ימים נוראים - ותשובה ותפילה צדקה מעבירין את רוע הג

מאת: יובל ברחד

קטגוריה: מ. ימים נוראים, ראש השנה ויום כיפור

ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה
ההכנות של האדם ליום הכיפורים צריכים לבוא לידי ביטוי בשני מישורים.
א. בין אדם למקום.
ב. בין אדם לחברו.
כאשר החלק שבין אדם למקום גם הוא מתחלק לכמה מישורים:
א. תשובה (על כל שלביה-עזיבת החטא,חרטה,קבלה לעתיד וכו')
ב. תפילה (תפילות יום כיפור,סליחות, תהילים, תפילות שבכל יום...)

האם ישנם חטאים שלא ניתן לכפר עליהם?
כאשר בודקים במקורות העוסקים בתשובה עולה בבירור כי כל חטא שבין אדם לקב"ה ניתן לכפר עליו כאשר עוברים תהליך כפרה שמתאים לאותו החטא.
וכך פוסק הרמב"ם (על פי הגמרא במסכת יומא):
 אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל ועצמו של יום הכפורים מכפר יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן כיצד עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו ובאלו נאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וגו' עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר ובאלו נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין ובאלו נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר אבל המחלל את השם אע"פ שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות אלא תשובה יום הכפורים ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות וגו' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון:
רמב"ם הלכות תשובה פרק ד' הלכה א'

על כל עבירה ניתן לכפר אך ישנן עבירות שתהליך הכפרה שלהם זוקק מירוקים נוספים מלבד התשובה.
תהליך התשובה הנדרש לכל חטא נקבע על פי חומרת החטא וככל שהחטא חמור יותר כך תהליך התשובה מסובך וארוך יותר אך בסופו של דבר אפילו על החטא החמור ביותר של חילול השם ניתן להשיג כפרה גמורה ע" תשובה,יו"כ,ייסורים ומוות.

גם רבנו יונה בספרו "שערי תשובה" מגיע לאותה מסקנה.
והנה מדרגות רבות לתשובה, ולפי המדרגות מתקרב האדם אל הקב"ה. ואמנם לכל תשובה תימצא סליחה, אך לא תטהר הנפש טוהר שלם להיות העוונות כלא היו, זולתי כאשר יטהר האדם את ליבו ויכין את רוחו כאשר יתבאר...
וכעניין הבגד הצריך כיבוס, כי המעט מן הכיבוס יועיל בו להעביר הגועל ממנו, אך לפי רוב הכיבוס יתלבן.
רוצה לומר כי תשובת האדם המעולה, בימי בחרותיו, בעוד כוחו עליו ויתגבר על יצרו.
אכן כל תשובה מועילהכמו שנאמר "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם". ואמרו רבותינו ז"ל עד דיכדוכה של נפש.
שערי תשובה לרבנו יונה שער ראשון ט'

אם כן ברור שניתן להשיג כפרה על כל עוון. אומנם, לעיתים הדבר ידרוש מאמץ רב ואולי אף ח"ו לא נוכל להגיע למחילה הגמורה בעודנו בחיים, אך על כל פנים בסופו של דבר, אדם שעובר את התהליך המתאים לחטא שחטא, ומבצע אותו בשלמות, יקבל מחילה מלאה מהקב"ה על כל עוונותיו.

האם באמת יש אפשרות לחזור בתשובה?

הרצים יצאו דחופים בדבר המלך וגו' והמלך והמן ישבו לשתות אמר ר' חנין מאן דאמר רחמנא ותרן הוא יתותרון מעוהי אבל מאריך רוחיה וגבי דידיה אמר להם לשבטים אתם מכרתם את אחיכם מתוך מאכל ומשתה כך אני אעשה לכם הדא הוא דכתיב והמלך והמן ישבו לשתות היה אחד מישראל יוצא לשוק ומבקש ליקח ליטרא בשר או אגודה של ירק היה הפרסי חונקו ואומר לו למחר אני הורגך ומבזבז את ממונך הדא הוא דכתיב והעיר שושן נבוכה אמר רבי יששכר דכפר מנדי ומה אם מי שמחל ואמר (בראשית מ"ה) לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים וגו' ראה עד היכן היא מתוקנת שהרי עד ימי מרדכי אותו עונש של מכירת יוסף קיים מי שאינו מוחל על אחת כמה וכמה.
מדרש רבה אסתר פרשה ז'

