פרשת בלק - חשיבות לימוד תורה ותפילה

מאת: שי גולדשטיין

קטגוריה: מ. פרשת בלק

 

 בפרשתנו מאירה לנו התורה על חשיבות מעמדם של לומדי התורה וכוחה של התפילה.

איתא בגמ' (סנהדרין קה:) א"ר יוחנן מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בליבו.ביקש לומר שלא יהיו להם (ישראל) בתי כנסיות ובתי מדרשות (אמר) " מַה טֹבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב "  (ביקש ש) לא תשרה שכינה עליהם (אמר)" מִשְכְּנֹתֶיךָ יִשְרָאֵל " וכו'

 

 

     בלעם הרשע ידע מהם היסודות לקיומו של עם ישראל.ידע בלעם שכל עוד "הקול קול יעקב" – קולו של יעקב נשמע בבתי כנסיות ובתי מדרשות אין הידיים-ידי עשו שולטות.וכך נאמר במדרש רבא "א"ר אבא בר כהנא לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו אמרו לו תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו אמר לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולים להזדווג להם שכך הבטיחן אביהן ואמר להם הקול קול יעקב בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו ואם לאו הידים ידי עשו" כמו-כן ידע בלעם,כמו שאנו רואים בסוף הפרשה,שעניין הצניעות וגילוי עריות הינו בסיס לקיומו של עם ישראל ולכן, אחרי שלא הצליח לקלל את עם ישראל,יעץ שבנות מואב יסיתו את ליבם של בני ישראל (רש"י).

     על הפסוק "מַה טֹבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְכְּנֹתֶיךָ יִשְרָאֵל" מבאר רבי יונתן בן עוזיאל "מה יפים הם בתי מדרשיכם אשר שרת בהם יעקב אביכם..." ובתרגום ירושלמי פירש "מה טובים הם משכנות שהתפלל בהם (יעקב) אביהם". בלעם רצה לפגוע בנקודת התורפה של עם ישראל,לפגוע בעולם המחבר בין עם ישראל לבין הקב"ה. הספורנו הולך באותו כיוון ואומר משפט מפתח שמעמיד את לומדי התורה בראש "הפירמידה" של עם ישראל, וז"ל  אֹהָלֶיךָ – בתי תורה (כלומר בתי מדרש – ישיבות)  מִשְכְּנֹתֶיךָ – בתי כנסיות ומקדשי אל המיוחדים לשכן שמו שם,ולקבל תפילת המתפללים...ואמר  מַה טֹבוּ כי לא הם מטיבים לעוסקים בם (כלומר, ללומדי התורה בלבד) אבל מטיבים לכל האומה.עכ"ל.

     לפעמים אנו חושבים כי ללמוד בישיבה זה איזהו שלב בחיים שבו כל אחד לומד בשביל עצמו,מתקדם ומתפתח לעצמו.אך עלינו – לומדי התורה, בני הישיבות (בינישי"ם בלעז) להבין כי חובה וגם זכות יש לנו להיות אלה המטיבים ועוזרים לכל האומה כולה.

האור-החיים הקדוש כותב על הפס' הנ"ל "לפי שיש בישראל כת שקובעים עיתים לתורה וכת שעוסקים בה יתד תקועה (כלומר,ישנם כאלה "בעלי בתים" שלומדים שעה ביום דף יומי וכדו' וישנם בני שיבה שעוסקים בתורה יומם ולילה) כנגד בעלי העיתים אמר  מַה טֹבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב כאוהל זה שאינו קבוע,וכנגד כת התקועה אמרמִשְכְּנֹתֶיךָ יִשְרָאֵל"

     בלעם הרשע וכן שאר אומות העולם שרצו לפגוע בעם ישראל ,פגעו תחילה בלומדי התורה. הרומאים גזרו שלא ללמוד תורה ולהקהיל קהילות ברבים,וכולנו מכירים את עשרת הרוגי מלכות – גדולי ישראל שנתפשו לומדים ומלמדים תורה נהרגו במיתות חמורות. אחת הפעולות הראשונות שעשו הנאצים ימ"ש היתה שריפת בתי הכנסת באירופה באותו "ליל הבדולח" הנורא.החרבת מקום התפילה של עם ישראל.וכך בכל דור ודור.

     ובעניין חשיבות לימוד תורה כותב "נפש החיים" וז"ל  "אבל אם היה ח"ו העולם פנוי לגמרי אפילו רגע אחת ממש מעסק והתבוננות עם סגולה בתוה"ק, תיכף כרגע היו כל העולמות נחרבים ונבטלים ממציאות לגמרי ח"ו,ואף גם איש אחד מישראל לבד, רב כחו, שבידו להעמיד ולקיים את כל העולמות והבריאה בכללה ע"י עסקו והתבוננותו בתוה"ק לשמה, כמ"ש בחלק (צ"ט ב), כל העוסק בתורה לשמה כו', רי"א, אף מגין על כל העולם כולו, וכ"א בפ' התורה, כל העוסק בתורה לשמה כו', ואל עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו, ואיך לא יתלהב לב האדם בהעלותו על לבו ומתבונן בזה הענין הנורא, ותפול עליו אימתה ופחד לבל יתרפה ח"ו מעסק התוה"ק תמיד, כאשר יחשוב בלבבו אולי ח"ו לעת כזאת העולם כולו מקצה ועד קצהו פנוי לגמרי מעסק התוה"ק, ובלתי עסקו והגיון לבו עתה בזה העת בתורה, היו נחרבים כל העולמות וכרגע ספו תמו ח"ו" (נפש החיים שער ד' פרק כ'ה).

     

     כפי שלמדנו זכות גדולה נפלה בחלקנו להיות מיושבי בית המדרש.להיות ממחזיקי עם ישראל והעולם כולו הן ע"י לימוד תורה והן ע"י תפילה.מן הראוי שניקח את הדברים ונשתדל ,כל אחד כפי יכולתו, לישם את הדברים הלכה למעשה וחלילה לא "להירדם בשמירה".