לעלמין".

בספרי החסידות מופיע במקומות רבים כי חודש אדר כנגד יוסף "שנעשה לשני שבטים ופעמים נמנה אחד פעמים שנים" (ספר קדושת לוי - פרשת תצוה, ספר ליקוטי אמרים לרב צדוק מלובלין - אות טז, תקנת השבין - אות ו, ספר "קול שמחה" [מועדים] ועוד במקומות רבים ) אך בספר ביצירה פרק ה ובפירוש הראב"ד שם מובא כדברנו.  

[18] ספר פרי צדיק לראש חודש אלול - אות ג: "והאר"י הקדוש שחשב י"ב החדשים כנגד י"ב השבטים חשב חודש אלול כנגד שבט גד והוא על פי שאמרו (בר"ר פ' ע"א) בא גד בא מי שעתיד לגדד משתיתן של אומות העולם ומנו אליהו. והיינו שחודש זה הוא כנגד נפש זה שהוא יגלה כל התורה שבעל פה שיכול לגלות בעולם הזה כמו שמצינו (מנחות מ"ה.) פרשה זו אליהו עתיד לדרשה ... וכן נקרא על שם זה גד שממנו בא מי שעתיד לגדד משתיתן של אומות העולם והוא חי וקיים בכל דור. והחודש זה הוא כנגד נפש זה שהוא ההכנה לתקן הנעשה בהמ' יום שבו ניתן למשה רבינו ע"ה הלוחות שניות עם התורה שבעל פה לתקן הרב כעס וזה יהיה הכנה לחודש תשרי שבו עתידין להגאל כאמור. ומשום זה נחשב חודש זה כנגד שבט גד" 

[19] כנ"ל הערה קודמת.

[20] פירוש הראב"ד לספר יצירה - פרק ה משנה א : "גם כח ההרגש וכח התנועה וכח הנפשיות כלם נמשכין אל י"ס מכח י"ב פשוטות שהם ה"ו ז"ח ט"י ל"נ ס"ע צ"ק, ומהם נמשכות כח הראיה א' לי"ס, וכח שמיעה ב', וכח ריחה ג', וכח שיחה ד', וכח לעיטה ה', וכח תשמיש ו', וכח מעשה ז', וכח רוגז ח', וכח הלוך ט', וכח שחוק י', וכח הרהור י"א, וכח שינה י"ב, מכח י"ב אותיות של שם בן י"ב אותיות ומהם לשם בן י"ב הויו"ת ומהם לי"ב צינורות ומהם לי"ב שבטים. והנה הראייה מיוחסת לראובן שנאמר כי ראה ה' בעניי, ושמיעה לשמעון שנאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי. שיחה ליהודה שנאמר הפעם אודה את ה', לעיטה לאשר שנאמר מאשר שמנה לחמו, הלוך לזבולןשנאמר זבולון לחוף ימים ישכון ואמר שמח זבולן בצאתך, רוגז לדן שנאמר יהי דן נחש עלי דרך, שחוק לנפתלישנאמר ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא וגו', הרהור ליששכר שנאמר יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים, ומתוך הרהורו בתורה מוציא את התורה לאור, תשמיש ללוי שנאמר ובריתך ינצורו. ואומר הפעם ילוה אישי אלי,שינה לבנימין שנאמר ובין כתפיו שכן, ריחה ליוסף כשנמלט מאשת פוטיפר יצא ריחו מסוף העולם ועד סופו. וי"מ ריחה ללוי שנאמר ישימו קטורה באפך וגו', ותשמיש ליוסף שנאמר בן פורת יוסף מלשון פריה ורביה והמלטו מאשת פוטיפר. וי"מ שיחה לנפתלי שנאמר הנותן אמרי שפר, ומעשה ליהודה שנאמר ידיו רב לו כי לו המלכות אשר כל מעשה בידה. וי"מ ריחה ליששכר שנאמר הדודאים נתנו ריח פי' בשכר דודאי ראובן נולד יששכר. וללוי הרהור התורה שנאמר יורו משפטיך ליעקב. ובכל אלו י"ב מדות מתארים פעולת השי"ת, ראיה וירא ה', וישמע ה', וירח ה', וידבר ה', ולשונו כאש אוכלת, כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, ואנכי בעלתי בכם, את כל מעשה ה' הגדול, וחרה אף ה', הלכו אלהים, יושב בשמים ישחק, חשב ה' להשחית, עורה למה תישן ה'". כמובן בדרך השלילה גד -  כח המעשה.

[21] עיין הערה הקודמת ע"פ פירוש הראב"ד לספר היצירה, ובליקוטי אמרים - אות טז.

יש לדעת כי כח השמחה גם באלול - ערוגות הבשם על איגרת הקודש ג : "כתיב עבדו את ד' בשמחה באו לפניו ברננה. הרמז על אלול כדאי' יסדר שבחו של מקום. באו לפניו ברננה ואח"כ יתפלל הרמז על הימים הנוראים. וע"י שמחה יכול לבא לעבדות השם. ...שניהם ביחד ע"י יראת שמים בא לשמחה. זמן שמחה באלול, דאי' משנכנס אדר מרבין בשמחה. וכן באלול כדאי' שהחודש דומה לאדר".