על פי המדרש הקב"ה לעולם לא מותר על שום חטא (אפילו אם בעל הדבר עצמו מחל), וגם אם העונש לא מגיע מיד, זה רק בגלל שהקב"ה "מאריך רוחיה", אבל בסופו של דבר "גבי דידיה" - הקב"ה יעניש את החייבים. ההוכחה לכך היא ממכירת יוסף שם נאמר לאחר שמכרו אותו "וישבו לאכול לחם" וכנגדו העניש הקב"ה את עם ישראל שנים רבות אחר כך במכירתם של עם ישראל לאחשורוש ע"י המן שגם שם נאמר לאחר המכירה "והמלך והמן ישבו לשתות".
והדבר זוקק ביאור שהרי מצד אחד הרמב"ם ורבנו יונה טוענים שניתן לכפר על כל עבירה שהיא ע"י תשובה, ומאידך מהמדרש נראה שאין אפשרות להגיע למחילה ע"י תשובה, שהרי הקב"ה תמיד גובה עונש בסופו של דבר. יתרה מזאת מי שחושב שהקב"ה מוותר על העוונות "יבתרו מעיו" (יחתכו מלשון "ואת הציפור לא בתר" שמופיע בברית בין הבתרים) כלומר, עצם המחשבה שניתן לגרום לקב"ה לוותר על מעשה כלשהוא שעשינו, היא עצמה מחשבה שיש בה מימד כלשהו של זלזול בקב"ה ואולי אפילו כפירה.

האם באמת ניתן לשנות גזירות ע"י תפילה?
המנהג ידוע שכאשר מתרגשת איזו שהיא צרה ח"ו מתכנסים כולם לתפילה ואמירת תהילים משותפת. וצריך לברר האם באמת יש בכוחה של תפילה לשנות את גזירותיו של ריבונו של עולם? האם בעקבות תפילה של פלוני ניתן לרפא אדם שהקב"ה גזר עליו שימות?
הגרח"ד הלוי דן בספרו מקור חיים בשאלה הנ"ל:
הבקשה בתפילה היא אחד מיסודותיה, והיא איפה יסוד גדול בעבודת ה'. בן שהדבר בא לפי טיבעו של עולם או שבא כגזירה קודמת, "יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין" והשאלה נשאלת: שינוי רצון בלתי אפשרי בחיקו יתברך, ובכן מה התכלית בבקשה ? זאת ועוד, הלא תנאי חיינו לטובה או להפכה נוצרים בהתאם למעשינו הטובים או הרעים. אם כן תפילה במה תועיל ?

שאלה מהותית זו צריכה להישאל ביתר שאת בעקבות המדרש שראינו לעיל.
במדרש הופיע במפורש שאין ויתור על עונש מצד הקב"ה, ואם כן גם תפילה לא תגרום לכך שהקב"ה יוותר על עונש שגזר בעקבות מעשה מסוים.


המשותף לתפילה ולתשובה
הגרח"ד הלוי עונה על השאלה שלו לגבי התפילה באופן הבא:
אבל אין זו האמת. לעיתים רחוקות נמדד מצבנו הטוב באופן ישיר למעשינו הטובים. הרבה מתנאי חיינו הטובים נובעים מחסדיו יתברך, "כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים" ורצונו יתברך חלילה שיש בו שינוי, והלא עצם הרצון בחיקו יתברך טעון ביאור לפי פשוטו אלא שרצון שופע תמיד לטוב " רוצה ה' את יראיו " , כאור השמש השופע על כל עצמי תבל. עצם המוכשר ביותר לקבלו מזהיר יותר, או כשיעור שמשמיע הרב, שאין בו כל שינוי לגבי השומעים התלמידים, ועם כל זה המוכשר יותר קולט טוב יותר, ואין זה שינוי ברצון המשמיע. כן רצונו יתברך מי שמעשיו ראויים וטובים, הרי שמוכשר הוא לקלוט חסדי ה' ורחמיו שהם התגלות" הרצון" בפועל.
ולכן, התפילה שאדם מתפלל אינה שינו בו יתברך, אלא שינוי באדם, מפנה בהכנתו הנפשית שגרמה לו הסתלקות רצונו יתברך ממנה ובשובו אל ה' יזרח עליו אור "רצונו" העליון, ושב ורפא לו.
מקור חיים פרק נ"ח

