ראש השנה - מצוות היום בשופר

shofarהמשנה בראש השנה בראשית עניני שופר [כו:] אומרת: "שופר של ראש השנה של יעל פשוט ופיו מצופה זהב ושתי חצוצרות מן הצדדין שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר", ראש השנה, מצוותו היחידה מדאורייתא היא מצות השופר ומצוה זו מקפלת בתוכה את תמצית משמעותו של החג.
הרא"ש בפרק הרביעי ממסכת ראש השנה מביא מחלוקת ראשונים האם גידרה של המצוה היא התקיעה בשופר או שמיעת קול שופר.
במילים אחרות, האם קיום המצוה של כל אחד מאיתנו הוא ע"י שמיעת הקול ששליח הציבור משמיע. או שלחילופין קיומה של מצוה זו הוא כמו בקריאת מגילה ששליח הציבור מוציא את הציבור מדין שומע כעונה.
מחלוקת זו יכולה לבטא גם שני פנים רעיוניים הקיימים במצוה זו.

 

תקיעת השופר היא יצירת מעמד ציבורי שבו אנו ממליכים את הקב"ה מחד, ונזכרים לפניו, מאידך: "תניא א"ר יהודה משום ר"ע …אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר" [ר"ה טז.].
לפי תפיסה זו עיקרה של מצות השופר היא, מעשה התקיעה שהרי ע"י השמעת קול השופר אנו יוצרים מציאות ציבורית של הוד, הדר ויראה מכוח מלכות הקב"ה עלינו- "עלה אלוקים בתרועה ה' בקול שופר". וכמו כן אנו נזכרים לפני ה' כציבור- "וזכרתי את-בריתי יעקוב ואף את-בריתי יצחק ואף את-בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר".
¨ אך בתקיעת השופר יש גם ממד אישי חווייתי של עמידה לפני הקב"ה.

כשהגמרא מגדירה את מחלוקת התנאים האם שופר של ר"ה צריך להיות כפוף או פשוט אומרת הגמרא [ר"ה כו:] : "מר סבר בר"ה כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי וביום הכפורים כמה דפשיט איניש דעתיה טפי מעלי ומר סבר בראש השנה כמה דפשיט איניש דעתיה טפי מעלי ובתעניות כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי ".
כלומר הגמרא מסתכלת על תקיעת השופר דרך "משקפי" הקיום האישי של כל אחד שבא לידי ביטוי בשמיעה שאמורה לחולל מצב נפשי פנימי. חוויה זו מתאפיינת הן בתמימות ובפשטות של היהודי העומד לפני אלוקיו [כמה דפשיט…], והן בכפיפות שכוללת נמיכות קומה והכנעה לפני בורא עולם [כמה דכייף]. (הממד האישי של המלכת ה' עלינו).

דומני שריבוי פנים אלו נכון וקיים למסקנה שהרי אנו מקיימים למעשה את המצוה הן בתקיעה והן בשמיעה. אף לדעות הראשונים שסוברים שעיקר הקיום הוא התקיעה דווקא , ולא רק כ"היכי תמצי" לשמיעה, ברור בכל אופן, שהשמיעה היא תנאי הכרחי בקיום המצוה שהרי השולח אדם אחר לתקוע ולשמוע עבורו ברור שלא יצא ידי חובה.
ושנזכה כולנו, לקיים מצות שופר על כל משמעויותיה הכלליות והפרטיות, ונקרב בכך מלכות שמים במהרה, ויקויימו בנו דברי הנביא זכריה:
"והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"