[22]  ספר ליקוטי אמרים - אות טז : "וזהו על ידי נפתלי שילדה אחר כך דאמרה נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי כפירוש מנחם שמביא רש"י לשון צמיד פתיל וחיבור שנתחברה עם אחותה להיות לגוי אחד... וזה שורש כח נפתלי שהוא לשון חיבורולוי הוא גם כן לשון חיבור והוא המחבר ישראל לאביהם שבשמים ונפתלי הוא המחבר ישראל זה לזה ...וזהו שורש כח נפתלי המורה חיבור" ,"וחשב אדר לנפתלי ומולך על השחוק" (פרי צדיק לראש חודש אדר - אות ו )

[23] ספר פרי צדיק לראש חודש אדר - אות יא: " נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר אמרי מרמז לתורה שבעל פה ... וזהו הנותן אמרי שפר שיכול להשפיע דברי תורה תורה שבעל פה. וזהו גם כן שמחה ... וזה קדושת חודש זה לזכות לאור תורה שבעל פה שהוא כנגד קדושת נפתלי כנ"ל"

[24] ספר ליקוטי אמרים - אות טז : "שכל אחד יש לו שבט כנגדו שעומד בגבול אלכסונו שהוא ממש נגדו והיפך לו, ... וכפי זה נפתלי נגד אדר... נפתלי שבע רצון, והיינו דרצון הוא היפך כעס וכן תמורת שחוק כעס "

[25] ר' יהודה אריה ליב ב"ר אברהם מרדכי אלתר, נולד בשנת 1847 בגור שבפולין. היה נכד מייסד חסידות גור ר' יצחק מאיר אלתר (בעל 'חידושי הרי"ם'). אביו מת בילדותו, והוא גדל על ברכי סבו. במות סבו בתרכ"ו סירב להיות אדמו"ר, ורק ארבע שנים אח"כ הסכים להיות אדמו"ר. 35 שנה שימש כאדמו"ר, והיו לו אלפי חסידים. נפטר בגור בשנת 1905 .

[26] שפת אמת ספר שמות - פרשת שקלים - שנת [תרל"א]

[27] שפת אמת ספר שמות - פרשת שקלים - שנת [תרמ"א]

[28] תהילים ח, ה - ו.

[29] תוספתא סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק ח, ח: "דבר אחר למה נברא באחרונה שלא תזוח דעתו עליו אומ' לו יתוש קדמך במעשה בראשית ", וכן מובא בסנהדרין דף לח ע"א.ובבראשית רבה (וילנא) פרשה ח ד"ה א : "אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת ואם לאו אומרים לו זבוב קדמך, יתוש קדמך, שלשול זה קדמך ".

[30] משנה בסנהדרין פ"ד, ה.

[31] משלי פ"כ, כז.

[32] גישת נוורדוק.

[33] גישת סלובודקא.

[34] עלי שור ח"ב, עמודים קמא - קמד.

[35] שפת אמת ליקוטים - לראש חודש אדר .

[36] שם משמואל פרשת פקודי - פרשת שקלים : " והנה כמו בתשרי קודם אתערותא דלתתא צריך שתקדם לה אתערותא דלעילא, כן הוא בניסן שלאתערותא דלתתא באהבה צריך שתקדם לה אתערותא דלעילא והוא חודש אדר, והוא מלשון חוזק מלשון מים אדירים. והנה הוא להיפוך מאלול שהוא מלשון אליל שהוראתו אפס ואין שהוא כניעת הנפש, והוראת לשון אדר הוא חוזק, והגבהת הלב בדרכי ה' ונקרא בל"א "קוראזש" וחשיבות בעיני עצמו באשר שרשו שורש ישראל רם ונשא וגבה מאד, וזה נותנין מן השמים בלב ישראל בחודש אדר. והיינו הך שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שכמו שאלול הוא קודם תשרי, היינו שמכין את הלבבות לעבודת חודש תשרי, כן אדר מכין את הלבבות לעבודת חודש ניסן"

[37] שפת אמת ליקוטים - לראש חודש אדר .

[38] יעויין בספר סתרי תורה פרשת יתרו, מאמר אלף דמתכנשין מעלמא מרה"ש עד רה"ש,"דהא יומין אלין [אלול ואדר] יומין דאתוון אינון, ומאן דלית ליה אתוון, אתאחד בהו". עיין בספר נהר שלום - דף מז ע"ב "שאדר הוא חוטם הדכר וכן אלול הוא חוטם הנוק' " ובאריכות בספר שמן ששון על שער הכונות - דרושי ראש השנה דרוש א.

עיין גם בלשם שבו ואחלמה - ספר הדע"ה חלק א - דרוש ו סימן ד [ה] .