זוהי טעות לחשוב שהתפילה משנה משהו ברצונו של הקב"ה (באותו מקום הוא קורא לזה אפילו כפירה) התפילה היא שינוי באדם. אנחנו לא יועצים של הקב"ה, ואנחנו לא מבקשים ממנו לשנות דברים שהחליט לעשות. כאשר מבקשים רפואה לפלוני, לא מבקשים מהקב"ה לוותר על העונש אלא מנסים, ע"י התפילה, לגרום לשינוי אצל האדם החולה ואז לא יגיע לו להיענש.

דברים דומים כותב גם הרב סולוביצ'יק לגבי התשובה:
גדולי ישראל, חוקרי חכמת האמת, חשבו על דרך החקירה: האם תשובה ותוצאותיה, העובדה שהחטא נמחה למפרע בשוב אדם מחטאיו, היא ממידת החסד או ממידת הדין, ממידת הרחמים או ממידת המשפט והאמת ?
במקראות ודברי חז"ל יש מקורות מסייעים לכאן ולכאן. דוגמא למידת החסד שבתשובה היא תשובתו של מנשה נלך ישראל שחתר לו הקב"ה חתירה מתחת כיסא הכבוד, מאחר שלפי מידת הדין לא הייתה תשובת מנשה ראויה להתקבל. יתר על כן, לפי דברי הירושלמי (מכות ב,ו') באה התשובה מהקב"ה בכבודו ובעצמו. "שאלו לחכמה חוטא מה עונשו ? אמרה חטאים תרדוף רעה. שאלו לנבואה חוטא מה עונשו ? אמרה: והנפש החוטאת היא תמות. שאלו לקב"ה, אמר: יעשה תשובה " .
בתורה מוזכרת התשובה מספר פעמים ועיקרה במעשה העגל בי"ג מידות שנאמרו ביוה"כ, יום שנתרצה בו הקב"ה לישראל, ושם נאמר: "ורב חסד ואמת". הרי שתשובה אינה רק ממידת החסד, אלא גם ממידת האמת. ובאמת יש בתשובה משתי המידות כאחת, תשובת כפרה נובעת מחסד. הרי אדם רק התחרט על חטאו ועדיין לא ירד מדרך חטאים, עדיין לא פסקה ממנו טומאת החטא. ורק מתוך סיבה חיצונית, לרוב מתוך יראת עונש, מבקש לעצמו כפרה. והקב"ה מקבל תשובתו זאת ומכפר לו. כלום אין זו מידת חסד ?
לעומת זאת, תשובה של מידת הדין ומשפט, מידת האמת, היא אך ורק תשובת הטהרה. תשובה זאת מתקבלת והחטא שטימא את האדם נופל והיה כלא היה, משום שהאדם, כלשון הרמב"ם, "אחר הוא" עתה.
יש כאן שינוי זהותו לגמרי ואיך יחשבו לו חטאים שחטא כשהוא לא היה הוא ? תשובת הטהרה נותנת לאדם אישיות חדשה, לב חדש, נשמה חדשה, השקפה אחרת, אופקים אחרים.
אדם אחד יורד וטובל וכשהוא עולה מן הטבילה עולה אדם אחר – יורד ראובן החוטא ועולה שמעון הטהור.
ובאמת אמרו, כי אחת הסגולות לתשובה הוא בשינוי השם.
על התשובה הרב סולוביצ'יק עמוד 24-25

לפי הרב סולוביצ'יק התשובה גורמת לשינוי מהותי באדם. בעצם לאחר התשובה, ניצב לפנינו אדם חדש, שמצד האמת (לא בגלל רחמים וחסד) לא מגיע לו להיענש על חטאיו הקודמים. הרי האדם שחטא כבר לא קיים, וכביכול אין זכות לקב"ה להעניש את ה-"אדם החדש" שנוצר לאחר התשובה, בגלל חטאים שביצע "האדם הישן" .
הנחה זו מבוססת על דברי הרמב"ם בהלכות התשובה:
"מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח":
רמב"ם הלכות תשובה פרק ב' הלכה ד'
תשובה אמיתית ושלמה משמעותה שינוי עצמי והפיכת האדם לאדם אחר.

קיים מכנה משותף חזק ביותר בין התפילה לתשובה. מטרת שניהם היא לשנות מציאות שארעה בעבר ולגרום לאדם להינצל מגזירה שנגזרה עליו. שניהם עושים זאת ע"י שינוי של האדם ולא ע"י שינוי ברצונו של הקב"ה.

כיצד פועלות התשובה והתפילה:
ראינו עד כה כי שינוי אצל האדם, מסוגל להביא לביטול גזירה מצד ריבונו של עולם. כיצד הבנה זו מסייעת להתמודד עם האמירה של המדרש, שהקב"ה לעולם לא יוותר על חטא שהאדם ביצע, אלא ימתין בסבלנות ולבסוף יעניש אותו.

כאשר אדם חוטא הקב"ה גוזר עליו את עונשו והוא לעולם לא יוותר על העונש הזה אך אין זה אומר בהכרח שהאדם יקבל את העונש. אם הוא יתפלל או יעשה תשובה הוא יוכל למנוע מהעונש להגיע אליו אף על פי שהעונש עצמו לא התבטל.
אנסה להסביר את הרעיון בעזרת הדוגמא הבאה:
- אם ראובן יורה חץ לכיוון שמעון, ושמעון בשנייה האחרונה זז, ראובן פגע בדיוק בנקודה אליה הוא כיוון ואף על פי כן שמעון לא נפגע. שמעון טוען שראובן החטיא את המטרה והטענה עצמה נכונה שהרי שמעון לא נפגע, אך ראובן מצדו טוען שהוא לא החטיא, אלא שמעון זז, וגם טענה זו נכונה כי החץ פגע בנקודה אליה ראובן כיוון.

 

למרות ששתי הטענות נראות כאילו סותרות האחת את השנייה שתיהן יכולות להתקיים במקביל ושתיהן נכונות באותה המידה.

כך הוא הדבר כשאנו באים ליישב את הסתירה בין דברי המדרש שהקב"ה אינו מוותר לעולם, למושגים תשובה ותפילה.
כאשר האדם חוטא הקב"ה "שולח" עונש לכיוונו עונש זה לעולם לא יעלם והקב"ה לא יוותר עליו. אך האדם עצמו יכול לזוז הצידה וכך העונש לא יפגע בו. ע"י תשובה ותפילה האדם משתנה הוא כבר לא אותו האדם שהיה מקודם הוא זז וכעת הוא לא ייפגע.
אולי ניתן לדייק ולראות את הרעיון הנ"ל גם באמירה שלנו בר"ה וביו"כ "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה" אנחנו לא מבטלים גזירות ע"י תשובה ותפילה, אנחנו לא מוחקים אותם, אנחנו מעבירים אותם הצידה יותר נכון מעבירים את עצמנו מהם ובכך לא נפגעים.

אולי המכנה המשותף הכל כך חזק הזה בין התשובה לתפילה הוא הסיבה לכך ששניהם נבחרו כגורמים מוכרחים להשגת מחילה בימי הדין.

יה"ר שנזכה כולנו לחזור בשובה שלמה,שנצליח לשנות את מעשנו ואת עצמנו בצורה שלמה ובכך להעביר את רוע הגזירה.